פורום פסיכולוגיה קלינית

ימים ארוכים ללא שינה כאבים שלא מרפים בלי מנוחה אזעקות שנואות ואין מקום לתת לרגשות לצאת החוצה תחושת מחנק מתמשכת אירוחים בלתי פוסקים בלי שום התחשבות בי ובצרכים שלי . מה אומר כבר אמרתי מספיק חטולית

הי חטולית, להרגשתי בדברייך אפשר למצוא קווי דמיון בתחושה לתנאים ואיכות חיים של מעין שבוי. שקוף. בין אדישות להתעללות. לא כיף בכלל, בכלל לא כיף, סוריקטה

האם היא אמרה לך או רמזה לך על מצב כזה ? לדעתי זו לא סיבה להפסקת טיפול הגיוני שכך תרגישי כך רק מהפחד שהיא תפסיק טיפול את לא וגם הטיפול לא פלסטר בכל טיפול יש רגשות שעולים ומטלטלים לפעמים כמו שאת מרגישה לדעתי הכל בסדר חטולית

כמו כל אמא מודאגת את שואלת ובצדק אייך לתמוך בבן שלך להתגבר על כישלון לוקח זמן בלי שום קשר להיותו תלמיד אפילו מצטיין בלימודים הייתי חושבת אולי שדווקא בגלל זה הוא לוקח א. הכישלון שלו כל כך קשה אז כן יש לו התקפי זעם כי הוא לא מקבל בעצמו את הכישלון שלו אם את יכולה להגיע אליו בעדינות ולהגיד לו שזה לא סוף העולם ויכול לקרות מצבים של כישלון שאת מבינה ותומכת בו בהמשך אולי זה יכול ל רגיע אותו מאחלת לך בהצלחה חטולית

היי יש לך המון שאלות שאת חלק מהן לדעתי הפסיכולוג כן יכול לעזור לך לחשוב לכוון אותך לתת לך יכולת גם להגיע להחלטות שהן שלך כמו למשל למקום העבודה שלך דבר איתו תייעץ איתו אין לך מה להפסיד חטולית

איזה יום עצמאות ואיזה נעלים סליחה על הביטוי בוכים ובוכים בלי סוף הרס חורבן וכאב שלא נגמר למי בכלל היה חשק לחגוג זה היה היום הכי עצוב שאני זוכרת שנקרא יום עצמאות רק חבל שאנחנו לא אלה שמשפיעים על הלך החיים בשנה וחצי האחרונים איתך חטולית

הי חטולית מתוקה, מסכימה. תודה. סוריקטה

שלום, אני שוקל להוציא רישיון לנשק במסגרת העבודה שלי, ויש לכך גם השלכה של שדרוג בשכר. יחד עם זאת אפשר להשאר בעבודה הנוכחית בשכר נמוך יותר בלי נשק עם זאת, חשוב לי לבדוק לפני כן האם זה עשוי לסכן את מקום העבודה שלי – במידה ולא אקבל את הרישיון. לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של דיכאון קל, ומאז אני מטופל תרופתית (ציפרלקס ולמוג’ין) – אך כיום אני מתפקד באופן יציב, מלא ואחראי. רציתי לשאול: 1. האם כדאי לשתף בכך את הפסיכולוג או הרופא שמבצע את ההערכה לרישיון נשק – במידה והוא שואל? 2. האם עצם הניסיון להוציא רישיון נשק יכול לפגוע בי מבחינת תעסוקתית – אם לא אקבל אותו? 3. מה הסיכויים מנסיונך המקצועי שאעבור בהצלחה את הוצאת הנשק אודה לתשובה מפורטת בבקשה, תודה

שלום רב, ברצוני להתייעץ בנושא בני בן כ 20 התחיל את לימודיו האקדמאיים לאחרונה, מאז תחילת הלימודים ירד במשקל, התחיל להסתגר בחדרו , חווה כישלון בסמסטר הראשון - יש לציין הוא היה מצטיין בתיכון- לאחרונה התחלתי לראות שהוא חוזר על תנועות מסוימות כמה פעמים והשפלת ראשו לרצפה בנוסף להתקפי זעם מדי פעם, כיצד אוכל לסייע לו ולתמוך בו בכדי למנוע את התדרדרות המצב?. אודה לתשובתך

הי, מטופלת חצי שנה. במידה ויש לי חרדות, ומילוי הצרכים שלי ע י הפסיכולוגית מתקיימים ואז החרדה נרגעת, הופכת לשקטה וקטנה, זה אומר שמה שהיא מהווה עבורי הוא פלסטר? האם הגיוני שהיא תרצה להפסיק את זה כי מבחינתה אנחנו בלופים שאינם נגמרים?

