בן שנתיים ו-9 : מודאגת

שלום, שלום. בני בן שנתיים ותשעה חודשים. ילד חמוד ועצמאי. התפתחות מוטורית נהדרת. שפה עשירה מאוד, התפתחה מוקדם, הגייה מדויקת למעט ש' שנשמעת כמו ס'. מדאיגה אותי התפתחות של החודשים האחרונים, או אי התפתחות. אני מרגישה שהוא מכונס בעולמו הפנימי יותר מדי. בבובות שהוא אוהב, להאכיל את התנין שלו בפלסטלינה, לבנות חווה בלגו, לעשות פאזל. הכל הוא עושה לבד. הוא כבר לא רוצה שנקרא לו כמעט ספרים, אולי יש רק שלושה שהוא אוהב וגם להם לא ממש מקשיב. הוא לא מדבר איתנו ממש. הוא מדבר ושר לעצמו ולבובות המון, אבל לא ממש מתקשר איתנו אם מנסים ליצור איתו שיחה ממש. הוא עונה לשאלות כמו- עם מי שיחקת בגן (אומר את השם של הגנן שלו). או מה אתה רוצה לאכול. כאלה דברים. אני לא יודעת להגיד מה מפריע לי, אבל משהו בדרך שבה הוא כמעט לא זקוק לנו. אני חוששת מהפרעות תקשורת, אבל מצד שני - זה ילד עם התפתחות שפתית נהדרת שתמיד היה נורא שמח ותקשורתי, שר איתנו שירים, הוא נורא אוהב לחבק ולנשק, כל הזמן מבקש חום, אחד המשחקים האהובים עליו זה להגיד לי: אמא את עצובה? ואז אני בוכה והוא מנשק אותי, ואז הוא קורא - עכשיו את שמחה! הוא אוהב לעשות איתנו משחקים פיסיים, לא מילוליים, מבקש לרכב לנו על הגב, לשחק מסירות בכדור, לקפוץ איתו מהספה למטה... אוהב שאני יושבת לידו כשהוא משחק עם עצמו, אוכל, אוהב להירדם עם חיבוק...אני מנסה לתאר אותו ולשאול האם נראה לך שיש מקום לדאגה? האם סביר שילד מפתח יותר את העולם המשחקים הפנימי שלו ופחות מתקשר עם הסביבה, או שזו יכולה להיות התחלה של הפרעת תקשורת, שעד עכשיו לא היה לה שום ביטוי? ילד שתמיד יוצר קשר עין ומתייחס לילדים, גם כאלה שהוא לא מכיר, רק שבזמן האחרון רוב הזמן הוא מעוניין להעסיק את עצמו ושנשב לידו, ופחות מאפשר ממש לשוחח איתו או לשחק במשותף. מוזר לי שילד תקשורתי מאוד נהיה יותר ויותר מרוכז בדברים שלו, ופחות רוצה דברים שבעבר נורא אהב, כמו לקרוא איתנו ספרים ושנספר לו סיפורים מסוימים. פעם היו סיפורים על זאב וכאלה שממש ביקש שנספר לו, וכעת הפסיק לבקש, ואם מבקש הוא קם והולך אחרי משפט אחר, ומתחיל להתעסק בדברים אחרים פיסיים כמו טיפוסים וקפיצות. בבקשה אמרי לי אם התיאור שלי גורם לך לחשוב שצריך אבחון. תודה רבה.