נובע מבעיות קשב וריכוז או מבעיות מנטליות?

בני בן שנתיים וחודשיים. בחודשיים-שלושה האחרונים הוא התחיל לתפוס מרחק מילדים בני גילו- לא לקיים איתם אינטראקציות, ולא לשחק איתם- גם אם הם מראים התעניינות ונכונות לשחק איתו, הוא לא ממש משתף פעולה. בנוסף, הוא משתעמם נורא מהר מכל מיני פעילויות ומשחקים- קופץ מדבר לדבר- סיים לבדוק ולחקור משחק ממשיך הלאה (לא מתעמק באף משחק, לדג': מעדיף לפתוח ולסגור את כל הקופסאות שמכילות פלסטלינה בצבעים שונים, מאשר ללוש ולעשות בהם צורות). בגן, הגננת טוענת שבפעילויות שונות היא חייבת ליצור איתו מגע, או קשר עין כדי שיהיה מרוכז במהלך כל הפעילות, ואם לא הוא מאבד עניין ומעדיף להעסיק את עצמו- אם בקריאה על הספה של איזה ספר (מת על ספרים), או בריקוד עם עצמו וכו'. בנוסף לכך, בני הוא לא ורבלי (מדבר מילים בודדות ולא משפטים שלמים), הוא מסתדר מצוין בלי להשתמש בדיבור, משתמש בתקשורת לא מילולית כשהוא צריך משהו- מצביע, לוקח אותך ביד,בצירוף להגיית מילים בודדות- ואי-אפשר לא להבינו (אני משערת שבני-גילו הרבה פחות מבינים אותו ממבוגרים). אני בהריון בחודש שמיני, ונמצאת שעות רבות בעבודה. הגננת שלו מנסה מאוד להציב לו גבולות ולא מעט מנהלת איתו מאבק כוחות בנושאים שונים (הוא מאוד עצמאי, דעתן, עקשן ויצירתי). האם ההתנהגויות שמניתי עשויות לנבוע מסיבות מנטליות-רגשיות בשל הנסיבות הלא קלות של חיי היום-יום שלו ולווא דווקא מסיבות קוגניטיביות-פיזיולוגיות של קשב וריכוז? (הרופאה שלו והגננת שתהיה לו שנה הבאה טענו לאחר שצפו בו שאין לו בעיות קשב וריכוז ואולי זה נובע מחוסר בשלות רגשית). במי ניתן להיעזר כדי לבדוק ולאבחן את המצב? הגננת שלו מאוד מעוניינת שיגיע גורם מקצועי חיצוני שיצפה בו ויחווה דעתו- האם קיים גורם כזה שאוכל להיעזר בו?