כמה הרס כמה הרס כמה הרס כמה מוות והשחתה ואובדן לא עצמאות לא מרחב נשימה ותנועה השלום לכם אנשים יקרים בימים אלו? סוריקטה

הי, למי אני כותבת... הלילה לא היה לילה. מניחה שיש קשר לתאריך של היום. אחי מתפאר היום באמא ובנכד שאהבה, השקיעה זו והיה במה להשוויץ, והיום עוד יותר. אכן היו צדדים כאלה כשהייתה פחות זקנה. ואנשים ראו אותה כאדם חביב והם לא יודעים איזה חלקים מפלצתיים היו בה, הופנו אליי וסיכנו אותי מאז ומעולם. ואני נחשבתי לזו שמסתירים ומתביישים בה. אין לי מושג איך יעבור היום. יום עבודה מלא וקשה של סופ"ש. ובהיותי מי שאני - רואה גם הרבה הקבלות של אז ועכשיו. בעיניים כבויות, סוריקטה

הי סוריקטה יקרה! אין לי מילים חכמות לומר לך.. נגעת בי עמוק.. גם אני דור שני.. אמא שלי היתה ילדה בת 9 כשעברה את השואה. יום מורכב. קשה קצת קצת יותר מקצת איתך, במבי

הי חברים טובים, מוצאת את עצמי במצברוח כלשהו לא יודעת. ללא שיום. בחול המועד עבדתי ימים מלאים, מושקעים, אפילו יותר. לא קיבלתי מאף אחד (זולתי) שי לחג. גם לא ממעסיקיי. מחבר אותי ל -- לא-מגיע-לי המוכר. וגם ל -- איך שוב קרה שעיוורתי את הסביבה והפכתי למובנת מאליה ולא ראויה. יצא מוזר ממש. לעצמי דאגתי לדבר חשוב מאד. והתאמנתי קצת בספורט היום. ואיכשהו זעקה בפנים. ומה כל זה אל מול סבל שבויינו המעונים. סוריקטה

הי כולם, הי שוב, ביומיים האחרונים השקעתי במיוחד. כך בחרתי וכך אני אוהבת. נראה לי. אבל הפער בין התעסוקה ביום לבין הבדידות ברגע שאני פורשת עצום ולכן הנפש והגוף קורסים. בקושי נשאתי את עצמי הביתה היום. בהליכה בשביל המוביל לבית דיברתי אל הפרחים ובעלי החיים (שאני דואגת להם) ואמרתי להם שהם חבריי, תוצאה של אכזבה מהמין האנושי. ודברים נפלו לי בבית (מטאפורית וקונקרטית) מהידיים. נשמטו ונשפכו. אספתי הכל. יצאה צעקת טירוף ועכשיו שקט. תרתי משמע. לילה טוב, תודה על ההקשבה, סוריקטה

היי התחלתי עבודה בחברת אבטחה שלא דורשת נשק חובה, אבל במידה ומוציאים רישיון לנשק מעלים את השכר. אני נוטל 20 מילגרם ציפרלקס ו15 מילגרם לאמוג'ין על מנת לעבור ולהגיע למטווח צריך קודם לעבור ראיון אצל פסיכולוג מטעם החברת אבטחה עכשיו חשוב לי לדעת מה הסיכוי על סמך הדברים שרשמתי שיתנו לי להוציא נשק, הפחד שלי שאני יגש ויעבור את הראיון עם הפסיכולוג ולא רק שהוא לא יאשר את המעבר שלי לקורס ולהוצאת נשק . אלה גם יבקש שיוציאו אותי מהתפקיד גם בלי נשק לכן חשב לי לפנות קודם לכאן לשאול מה הערכה שלך והאם כדי לפנות להוציא רישון והאם בכלל זה יכול לפגוע בסיכוי שלי להשאר בעבודה גם בלי נשק

היי קיבלתי את הכדורים בעקבות חרדה ודיכאון שהייתה לי לפני 5 שנים, כיום המצב יציב ואני מאוזן תרופתית

היי אודי וכולם, הייתי אצל הפסיכו' שלי ויש לי דפוס כזה שלפעמים אני ממש ממש בסוף הפגישה זורקת נושא או משהו שדורש לעבד ולדבר עליו ... כלומר מפילה "פצצה" או דרמה כל שהיא והיא אמרה :"טוב אז השארת אותי במתח לפעם הבאה"... מה גורם לי לא לדבר על זה במשך פגישה שלימה ואז בסופה להכריז משהו שדורש עיבוד? דברתי על החג ודברים שהיו וכו..ואז כאילו משום מקום זרקתי את המילים האלה כדרך אגב וזה ממש רציני, לא דרך אגב..מבין? למה? כאילו פחד? כאילו מה?? פשוט אם הייתי יודעת מה גורם לזה לא הייתי שואלת אותך...ובטח מחזירים את השאלה אליי..אבל אין לי תשובה... ולמה לא להתחיל פגישה עם זה? אוףףףףףף כנראה שקשה מידיי ומסובך מידיי וזה יוצא לי ככה בלי להתכוון ואני מקווה שהיא מבינה שזה לא בכוונה... :( ובכלל לא התכוונתי לומר לה כנראה וזה נפלט לי...לא יןדעת... חג שמח

