ילד מגמגם - גיל 7

בני מגמגם מגיל 3. לאורך השנים התופעה השתנתה ברמת המובהקות שלה (לעיתים קלה וכמעט לא מובחנת ע"י אנשים מסביב ולעיתים קשה) ואף לעיתים נעלמה לתקופות קצרות. מהסיבה הזו קיווינו שהדבר ייעלם. היינו אצל שני קלינאי תקשורות בהפסקה של שנתיים במקרה אחד (בגיל 3.5) אמרו שלא שומעים גימגום (במקרה באותה שעת השיחה עם הקלינאית הגימגום לא היה ניכר) ובמקרה אחר (בגיל 5) נטען שמדובר בעיניין שהוא רגשי. בגיל 6 הגימגום נעלם לכ-3 חודשים (כחודש בתקופת החופש הגדול וחודשיים בתוך כיתה א). בחלק מהמקרים ניתן לייחס את התעצמות הגימגום לשינויים בשגרה (שלרוב נגרמים בשל שינויים בשיגרת החיים: יציאה לחופשת חג, חיסון צפוי, וכד'). במקרים אחרים לא ברור מה גרם פיתאום לעלייה ברמת הגימגום. לאחרונה (בשל התעצמות פתאומית בגימגום) פנינו שוב לקלינאית והיא המליצה 6 מפגשים שבהם ידריכו אותו איך להמנע מגימגום. מדובר בילד שמח בעל חברים שמודע לבעיה וגם לעובדה שלפעמים היא נעלמת ולעיתים שבה. מה עצתך?

אגב, בשל התעצמות התופעה לקחתי אותו לרופאת המשפחה שהיא מנהלת מחלקת ילדים באחד מבתי החולים ומאוד וותיקה. היא המליצה לא לעשות דבר וטענה שמדובר בילד ביישן ועדין ושמדובר בסוג של טיק רגשי שיש לו ויעבור מעצמו. אודה על עצתך.

לדברייך, בגיל 5 נטען שמדובר בעניין רגשי. האם בררתם את העניין הרגשי? מה שתומך בהשערה זו הם השינויים הרבים בנוכחות ועוצמת הגמגום, ממצב של העלמות למצב של התעצמות וחוזר. יש גישות שונות לטיפול בנושא, אך עפ"י התאור שלך, כדאי לבדוק גם את המעורבות הרגשית בהתעוררות הגמגום. האם הגמגום מטריד את הילד? עוצר אותו מלהתבטא? הוא מתלונן עליו? זה תנאי חשוב לכל טיפול. לפעמים הנסיונות להימנע מהגמגום מעצימים אותו.