שאלה למנהלת הפורום.

ניראה לי שכמו כל אם, את מצד אחד דואגת לבנך (רק טבעי הדבר) וכמו כל ילד, בנך זקוק לתקופת |הסתגלות" לגן ולגננת. ניתן לאבחן קשיי ריכוד וקשב בגיל זה, אך בגיל זה מגדירים בעקר את ההתנהגויות ולא מתערבים בטיפול, אלה אם המצב גורם לילד לסכן את עצמו או את הסביבה שלו. את יכולה, כדי להרגיעה את עצמך ובעקר את הגננת, לפנות לרופא המטפל בבנך ולבקש הפניה למכון להתפתחות הילד, במקום זה יש צוות רב מקצועי שיכול לבדוק את התנהגותו, ולפי הצורך, לבנות תוכנית התערבות.... לפי ממצאי הבדיקה של אנשי מקצועה מנוסים ומומחים לגיל הרך. לתחושתי הגננת ממהרת לתת לבנך הגדרות, אולי מתוך רצון טוב, אבל בכל מיקרה, עדיין מוקדם... שנת הלימודים התחילה ונפסקה כעת, לדעתי בנך והגננת זקוקים לתקופה יותר ארוכה של הכרות הדדית לפני שניתן לקבוע שיש צורך בטיפול. בכל מיקרה, העובדה שאוהב ללכת יחף מצביע על כל שאנו נרתע (נרטא?!, איך כותבים את המילה הזאת?) ממגע ומליכלוך, דכר חיובי בפני עצמו. לדעתי הפניה לאבחון, אשר יחק זמן עקב תורים ארוכים... תפעל לטובת בנך והגננת. מצד אחד יעבור איבחון ואולי יש צורך בזה... ומצד השני יתן שהות לגננת להכיר את בנך ולנסות לבנות תוכנית חינוכית שתאפשר את הסתגלותו לגן החדש. אל תפחדי להעצים את סמכותך כאם, בדרישה לסבלנות וקבלה של הגננת כלפי בנך ומצד שני תעזרי לגננת במתן תמיכה לניסיונות התקרבות לבנך. דרל הגב, בכל גן עירוני יש פסיכולוגית חינוכית שאמורה לסיע לגננת עם ילדים שהיא מתקשה לתקשר איתם, תציעי לגננת לפנות לפסיכולוגית בגן לקבלת עזרה מיידית. בהצלחה... ועניין החד-הוריות אינו רלוונטי כאן.... אל תתני לתחושותיך להעמידך במקום שקל לטפס עליך! בהצלחה