הי מיכל, די קלאסי העניין הזה. הפסיכולוגית אמורה לתת לך פירוש, ויש לשער שאולי תתעצבני על הפירוש (התנגדות וכד'). המטפל שלי, למשל, יודע מצוין להפריד מקצועית. נראה לי שהייתי קושרת את הנושא לפרידות ונפרדות. מניחה שבפנים יש קול שאומר - איך זה שככה נטשת אותי, בידיעה שיש משהו רב מימדים שמציק? מדוע לא הארכת פגישה, הצעת פגישה נוספת מיידית, מדוע כך עזבתני. איך יכולת, את 'אשמה' ומדוע אינך חושבת כל הזמן רק עליי באופן בלעדי. ומניחה שיש גם קונפליקט - מעוניינת לפתוח, אבל חרדה מאד במקביל, ובפעם הבאה אולי הנושא יחווה כזניח שלא אמורים להתייחס אליו. בואי נעבור הלאה, נו זה כבר עבר ופחות רלוונטי. ת'כלס זוהי את שיוצרת ומכניסה את עצמך למצב הזה, שאיכשהו גם 'לא פייר' כלפי ה'מטפלת'. סביר שחשוב מאד ובפעם הבאה לנסות בידיעה פחות להתחמק. ואולי יכאיב. הנפלט לי האלה לפעמים הם הם המפתח. בברכת אביב פורח, סוריקטה

הי כולם, 1. את ליל האי סדר חוויתי יחד עם משפחות החטופים. זו אני. 2. הסיפורים, המזעזעים להחריד, שצפים עכשיו על שורדות פגיעות מיניות טקסיות, המאד טרגריים, מזכירים לי נפשות מהפורום. איזה מצב סוריקטה

היי יקרה, מאיפה את שואבת את הכוחות האלה? להיות איתם ולשמוע סיפורי זוועה? לא מטרגר אותך? כל הכבוד שאת מסוגלת להיות שם עבורם..זכו

תודה לך, אודי :-)

גם אני עניתי....מעניין ומאתגר ;)

היי, אני בן 46, רווק, ללא חברים וידידות. לצערי אני לא מצליח להחזיק במקום עבודה. היו הצלחות מעטות לאורך הדרך, אבל בדרך כלל אני מתפטר תוך כמה ימים או שבועות, עקב תחושת פגיעה אחרי שמנהל או מישהו אחר צועק עלי, או עקב אי הצלחה להבין ולהתמודד עם המטלות ותהליכי העבודה. צריך לציין שלמדתי מספר שנים מקצוע וסיימתי בהצלחה, אבל לא הצלחתי למצוא עבודה במקצוע כך שאני ממשיך לעבוד בעבודות של אחרי צבא, ואני מרגיש שככל שעובר הזמן ואני מחליף עבודות אני נשחק עוד יותר. אני גם מתוסכל מהמצב האישי שלי, וגם מהעובדה שאני לא מצליח להחזיק במקום עבודה. המצב הכלכלי בהתאם. ברקע יש דיכאון, חרדה, OCD ו ADHD. אני מלווה על ידי ביטוח לאומי וסל שיקום, אבל אין להם פתרונות. תפקידים שניסיתי עד היום הם בעיקר מוקדי מכירות, שירות לקוחות ותמיכה טכנית, ושם סבלתי והתפטרתי הרבה. תפקיד שהצליח בעבר הוא כשתקופה קצרה נתנו לי לעבוד במקצוע שלמדתי, בסביבה פיזית פתוחה ולא עמוסה, עם צוות מקיף ידידותי מאוד שרובם עבדו בתחומים אחרים, כך שהיה לי את המרחב הפיזי והמקצועי שלי ואת השקט שלי. זאת הייתה הזדמנות נדירה ולא יצא לי מאז לראות אפשרויות דומות. כיום כמעט כל המשרות במקצוע שלמדתי דורשות ניסיון, והשוק מוצף בבוגרים ללא עבודה במקצוע. יכולה להתאים לי עבודה בתיוק וסריקת מסמכים, אבל כמעט ואני לא רואה משרות כאלה. חשבתי על עבודה בסידור סחורה בסופרמרקט. האם יש מישהו שעבד בעבודה כזאת ויכול לציין עד כמה היא רגועה בדרך כלל, ועד כמה תהליך העבודה הוא פשוט? ובנוסף, ברור לי שזאת עבודה פיזית, אבל עד כמה? אני מנסה להתפרנס כדי שאוכל לשלם חשבונות וכרגע זה כל מה שחשוב. אני יכול לעבוד בשכר מינימום, בעבודה פשוטה ורגועה ללא עימותים וללא תהליכי עבודה מורכבים. זה אבסורד שכשאני לוקח איזשהו קורס ולומד, זה בדרך כלל הולך טוב, אבל כשאני מנסה לעבוד בעבודה כללית, לא מקצועית, צצים אינספור קשיים ואני מתפטר. אני יכול לקחת את זה לכיוון של עבודה במפעל מוגן, ושם התנאים יכולים להתאים למגבלות, אבל השכר נמוך משמעותית משכר המינימום. אני מנסה כן להשתלב בשוק החופשי, עד כמה שאפשר. לסיום, אם למישהו יש המלצה על עבודה שמההיכרות שלו יכולה להתאים, או רעיון אחר כיצד להתקדם, אשמח. תודה רבה מראש על העזרה, רונן

