האם הטיפול הוא חויה או עונש?

בני בן ה 3 אובחן ע"י קלינאית תקשורת כזקוק לטיפול בשל שיבושי הגיה וכן שפה שאינה עשירה לגילו. התחלתי טיפול אצל קלינאית פרטית. בטיפול היא נותנת לו לשחק במשחקים מאד קשים לגילו לדעתי(ממה מכינים שוקולד- פולי קקאו), הוא מרגיש מתוסכל ואינו מוכן לשבת על הכסא ולשתף פעולה. היא ממש מכריחה אותו. בטיפול האחרון (השלישי)הוא פשוט בכה רוב זמן הטיפול. ומאחר ולא שיתף פעולה במשחק לא נתנה לו בסוף לשחק במשחק שרצה.היא טוענת שהוא מפונק ויש להציב לו גבולות. האם באמת כך הטיפול? האם היא אמורה גם לחנך אותנו (ההורים) ואת הילד? האם לתת לזה "צ'אנס" או להחליף קלינאית? אי מפחדת שבמקום רווח הוא ינזק מהטיפול. השבוע הוא החל לגמגם (אני לא יודעת אם יש לכך קשר). אשמח לתשובה מהירה מאחר ואני ממש לא מרגישה בנוח עם המצב.