מילרן

שלום, אמי סובלת מפוליצטמיה וורה זה מספר שנים. טופלה כד כה בהקזות. ניסיון טיפול בהידראה כשל פעמיים (תופעות לוואי קשות). הרופא המטפל (המטולוג) המליץ לנסות מילרן. הבנתי שזו תרופה די ותיקה, שאינה נפוצה היום כ"כ כטיפול במחלה זו, לפחות לא לדברי רופא המשפחה, שכן היא עלולה להתמיר את המחלה ללויקמיה. ההמטולוג המטפל טוען שאחד מהחוקרים הידועים ביותר בתחום יצא לאחרונה בקביעה שאין הוכחות שמילרן עושה כדבר הזה. האם ידוע לך על כך? האם אפשר להפנות אותי למאמרים בתחום? שאלה שניה - לפני כחצי שנה, היא עברה PE כנראה בגלל הפוליצטמיה. מאז טופלה בקלקסן במינון של 60 פעמיים ביום. החודש אנחנו מסיימים חצי שנה. האם אפשר שהטיפול במילרן יחסוך את הצורך במדלל דם (מעבר לקרטייה)? תודה.

א. מילרן היא אכן תרופה ותיקה שכמעט ולא בשימוש ב- PV, אבל עשויה להיות יעילה מאד. ב. איני יכול לאשר את הקביעה שמילרן אינו קשור להשתנות לאוקמית. אני מכיר ממצאים דומים לגבי הידראה, וגם על זה יש חולקים, אבל אני מכיר מחקר דומה לגבי מילרן (לא אומר שאין...). קיים מחקר שמצא עליה בשכיחות השתנות ממאירה בקרב חולים אשר טופלו בהידראה לאחר שקיבלו מילרן.... http://bloodjournal.hematologylibrary.org/cgi/content/full/109/12/5104 ג. אני כן יכול לציין שנמצא קשר בין מספר הכדוריות הלבנות ובין סיבוכי המחלה, בעיקר תרומבוזות והשתנות ממאירה או פיברוזיס וכן בין קיום אנמיה והשתנות ממאירה / פיברוזיס. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18221390 ד. הטיפול במילרן בהחלט עשוי לעזור לשלוט במחלה אך הוא מצריך מעקב קבוע אחרי הספירה כי מילרן עלול לגרום דיכוי מח עצם ניכר באופן פתאומי, דבר המצריך הפסקת הטיפול עד להתאוששות מח העצם. ה. כמובן שלגיל החולה יש משמעות רבה בהקשר זה. בחולים מבוגרים, החשש מהשתנות ממאירה (שהוא ארוע בטווח הארוך) צריך להישקל מול הסיכונים המיידיים (כתרומבוזות קטלניות). ו. להערכתי, באופן כללי ומבלי להתייחס לחולה המסויימת, הטיפול התרופתי לא מבטל את הצורך בטיפול נוגד קרישה, בעיקר לאחר PE.