הי לכולם ושבוע, בעוד שבוע יחול התאריך של חג הידוע כחג עמוס. עשינו מעשה, לא יוזמתי שלי ומסתבר שגם לא מקורי מאד, אבל התאים לי מאד, והיות שמשפחתנו המפורקת תהיה מאד מפוזרת באותו תאריך על פני הגלובוס או בארץ התכנסנו לארוחת ערב שבוע לפני, כי התאפשר, והיינו מסובין עם אוכל בסמלי החג וזהו. קצר, צנוע, לבוש רגיל וטבעי וזורם. החירות שלנו, טבעיים כמו שאנחנו, ועבורי אפילו מעין מרידה קטנה במסגרות נוקשות ומחייבות. כך היא גם שבת אצלי. היא אכן נחשבת יום מנוחה, אבל בדרכי. בחירה ועמה הקלה. אאחל רווחה ובריאות ואהבה ושחרור לכולם. כן, אמשיך לתרום למטה החטופים ולהיאבק למענם ומשפחותיהם וגם על הדמוקרטיה. זהו חלק אינטגרלי משמעותי מאד מאיתנו. סוריקטה

איזה יופי המשפחה שציינה יחד! שנים שאני לא נמצאת עם המשפחה שלי בליל הסדר או כל חג אחר.לא מסוגלת.. רק עם הורי בעלי שמוזמנים אליי ..גם לא שאר משפחתו. חירות אמיתית נשמע. הלוואי שתהיה גם פה במדינה חירות אמיתית....

אם אני מתקשה בקבלת הגבולות בטיפול, אם אני מתקשה להפסיק לחשוב עליה, אם אני מדמיינת שהקשר שלנו הוא אחר והוא לא באמת אחר, אז זו לא בעיה? אני מפנטזת על דברים שלא יקרו, אני מתאכזבת ממנה מצפה ממנה, זה מרגיש לי שלא רוצים אותי את הקשר איתי שהוא חד צדדי. אני מסרבת לקבל את החיים שהם בחלקיות, שאין שלם, שאין מאה אחוז, אני מרגישה שאני צריכה לסבול אם אני אקבל את זה. אני אשאל אחרת - איך אדע שאני כן צריכה להפסיק את הטיפול מולה? איך אדע שהרע שיש לי מהטיפול הוא לא גרוע עבורי וגובר על הטוב?

היי, מכירה את התחושה... לא פשוט. לאט לומדים לשחרר והמחשבות עליה נרגעות וגם הפנטזיות הופכות למציאות אחרת מיטבית וראלית יותר, ולומדים לקבל את החלקיות של הטיפול, את הטוב שהטיפול עושה גם אם כרגע קשה. טוב שהיא גמישה עם חיבוק וכתיבה כשקשה(כמו המטפלת שלי ;) )

שלום חברות ואודי, חשבתי על כך שאני מתאמצת מאד בעבודה ובכלל ואיכשהו דואגת להסתיר או מעוורת והופכת לשקופה. היום היה יום קשה שנדרש להרבה מאד הכלה של תינוקי. לו היו יודעים. ואולי לו הייתי יודעת אני כמה לא מובן מאליו. סופשבוע, סוריקטה

