בתי חולים זה עניין מתסכל!

אתם בטח לא זוכרים, אני יעלי, לפני כ5 חודשים אובחנתי כחולת קרוהן. מאז קרו הרבה דברים בדרך... לפני כחודשיים החלו לי כאבי בטן שהיו באים פעם בכמה זמן, מקפלים אותי לבערך חצי דקה ועוברים.. היו הרבה תיאוריות לגבי מה הגורם אבל רוב הרופאים פשוט אמרו "טוב.. זה יעבור".. באותו זמן במשך שבועיים היה לי חום עולה ויורד והרגשה כללים לא מוצלחת. עד שיום אחד קמתי בבוקר והכאבים הפכו למוזרים יותר, החלטתי שאני לא נותנת ליד הגורל לטפל לי בבעיה ונסעתי ביחד עם אמא שלי למיון בשיבא בתל השומר.. שם הרופאים הסתכלו עלי ומעט זלזלו בעובדה שבאתי כי "אין חום ואת דווקא נראית ממש בסדר".. הרופאה כמעט שחררה אותי הביתה אך החליטה לשלוח אותי לאולטרסאונד ככה כדי "לוודא".. נכנסתי לאולטרסאונד, הבחורה ישבה ובחנה, לפתע נעצרה.. סתכלה טוב טוב.. והלכה לקרוא לעוד רופא שאחרי זה קרא לעוד רופא. בלי שאמרו לי מה מי ומו שלחו אותי חזרה לרופאה התורנית שהחליטה שאני צריכה לעשות סיטי.. בזמן ששתיתי את החומרי ניגוד הטעימים האחות אמרה "כן, מיד יקחו אותך לכירורגיה ב".. הופתעתי ואמרתי "מה? אבל למה כירורגיה?".."כי את מתאשפזת!".."לא, את מתבלבלת, אני לא מתאשפזת".."כן, הנה, כתוב".. אז בלי שאף אחד יגיד לי למה ומתי החליטו בכלל, מסתבר שאושפזתי, חיכינו כשעתיים כדי שיבואו לקחת אותנו למחלקה, ששם לאף אחד לא היה מושג שאני צריכה לעבור סיטי ושאני צריכה לשתות שוב את החומרי ניגוד.. בסוף איכשהו הצליחו להשיג ושלחו אותי לסיטי (אחרי שחיכינו שעתיים כדי שאיזה בחור ילך איתנו למחלקה במקום שנלך לבד, לסיטי יכלו להגיד לנו "אתם כבר תמצאו").. אז אחרי הסיטי והרבה זלזול מצב הרופאים במיון, הסתבר שיש לי פלגמון עם אבסצס 2על2 במעיים וחשד לפיסטולה עם השלפוחית שתן שלא ניתן לראות בוודאות בסיטי.. נשארתי באשפוז במשך 8 ימים ארוכים, ואני לא אשקר היחס בכירורגיה ב היה נפלא, רופאים ואחיות נחמדים, באמת שאחלה של אנשים.. הבעיה היא שהמחסור בכוח אדם כל כך מורגש, לרוץ אחריהם כדי לשאול שאלה, מחברים אותי בלילה לאנטיביוטיקה לעירוי, ואני צריכה להתחיל לחפש אחות כדי שתנתק אותי כדי שאני אוכל לחזור לישון.. היה מאוד מתסכל העניין הזה, שאף פעם אין עם מי לדבר כשצריך. מאז שוחררתי, החלה לי לפני כחודש וחצי דלקת בשלפוחית שתן, אחרי אנטיביוטיקה וניסיון נואש של תרופה מהגניקולוג לא הייתה הטבה, שוב, נסעתי למיון בשיבא.. שם שוב התיחסו אלי כ"שטויות", ושוב הרופאה רצתה לשחרר אותי, הפעם אמרתי לה שלפני חודש וחצי אושפזתי עםאבסצס ואני באמת מפחדת שאולי יש פיסטולה.. היא קבעה לי אולטרסאונד, שלי הרגשי כאילו היא עושה לי טובה כלשהי.. באולטרסאונד ראו שהמעיים שלי מאוד מעובות, ושהם צמודות לשלפוחית, ושניתן לראות חלקיקים בשלפוחית (לא ממש הנבתי מה זה אומר אבל הבנתי שזה לא ממש טוב).. שלחו אותי לכירורג של המיון שבמקרה היה הרופא שלי במחלקה, הוא ישר רצה לאשפז, ולשלוח לבדיקות, עד שפתאום הגיע רופא בכיר יותר שאמר לו "עזוב, שתלך לאורולוג בקהילה" למרות הרבה התעקשויות של הרופא, הבכיר עמד על שלו ושחרר אותי עם אנטיביוטיקה (שכבר הוכיחה את עצמה כלא מועילה). חזרתי מתוסכלת הביתה, בלי תשובות והרבה אי נעימויות באיזורים שלא אמורים להיות לא נעימים.. אחרי שבוע הלכתי בפרטי לאורולוג (אחרת הייתי יכולה לחכות 3 חודשים בשביל תור)שהוא גם ראש מחלקת האורולוגיה ברמבם, שכמובן אמר שאיך זה יתכן שפשוט שלחו אותי הביתה? ושבאמת נראה לו שישנה פיסטולה. הוא נתן מכתב המלצה לאשפוז לרמבם ולבדיקות ציסטגרם ולציסטוגרפיה.. שלשום הגעתי לאשפוז, הגענו למחלקה ונאמר לנו להמתין שרופא יקבל אותנו, אחרי כשעה שחיכינו במסדרון הסתבר שאני בכלל לא רשומה (למרות שקבענו ואפילו קיבלנו מכתב רשמי של רמבם), ושאין לי תורים לבדיקות. הצליחו להשחיל אותי לציסטרגם שיצאה תקינה אבל לציסטוגרפיה לא הצליחו למצוא לי תור, כמובן שהאשימו אותי שגם בגלל שלא הבאתי תרבית שתן (שמעולם לא נאמר לי להביא) אני לא אוכל לעשות ושחררו אותי בהודעה שאני צריכה לקבוע תור חדש. ושוב, בלי תשובות והרבה אי נעימויות. אני יודעת שזה היה ארוך, אבל אני כבר בשלב שבא לי להרים ידיים, להגיד "אז אני חיה עם זה וזהו!".. זה כל כך מתסכל, שהראש מחלקה הנכבד אומר לי בזלזול שהייתה פאשלה עם התור לא כי המחלקה שלו עשו טעות אלא כי "את רצית לדחות את התור בשבוע כי ההורים שלך העדיפו לטוס לחול ולהנות".. זאת אומרת שזה לא כי אנחנו קבענו תור אבל מחקלת אורולוגיה ומכון הדימות לא היו מסונכרנים, זה כי ההורים שלי עשו סקי, זאת הבעיה! זה כל כך מתסכל, וכל כך מאוס! מצטערת, הייתי צריכה להוציא את זה החוצה(: