כאבים לאחר סקס

פעם תיארתי מקרה שמזכיר לי זאת: אל מרפאתי נכנס אילן (שם בדוי), גבר כבן- 40, נכה צה"ל על רקע פציעה מבצעית מתקופת שירותו הסדיר עם תלונה בלתי שגרתית. הוא סיפר שהוא נשוי יותר מעשור עם שתי בנות מקסימות, אשר מהוות מקור אושר וגאווה לו ולאשתו. בדרך כלל הפגישה הראשונה שלי עם מטופל/ת היא פגישת אבחון (אינטייק), במהלכה תשאול מובנה, תוך ניסיון להשרות אווירה נינוחה לאור נושאי השיחה האינטימיים. הפעם הרגשתי שהוא הגיע כדי לפרוק, ויתרתי על הפרוטוקול וזה הוביל למונולוג, אשר זו תחילתו: "אני יודע שאתה עוסק בשיקום מיני ועל כן פניתי אליך. לי ולאשתי זוגיות מצויינת וסקס נפלא. מתי שאני רוצה היא נענית לי וגם להיפך. אפילו בתקופה שהבנות היו קטנות מצאנו זמן. יש לי זקפה מצויינת ולפחות שתי הוכחות שגם השפיכה תקינה, אבל משהו שהפריע לי מאז ומתמיד החמיר בשנים האחרונות ואשתי שלחה אותי לתיקון..." מסתבר שמאז ומתמיד, עוד מהפעם הראשונה בה אונן בסביבות גיל 14, הוא מרגיש רע אחרי הגמירה. תמיד אחרי אורגזמה, ולא משנה באיזו דרך הגיע אליה, הופיעה "חולשה נפשית" (כך לדבריו), חוסר אנרגיה, פגיעה בריכוז, עייפות ואי נוחות כללית. הרגשה זו היתה חולפת מעצמה, ללא טיפול לאחר יום יומיים. הוא למד איך להתמודד עם כך עם בנות זוג קודמות וכן עם אשתו. כך לדוגמא, היה מתזמן מין לסופי שבוע, שכן באמצע השבוע הרגשה כזו היתה פוגעת בלימודים ובעבודה. הוא הסתיר את הבעיה מבנות זוגו הקודמות. רק עתה העז לשתף את אשתו, בעקבות לחצים מצידה להגביר את תדירות יחסי המין. פרט לכך הוא תיאר תפקוד מיני מצויין וזוגיות טובה. התופעה אותה מתאר אילן אינה נפוצה, אך שכיחות הפונים לאבחון ולטיפול בשנים האחרונות עולה. אולי בשל החשיפה לפורומים באינטרנט, בסיועם יכולים אנשים לשתף במצוקותיהם ולהבין שהם אינם בודדים במערכה. הכינוי שניתן לתופעה על ידי אנשי המקצוע הוא תסמונת מחלה פוסט-אורגזמית (Post-Orgasmic Illness Syndrome - POIS). הסובלים מ- POIS מתארים כאבי שרירים כלליים, עייפות, חולשה, הזעה ותופעות דמויות-שפעת המופיעים דקות לאחר אורגזמה. בקרב הפונים לא נמצאו הפרעות נוירולוגיות (עצביות). בחלקם ערכו בדיקות מעמיקות, כולל רישום גלי מח בעת אוננות ובדיקת לחץ דם או אפילו הולטר (ניטור דופק ולחץ דם) בעת משגל. מועד הופעת הבעיה שכיח יותר בגילאי 40-50, אך כמו במקרה של אילן, היא יכולה ללוות אנשים רבים מתחילת חייהם המיניים. אצל חלקם הסימפטומים ימשיכו עד שבוע לאחר האורגזמה, אם כי ברובם התופעות חולפות מעצמן לאחר יום-יומיים. לעיתים הסימנים בחומרה כזו אשר מביאה להימנעות מפעילות מינית. יש חוקרים אשר העלו השערות לגבי מקור מוחי, מין סוג של אפילפסיה. בספרות הרפואית מתואר מקרה של אישה שסבלה מסימנים דומים אשר חלפו לאחר שלקחה תרופות נוגדות כפיון. השערה רווחת אחרת היא שהמקור אוטו-אימוני או אלרגי, לדוגמא תגובה חיסונית של הגוף. בזמן