הי לכם אנשים יקרים.. מיליון שנים לא כתבתי.. קוראת ושותקת... אודי יקר, הקשבתי לקסמי הצלילים שאתה מוציא מתוכך.. המוסיקה על מרכיביה השונים, קסם !!! אתה כל כך יצירתי אודי, ושופע טוב בכל כך הרבה תחומים.. קראתי על יום השנה של אמא שלך מיכל, זה חל יומיים לאחר יום השנה של בן זוגי. מה אני הרגשתי ביום השנה הראשון ? הרגשתי כלום... קוראת אותך סוריקטה על כל המורכבות שאת מביאה.. גם אותך חטולית, ומקווה שבריאותך שלך ושל בן זוגך ישתפר . ואני ? עייפה, עדיין חלשה, עדיין לא חזרתי לעבודה.. יחד עם זאת הגוף שלי לא יכול להתעלם מהריחות המטריפים של ההדרים שנישא בכל מקום , את היופי של השיטה, הפרגים , שטיחים ירוקים בכל מקום, ולראות את הציפורים שמחות ,מזמרות כאילו אין מחר.. מזכירות לי את סיפור הזן, ארנב ביער רואה מרחוק אריה, מתחיל לברוח, האריה רודף אחריו, הארנב מגביר מהירות ובורח מהר יותר אך האריה דולק בעקבותיו, עוד מעט ויגיע אליו. הארנב עוצר, מביט ,רואה לפניו צוק חד ופתאומי. פסיעה קדימה ויתגלגל למטה וימות. האריה עוד רגע ומגיע אליו וטורף אותו. הארב רואה בקצה הצוק תות אדום בשרני מציץ, הארנב מפצפץ אותו בין שיניו ואוכל בתאווה. ( כתיבה חופשית שלי את הסיפור) אוהבת את רעיון של החיים בפה ועכשיו.. כתבתי את השיר הזה לפני זמן מה: שָׁלוֹם לָךְ תִּקְוָה עֲצוּבָה * כד' באדר תשפ"ה 24.3.2025 צִפּוֹר שִׁיר פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפַיִם גּוֹמַעַת מֶרְחַקִּים מִתַּחְתֶּיהָ הַחַצְבָּאנִי פֶּטֶל בּוֹרְדּוֹ נוֹטֵף עָסִיס, אֵקָלִיפּטוּס, מַאֲכִילָה גּוֹזָלֶיהָ בִּזְרָעִים, שְׂמֵחָה, שָׁרָה לָעוֹלָם צִפּוֹר שִׁיר פּוֹרֶשֶׂת כְּנָפַיִם גּוֹמַעַת מֶרְחַקִּים, כָּנָף נִנְעָץ בְּחוּט תַּיִל רַק כָּנָף אֶחָד מַצְלִיחָה לְהָזִיז בִּמְקוֹרָהּ מְנַסָּה, הַתַּיִל נִנְעָץ, שָׁלוֹם לָךְ תִּקְוָה עֲצוּבָה .. מִתְבּוֹנֶנֶת סְבִיבָהּ מַשְׁפִּילָה מַבָּט רוֹאָהּ יְלָדִים מְשַׂחֲקִים, בּוֹנִים אַרְמוֹן צִבְעוֹנִי שׁוֹמַעַת צְעָקוֹת: אֵהוּד, אַתָּה אָשֵׁם, לֹא, אַתָּה עַמִּי, אַתָּה בֶּנִי, גָּלִי וְגַם מִירִי רוֹשְׁפוֹת אֵשׁ הָאַרְמוֹן מִתְרַסֵּק, נִשְׁבַּר לִרְסִיסִים, שָׁלוֹם לָךְ תִּקְוָה עֲצוּבָה .. לְיָדָהּ גֶּזַע תְּאֵנָה קָטוּם, מִמֶּנּוּ עֲנָפִים דַּקִּים יְרֻקִּים מְצִיצִים, אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אָמַר הֶחָכָם. * זאב טנא שָׁלוֹם לָךְ תִּקְוָה (עֲצוּבָה) במבי מאחלת ומברכת את כולכם בחג שמח, חג של חירות וחופש פנימי. שלכם, במבי

היי במבי יקרה..טוב לקרוא אותך מידי פעם.. וואו..כתבת נוגע. תקווה עצובה :(

צריכה רק עצה אחת קטנה, כן או לא. האם להפסיק את הטיפול, כן או לא. כמעט 3 שנים מטופלת אצל מטפלת בדרמה ואומנות, cbtיסטית, הכל מהכל. יש לי חסך אם רציני, אני עם בטחון עצמי נמוך, אבל מצליחה מאוד בעבודה ובעמדה ניהולית, אולי יותר להגיד בעלת ערך עצמי נמוך מאוד. הרבה דברים טובים קרו לי בעקבות הטיפול, אבל הקשר ביני לבין המטפלת, שהוא חד צדדי גומר אותי, היא אומנם משתפת בקטנה ממש מחייה האישיים כי היא חושבת שעבורי זה טוב לפעמים, נותן לי תחושה של הדדיות. הצורך שלי לקבל ממנה חיזוקים ומילים טובות הוא הכרחי, אני אוהבת וצריכה לקבל ולשמוע מכל העולם, אבל ממנה בפרט, ואני עושה זאת בצניעות ועדינות. כלום לא מספיק לי, לא הגמישות שהיא עושה למעני, אם זה חיבוק בסוף פגישה כדי לתת לי תחושת בטחון, אם זה זמינות בווצאפ להתכתבות מינימליסטית ביותר בין הפגישות במידה ואני צריכה. ושוב.. כלום לא מספיק לי, אני צריכה אותה וממנה יותר, מתאכזבת ברגע ממנה, מתבאסת ממנה ברגע, מצפה מאוד ותמיד. וברור שהייתי רוצה שהיא תהיה החברה הכי טובה שלי, אחותי, אמא שלי, בת זוג שלי, הכל. אני יודעת שנכנסתי לה עמוק ללב, אבל אני מרגישה שאני נקרעת בתסכול ובאכזבה, מרגישה כבר אובססיבית משוגעת שכל היום חושבת עליה ומדמיינת שהיא שולחת לי הודעות ומתעניינת מיוזמתה בי. מה לעשות? אני בלופ שלא נגמר, שרק המחשבה מלסיים את הטיפול איתה קורעת אותי לגמרי. מה אני עושה?!

