שאלה לד"ר ברק

שלום, אני בת 28 ללא ילדים, עם גובה 1.64 ומשקל 64, מבנה בינוני. עקרונית יש לי תת פעילות של בלוטת התריס אבל אני מאוזנת עם אלטרוקסין כרגע. יש לי בעיה עם התזונה שמאוד מתסכלת אותי, והייתי אצל תזונאית של קופ"ח, שנתנה לי פיתרון חלקי בלבד. כבר כמה שנים שפתאום (או לא פתאום, נגיד כמה דקות אחרי שאני מרגישה רעבה) אני מרגישה רע, מעין חולשה ורעידות בידיים, כאילו הולכת להתעלף תיכף. ברגעים האלו מתחשק לי לאכול מתוק, ויש תחושה של דחיפות ממש, שאני חייבת לאכול מהר. ואז אכילה של מתוק מסדרת את העניין תוך כמה דקות (אכילה של פרוסה עם גבינה, למשל, לא עושה את העבודה). בזמן האחרון זה החמיר, ממש קורה פעמיים ביום לפעמים, במיוחד אם אני מנסה לשמור על תזונה סבירה או דיאטה. וכשאני אומרת דיאטה אני מתכוונת לדבר הכי מתון בעולם - לא ממתקים, מטוגנים וכאלה, ובשאיפה לאכול יותר ירקות ופירות. אבל היוגורט הוא 3%, והגבינה 5% , לא דיאטת כאסח. ובכל זאת כשאני אוכלת ככה אני ארגיש רע לפחות פעמיים ביום. הדיאטנית של קופ"ח אמרה לי לאכול יותר פחמימות מורכבות וכמה שפחות סוכר פשוט, ורשמה לי דיאטה מומלצת, שכוללת לאכול משהו כל 3 שעות. הבעיה היא (אותה זה לא מעניין כי מבחינת ה- BMI אני בטווח הנורמלי) שאני משמינה מאוד בקלות, אבל מאוד קשה לי לרדת במשקל, ויש לי הרגשה שהדיאטה שהיא רשמה לי תגרום לעליה במשקל. בשביל להשמין אני צריכה לאכול ממש לא הרבה באופן מיוחד, אבל בשביל להרזות אני צריכה להביא את עצמי לאכול ממש מעט, ולכן כבר די מזמן לא עשיתי את זה למרות שלא הייתי מתנגדת לרזות קצת. בקיצור, אני ממש מתוסכלת, בארבע השנים האחרונות עליתי 4 ק"ג, לא שזה נורא כרגע, אבל אני מרגישה שאני צריכה למצוא איזשהו פיתרון כי זה בדרך למקום לא טוב. מאוד אשמח לתשובה, ואני מצטערת על האריכות. מתוסכלת

שלום לך הסימנים שאת מספרת עליהם מחשידים למצב הקרוי היפוגליקמיה, שהיא צניחת רמת הסוכר בדם. מצב זה יש לאבחן כיוון שהא מסוכן, את צריכה לבצע מדידת רמת סוכר בדם בזמן שהרגשה כזאת מופיעה ואם זה המצב את חייבת בבירור רפואי מלא. אני לא ממליץ לך להתעלם מסימנים אלו. בהצלחה ד"ר ברק

קשה לי להאמין שהמצב כ"כ חמור כי גם הרופא וגם הדיאטנית נשמעו הרבה יותר רגועים מזה. סוכר בצום שלי היה 61, שזה אם הבנתי נכון צמוד לחלק הנמוך של הטווח הנורמלי. הדיאטנית אמרה שמכיוון שאני מתכננת להיות בהריון אז ממילא יעשו לי בדיקה של העמסת סוכר או משהו כזה, וזה לא נשמע לי לעניין (התשובה שלה) כי עד כמה שאני יודעת עושים את זה אחרי פרק ניכר מההריון. בכל מקרה מה שלא מסתדר לי פה עם היפוגלוקמיה זה שה"נפילות" האלה לא בהכרח מתרחשות אחרי אכילה של סוכר פשוט או הרבה פחמימות, זה יכול לקרות גם אם לא אכלתי כמה שעות (או פשוט בבוקר אם לא יוצא לי לאכול חוץ מהקפה (הלא כ"כ מתוק) איזה שעתיים-שלוש). למשל כשאני בדיאטה (המתונה, שעליה כתבתי לפני-כן) - אני קמה עם ההרגשה הרעה בבוקר. ועוד משהו שגורם לזה, שהוא לא בהכרח סוכר - פעילות גופנית של למעלה מ-20-30 דקות (תלוי באינטנסיביות). ואני מדברת על הליכה לא היסטרית של 40 דקות שנגמרת תמיד בכך שאני חייבת (!) סוכר אחריה. שחייה פעם עשיתי והפסקתי כי אחרי חצי שעה הייתי יוצאת רועדת לגמרי מהמיים, כמעט לא משנה מה אכלתי קודם. עדיין נשמע לכיוון של היפוגלוקמיה? אם כן, למה הרופא והדיאטנית לא שולחים לבדיקות? תודה רבה על ההתייחסות, המתוסכלת.