פאזה סיסטולית ודיאסטולית

1-האם תוכל להסביר את המניע להתכווצותותם(הקטנת שטח החתך) של חלק מהעורקים הקורונריים בזמן "שיא" הסיסטולה? האם תגובת נגד זו קשורה בהגנה על עורקים אלו מפני העליה החדה בלחץ הדם בפרק זמן זה ולכן רק אלו "הניזונים" ישירות המאורטה מתכווצים? או לחלופין האם מדובר בתגובה "פיזיומכנית" של כלי הדם לעליית הלחץ הפתאומית באורטה. 2-בזמן הדיאסטולה ידוע כי זרימת הדם תלויה במפל הלחצים בין האורטה לבין החדר הימני. במספר מודליים נומריים המדמים את זרימת הדם בקורונריים "הוחלף" הלחץ המדומה ע"י חדר ימין בגל לחץ השווה בערכו לזה שמפיקה העליה השמאלית והזרימה תורגמה למעשה להפרש הלחצים בין האורטה לבין גל הלחץ של החדר השמאלי. האם תוכל להסביר מדוע בוצע שימוש בטכניקה זו? עליי לציין כי תוצאות הזרימה שהתקבלו במודל היו נכונות לחלוטין בהשוואה לנתונים הפזיולוגים שהתקבלו ממדידות הזרימה בבני אדם. בתודה מראש. נועם בתודה מראש.

העורקים הכליליים נמצאים על פני שטח הלב לעיתים הם חודרים לתוך שכבות השריר עצמו. כאשר העורק חודר לשריר היות והדופן שלו רכה, בזמן "סיסטולה" (התכווצות שריר הלב) נוצר לחץ של סיבי שריר הלב מסביב לעורק דבר הגורם להתכווצותו. זרימת הדם אל הלב מותנית במפל לחצים בין מקור הדם (אאורטה) לבין היעד (החדר השמאלי או החדר הימני). בזמן סיסטולה הלחץ בחדר השמאלי והלחץ באאורטה דומים ולכן אין מפל לחצים ואילו בדיאסטולה הלחץ באאורטה גבוה יותר ולכן יש זרימת דם. (הלחץ בחדר השמאלי ובעלייה השמאלית בדיאסטולה דומה). בחדר הימני גם בסיסטולה נוצרים לחצים נמוכים מאשר באאורטה ולכן הזרימה הכלילית לחדר הימנית קיימת במידה מסויימת גם בסיסטולה.