היי אודי וכלם, תקופה של לחץ הפסח הזה...ויש לי אורחים בליל סדר, חמי וחמותי אצלי ..ובכלל.. מרגישה המון ביקורת עצמי על עצמי, אוכלת יותר מידיי פחמימות סתם ככה..ושוב מרגישה אפס. שוב כזה שחור/לבן.כשהמטפלת אמרה "או אפס או מאה" אמרתי אני מינוס..הכי מינוס שיש..לא חכמה, לא יפה, אין בי כלום. ריקה מתוכן.. אוף. חזרתי לנקודת ההתחלה( לא ספירלה ולא בטיח) עצוב לי.

הי מיכל, תמיד תהיינה נפילות. בעומק כזה או אחר, למשך כזה או אחר, בתדירויות משתנות. משמעות הריפוי היחסי והחלקי הוא שאם תתבונני על פרק זמן ארוך תוכלי לראות שבאופן כללי, אם ישנה הטבה, אזי באופן ממוצע את יותר בתקופות סבירות. אנחנו בתקופה שהיא טריגר. חיילים במשפחה. פסח גם. יומולדת לא מזמן - גם. מוות יחסית טרי של אמא גם מצטרף. אבל לא בטוח שזו חזרה לנקודת ההתחלה למרות שכך מרגיש. כן תמיד יהיו שם אותם חלקים יהירים שירמסו אותך, ואגב, בהיותם חלק מתוכך, ןבהכרותך איתם את יכולה לפעמים להשיג יותר שליטה בהם באמצעות כלי הטיפול שישנם, אם כי לעתים הגישה אליהם מסתבכת. נשימות עמוקות עם ספירות יכולות לעזור. יציאה פיזית מהבית לשמש, כמה שאת מצליחה יכולה לעזור. יצירה כלשהי. מה בדרך כלל מסייע לך להרגיש הנאה? לו מישהי אחרת הייתה מדברת כמן שרשמת למעלה - מה היית אומרת לה? סוריקטה

קראתי מה שכתבה ברבורית על שנחסמה להכנס לפורום בגלל מה שכתבה כאן על הבת שלה מסורבת ההנקה מזועזעת שלא מסוגלת להאמין שמשהו מבחוץ יכול כך לחסום את הכניסה שלה לכאן לפורום אייך בכלל זה קשור אחד לשני ? זה לא שהיא השתלחה במישהו או קיללה אן התנהגה בצורה לא מקובלת זו לפחות דעתי חבל נורא שדברים מהסוג הזה בכלל יכולים לקרות כאן בפורום הזה מאכזב נורא חטולית

הי חטולית, אומר לך מה הבנתי שקרה. ייתכן, כמובן שאני טועה. רשת הגלישה שברבורית משתמשת בה היא רשת כשרה. הווה אומר שיש מראש אתרים לא נגישים, לצערי ולהבנתי, חלק מהם כנראה כאלו שמצמצמים יותר נשים ובקשתן לסיוע, ואניח כי גם שימוש במילים מסוימות עשוי לגרור של חסימה מלאה של שירותי הגלישה. כנראה שבשרשורים הופיעו מילים שהן חלקי גוף נשיים ולפי הכללים של הרשת המסוימת אסור להשתמש בהן ו'נענשים'. אניח שלכן ברבורית חשבה שכל הגלישה באופן כללי נחסמה. לא רק הפורום. בעייה... סוריקטה

חודש טוב, חטולית יקירתי. פסח מתקרב, ובדרך כלל הוא יוצר הרבה עומס. אם כן, שמרי על עצמך, שנשמור כולנו על עצמנו. סוריקטה

לראות את המאמר ששלחת.. תוכל לכתוב בכמה מילים הסבר? אם ארוך או מסובך אז לא משנה.

אני בהחלט מזדהה עם מה שכתבת לא מסוגלת לסבול שום דקירה כל שתהיה וגם לא מגע של מישהו בגופי מקפיץ אותי לגבהים שמשם קשה לי לרדת חזרה אז עבור מה וגם לשלם כסף שמחה שמצאת משהו שכן עוזר לך ונותן לך משוב חיובי חטולית

הי חטולית, דווקא דקירות כשלעצמן (כמו בבדיקות דם, תרומת דם, טיפולי שיניים, ואפילו ביופסיה במחט) אינן מפחידות אותי עד כדי כך, אבל טיפול הדיקור העדין נחווה לי חודרני, מניחה שבעיקר בגלל המלל הנלווה שיוצר אצלי תחושה או חוויה של צמצום הנפרדות ונגיעה פולשת מידי בפרטיות. מילים וקשרים בין אישיים, נראה לי, הם אלו שיקפיצו אצלי את החרדות. תודה על המילים, מתוקה שלנו, סוריקטה

