אולי תהיו האור בקצה מנהרת הסבל

שלום לכולם... זו הפעם הראשונה שאני כותבת לכם.. ובהזדמנות הזו רציתי להכיר לכם את עצמי.. אני בת 19 בגובה 1.70 ומשקל 78,עד לא מזמן הייתי בערך 93 ק"ג והורדתי 13 בתוך חודשיים בערך. מגיל צעיר התחיל המראה החצוני להדאיג אותי,כל מה שעניין אותי בחיים זה איך אני נראית, הייתי ילדה יפה ומלאה אך תמיד חלמתי שיהיה לי גוף רזה מאוד וקנאתי בחברות שלי שהיו רזות,התחלתי לעשות מזה עניין גדול והמחשבה על אוכל השתלטה על כל חיי, פחדתי מאוכל אך באותו זמן ברחתי מכל העולם והמחשבות שלי למקרר ולאכילה,השמנתי והרגשתי רע עם עצמי אך התקפי האכילה לא הפסיקו והמשכתי לדחוס כל דבר לפה לא משנה מה העיקר לאכול. עם החברות שלי כל הזמן דברתי על העניין הזה, ומי שהיה שומע אותי מדברת בלי שיראה אותי היה אומר שאני הכי מקפידה באכילה עלי אדמות אך מה שהייתי זה לא מה שחשבתי, היתה לי חברה מאוד טובה שנסתה לעזור לי להגשים את חלום חיי ולהראות נפלא, היא היתהמוכנה לשבת איתי יום לם כדי שאחזיק את עצמי בדיאטה אך מרגע שאני נהיית לבד שוב מפלצת האוכל תוקפת אותי ומתחיל המסע של הבכי, החרטה והאוכל. תמיד הלכתי עם חברתי שיש לה גוף מהמם לקנות בגדים וראיתי בגוף שלה הגוף שלי ובחרתי לה בגדים נהניתי לראות את מה שלא יצא לי ללבוש מונח עליהה וחייתי בתוך חלום שיום אחד יהיה לי את זה. המשכתי להשמין והתחלתי להעניש את עצמי , לא יצאתי מהבית ,פחדתי להיות בחברת אנשים ,לא היה לי את הבטחון העצמי ,ושכולם הלכו למסיבות ולחתונות אני ישבתי בבית בכיתי ואכלתי. הייתי תמיד בן אדם נחמד שכולם שאפו להכיר ותמיד נסיתי לעזור לכולם מתוך הלב אך אף פעם לא מצאתי פתרון לבעיה שלי שעמדה לי בדרך בכל התחומים,בלימודים הייתי טובה, שלמדתי לבחינות עם חברות היינו עוסות הפסקות מדי פעם כדי לנוח,כולם רקדו,שרו אכלו משהוא ואני החזקתי נייר ועט וציירתי את עצמי כשאהיה רזה ,רשמתי מה אלבש ואפילו איזה בושם לשים,רק המחשבה שאהיה יום אחד מרוצה מהגוף שלי נתנה לי להרגיש בשמיים,תכננתי דיאטה ועוד דיאטה אך בתוך תוכי ידעתי שגורלו של אותו דף או לפח האשפה או למגירה שלי שכמעט מתפוצצת מרוב תוכניות הדיאטה שדחוסים בה ומחכים שמישהוא יבצע אותם. יום אחד ביקרתי אצל דיאטנית,היא אמרה שיש לי מבנה גוף יפה ועצמות שמונחות בדיוק במקום,ושאם ארזה אז אני אראה נפלא, אני תמיד ידעתי שלא חסר לי יופי ושיש לי פנים מאוד יפות ושיער ארוך מאוד וגולש ופעם אחת שהסתובבתי בקניון סוכן דוגמנות הציע לי לרזות כ 15 ק"ג והוא ישמח להעסיק אותי,זה היה צריך לעודד אותי אך לקחת את עצמי בידיים ולהתחיל בדיאטה אך אני לא מבינה את עצמי ולמה אני כזאת נדבקת בהרגלים המסריחים שלי, יש לי משהוא בראש שאני רוצה לשנות,אם ידעתי שבשני המקרים,שמנה או רזה אני לא אראה טוב ,לא הייתי מודאגת אך מה שהורג אותי העובדה שאני יכולה להיות מה שאני רוצה אך לא מצליחה להזיז כלום. לפני כמה חודשים הפכתי לבולימית,הקאתי והקאתי וכך הורדתי את 13ק"ג, בתוכי אני משוכנעת שאני אפסיק עם זה אך אני לא רוצה דיאטות של חצי שנה ושנה ,אני רוצה לרזות,לעזוב את כל החרא הזה ולהתחיל לחיות ולהשקיע את המחשבות שלי בדברים מעניינים, אלו השנים הכי יפים בחיי ונמאס לי כבר לשרוף אותם באיך לרזות ובתכנונים שלעולם לא יבוצעו. סלחה שנאלצתם לקרוא כל זה אך כתבתי בתקווה שכאן אני אמצא את הפתרון,אולי תהיו האור שבקצה המנהרה הזו של הבכי,הסבל ,הכאב והחיים המסריחים. יש לי הרבה עוד מה להגיד אך כל הדפים שבעולם לא יתארו את מצבי ,את מה שעברתי ועד כמה שנאתי את גופי... ועד כמה קשה לחיות עם גוף שלא אוהבים ונגעלים ממנו. ברצוני להגיע למשקל 60 , כמה זמן ייקח לי לדעתכם ,הזמן נורא חשוב לי אני מתה כל יום מאה פעם...כואב לי הכל מרוב הקאות..אני רוצה להפסיק להקיא אך גם לרזות...לרזותתתתתתתתת. אנא מכם תעזרו לי...אני במצוקה כלכלית ואין לי יכולת טיפול במראפאות ופסיכולוגים...

שלום בשלב ראשון אני מציע לך לפנות בדחיפות לרופא המשפחה בכדי שיבדוק ויעריך האם ההקאות גרמו לנזק גופני. הפתרון לבעיתך הינו טיפול נפשי, ולצערי לא תוכלי להסתפק בעצות באינטרנט או חברים או קיצורי דרך אחרים. בברכה ד"ר ברק