אורגזמה הגוף משחרר חומרים כימיים והגוף מגיב נגדם (ממש כאילו היה זה וירוס). ייתכן והסוד טמון בשינויים כימיים המתרחשים במח בעת אורגזמה, כגון ירידה בכמות דופאמין ונוראדרנלין, מה שגם עשוי להסביר את השינויים הקוגניטיביים, אך לא מסביר מדוע זה קורה באנשים מסוימים בלבד. יש כאלו שאומרים שזה חלק מתסמונת של דלקת ערמונית כרונית, מה שלא מסביר את העובדה שגם נשים סובלות מהתופעה... עלתה גם השערה שאולי מדובר בירידה ברמת אנדורפינים (הורמונים אשר מופרשים בעת אורגזמה), שכן יש ספורטאים רבים עם תסמונת דמויית POIS , אשר מופיעה לאחר אימון גופני אינטנסיבי וייתכן ומדובר במקור פיזיולוגי דומה. יש המכוונים למקור נפשי, כגון, לחץ וחרדה סביב הנושא המיני, הגורמים לתסמינים פסיכו-סומטיים. כך, יש תרבויות בהן מאמינים שאובדן זרע מפחית את רמת האנרגיה וגורם לחולשה. תתכן השפעה שלילית של ניסיון מיני כושל, כגון, נער ש"נתפס" מאונן או עבר הטרדה מינית. למאפיינים אישיותיים השלכה ישירה, כגון, צורך בשליטה וקושי להשתחרר. בכל מקרה, חשוב לשלול מקור גופני לפני שנוטים לכיוון זה. נכון להיום אף אחד מההשערות הנ"ל לא הוכחה מדעית ועל כן אף אחת מהן אינה מקובלת לחלוטין וייתכן ומדובר בשילוב. עם זאת, ברור שמדובר בבעיה אמיתית ולא הכל בראש. בשל העובדה שסיבת הבעיה אינה ידועה, רוב הטיפולים מכוונים לסימפטום עם רמיזות לכיוון המקור. כמו המקרה של אותה אישה שהזכרתי, שתסמיניה הוקלו על ידי תרופות נוגדות כפיון. כך יש שמנסים טיפול תרופתי ע"י נוגדי כאב מתקדמים, דוגמת סימבלתה, ליריקה וטרמל, אחרים מעדיפים נוגדי חרדה, כגון, וולבוטרין או פבוקסיל ואחרים נותנים טיפול שמכוון לדלקת ערמונית כרונית (פרוסטטיטיס). תקצר היריעה מלתאר את מגוון השיטות אשר חולים בתסמונת מנסים כדי להגיע להקלה בתסמינים. מי שהרחיק לקרוא את המדור עד כאן בטח תוהה מה עם אילן? כאמור, אילן הגיע לאבחון לאחר ששיתף את בת זוגו. היא ביקשה לעלות את תכיפות יחסי המין בעוד הוא ביקש להפחיתן על מנת להימנע מתופעות הלוואי של האורגזמה. ערכתי בירור רפואי על מנת לשלול סיבות אפשריות כפי שפירטתי לעיל. במקביל ביקשתי מאילן להגיע עם אשתו והם החלו טיפול מיני-זוגי. אפילו אם היתה מתגלה בעיה רפואית חד משמעית, הרי יש לה השפעה רגשית וזוגית ויש להתייחס לכך בטיפול. כאשר אילן הבין שמפגש מיני מענג לא חייב להסתיים בשפיכה ואורגזמה (אותה אורגזמה שעבורו היא מקור לעונג, אך גם לסבל), התאפשר לו להעלות תדירות מפגשים מענגים הדדיים. בטיפול מיני-זוגי נעשית עבודה על תקשורת מינית תוך לימוד טכניקות עוקפות-שפיכה, אשר רובן עדיפות על הימנעות. במקביל אילן מנסה טיפול תרופתי, ולעיתים מתאר הקלה ברמת התסמינים המלווים את האורגזמה. הוא מדווח על תכיפות יחסי מין גבוהה יותר, חרדה מופחתת סביב האורגזמה והנאה רבה יותר במישור פרטני וזוגי. גם אשתו. הפרטים האישיים טושטשו על מנת לשמור על חיסיון רפואי.