שלום אודי, אני פונה אליך בנוגע להודעות שפרסמתי כאן בפורום בנושא שביתת ההנקה של בתי. נראה כי בעקבות ההודעות והתגובות שנכתבו בעקבותיהן, הפורום נחסם בשירות הסינון של נטפרי, דבר שמונע ממני ומאחרים גישה אליו. מכיוון שבתי כבר חזרה לינוק והנושא אינו רלוונטי עבורי יותר, אשמח אם תוכל למחוק את ההודעות שלי בנושא ואת התגובות שהתקבלו עליהן, כדי לאפשר את פתיחת הפורום מחדש. תודה רבה! 🙂 כבר ממש מתגעגעת לפורום אז מקווה שתוכל לעשות זאת בקרוב. נ.ב. אין צורך לפרסם כאן את תגובתי, רק אשמח אם תאשר לי במייל שהבקשה בוצעה, כדי שאוכל לפנות לנטפרי להסרת החסימה. (אני כותבת כעת דרך המחשב של חמותי, כי אצלי האתר אינו נגיש). זה המייל שלי: [email protected]

הי אודי, אכן מעציב אותי שתגובות מושקעות מלאות מחשבה ורגש אינו נראות, וגם בהקשר רוח התקופה בה מנסים להעלים ראיות ולבטל עדים (בדומה להסתרות ומחיקות בהיסטוריה שלי), כמו גם השלכות, הרגישות לנושא מועצמת אצלי. אוסיף שאני זוכרת אחת מתגובותיך והשתמשתי במילת מפתח שבחרת מול המשפחה שאני עובדת איתה והיא התאימה ממש. אז, בחיוך. תודה, סוריקטה

היי, האם היפנוזה עוזרת לכאבים פיזיים ממש? לא רק נפשי? ואם כן תוכל לפרט? כי למשל ניסיתי מדיטציה לכאב אז פחות . תודה.

הי אודי, חיפשתי את המאמר, אך הגישה לכתב העת היא פרטית ולא חינמית חופשית, ומופיעה בעמוד בקשה לקבל את קובץ ה PDF במייל ישירות מהמחבר, הלא הוא אתה :-) כנראה שאנחנו לא יכולים לראות את התוכן (?) כל הכבוד על כל פנים, סוריקטה

שמחתי מאוד לקרא שאת עוסקת בתרגילי גמישות יוגה חושבת שגם תהני מהם הלוואי עלי גמני רוצה אך איני יכולה מקסימה שאת זו תפילה לכולנו לשאר שפויים בתקופה המצטרפת הזו שמחה ששיתפת חטולית

תודה חטולית היקרה על המילים החמות והלבביות :-) איתך ושמרי על עצמך, סוריקטה

נשמע שמח משהו... זהו שפחות. ננסה שיהיה מחר. יש תוכניות, יש רעיון. נקווה שישמח אותי. המטפלת שאלה מה משמח אותי. בגדול אמרתי לצאת לטבע, לראות ירוק...מנסה. תחזיקו אצבעות למחר שיהיה טוב ומשמח, בכל זאת מבשרת אביב🤪

הי מיכל היקרה, היום זה היום המיוחד שלך. השנה היום הראשון של האביב היה אתמול (זה קצת משתנה). לראות ירוק, ולראות בצבוצי עלים חדשים של עצים ושיחים שהיו בתקופת נשירה בחורף, ולראות את צבעי הפריחה והתאוצה של הטבע, וגם את בעלי החיים והמון חרקים. מרגישים שבבת אחת נפתחו חיים. אני ממש עוקבת אחרי אלו. שיהיה בעיקר שקט ונינוח ורגוע, הכל באופן יחסי לתקופה. איחולי יומולדת לבביים, סוריקטה

את לא היחידה שמרגישה כך גמני כך כבר המון זמן יש לך הזדמנות לבדוק בקשר לדיקור סיני אין לך מה להפסיד לפחות פעם אחת ואז תחליטי בהצלחה חטולית

היי...הייתי פעמיים ואין שינוי :( אולי מצב הרוח קצת משתפר לא בטוחה. תודה. הימים קצת קשים עליי...נראה

הי חברות ואודי, תקופה זוועה. באנדרסטייטמנט. מן הסתם השתתפתי במחאות, אם כי רבים מרגישים שזה אינו מספיק. גם היה לנו בוקר של כיף אזעקות. על כל פנים אספר שאני מבצעת תרגילים מוזרים. מוזרים לגילי. נראה לי. בתרגילים הללו הראש למטה. וההישענות היא באמצעות הידיים. כוח וגמישות. סוג של קטע של יוגה. יוגה עבורי זה אחלה. חלום שלי גם תנוחת העורב ודי הצלחתי. זהו. מה אומר, שנצליח להישאר שפויים בתוך הטרלול. סוריקטה

אני תוהה אם טיפול בדיקור סיני יכול לעזור גם אם הוא נראה לי משונה..ואני לא ממש מאמינה בו. ובכלל מה יעזור לכאבי הגוף שלי.. מאמינה שיש קשר בין גוף לנפש אבל זה מוזר. אני לא מבינה למה הסביבה שלי כל כך משפיעה על מצבי רוח שלי, למה זה קורה אודי? למשל בפורים היתה אווירה טובה ושמחה בבית וזה גרם לי להיות בשמחה.. לפני פורים היו דברים שעצבנו אותי והיו גם עצובים והייתי עצובה. ואצלי זה ממש בולט שהאווירה משפיעה עליי. ולמה אדם אחד מאוד רגיש ככה ומשתנה בהתאם למצב רוח בסביבה? למה אני כזו..אם מישהוא מספר דבר עצוב אהיה עצובה איתו..זה מעבר לאמפתיה..וזה קשה לי. יש לך הסבר?

הי מיכל, דיקור סיני, בעיניי, הוא עניין אישי, ולא זו בלבד אלא שעבור כל אדם יכולה להחוות אחרת בתקופות שונות. אומרת זאת על שלל תחומים. אישית עבורי - ראשית - הרופאים המליצו לי, כמו-כן, אנשים רבים. ניסיתי פעמיים. פעם אחת לפני שנים רבות, לפני הטיפול הנפשי הגדול, כשהייתי אדם מאד מפורק ומרוסק, ופעם שנייה - אחרי שנות טיפול. בפעם הראשונה יצאתי בLOW קיצוני. השאלות ששאלו נחוו חודרניות ופולשות, מידי עבורי מול אנשים שבכלל איני מכירה. גם הכניסה של המחטים, דקות ככל שתהיינה, נחוותה כפריצה למרחב אישי בחוויית אונס, אף שלכאורה הסכמתי. אמרו לי שם שהדופק שלי חלש ואיטי (זה נכון גם היום), פירשתי זאת כאילו אני אדם מת חי. שאלו אותי מה צבע ההפרשות ומה התדירות שלהן - אללה יוסטור. בפעם השנייה, שאמנם נחוותה עדינה יותר, הקטע די חזר על עצמו מאותן סיבות, אף שטופלתי נפשית, ולכאורה הייתי מוכנה יותר. במקרה השני גם היו עדים - מרחב טיפולי משותף. בראשון גם זה לא. והעדים חשובים לי מאד. אנשים רבים ממש מכורים לדיקור וטוענים שהוא מיטיב עימם מאד מאד, וממש מרפא. חוויה שונה לחלוטין מזו שהכרתי עליי. מעדיפה שיאצו או עיסוי רקמות עמוק. וגם הם - שהם מגע, בעייתיים כאשר המטפלים הגופניים מחליטים שהם גם 'פסיכולוגים' וממלאים את זמן הטיפול בחפירות וגם אחר כך עוד ממשיכים לדבר ולשאול שאלות מעבר לשעה המוגדרת. אחת אפילו הציעה לי טיפול NLP בחינם והיא די סתומה בנפש, ומי שם אותה להתעסק בזה. מבחינתי גם אלו מאד לא נוחות לי, חונקות ממש, ולכן אעדיף ללכת למישהו שאיני מכירה ושלא יהיה לי קשר מעבר לעניין הנקודתי של הטיפול עצמו. גבולות. כשאנחנו נתונים בתקופה חרדתית יותר, אנחנו גם חדירים יותר להשפעות הסביבה. הזדהות יתר ופחות הפרדה. גם זה נקשר בעיניי להגדרה עצמית ואסרטיביות. לי לעצמי החלטתי בתקופה זו שהפתרון ברובו נמצא אצלי בפנים, ולאו דווקא בחוץ. כן ניתן להיעזר בחוץ בהתאמה. יש לי תרגיל גופני חדש התחלתי להתאמן עליו, משהו שחשבתי שלא אוכל לבצע עוד לעולם והנה גיליתי שאני יכולה בגילי ועדיין לא מאמינה שאני מצליחה. יש בזה משהו מעודד ולכן גם מיטיב עם הנפש והכאבים. אציין שהתחלתי להשתמש בתרופה חדשה ולדעתי היא מסייעת לי בחיבור שבין הגוף לנפש, ומניחה שעל כן הגעתי לרעיון התרגיל המשעשע. מילים של בוקר, אחרי ששני מיליון אזרחים נכנסו למקלטים בשעה ארבע והטיל יורט מחוץ לישראל. כמה נפלא. באהבה, סוריקטה

מעניין מה שכתבת...הייתי פעמיים. פעם אחת ירד קצת דם והמטפל אומר לי שברפואה הסינית זה אומר שיוצאת אנרגיה רעה..מרגישה בובת וודו..חחח בכל אופן מנסה, זה אמור גם לשפר מצב רוח, לכי תדעי. .. הדיקור הוא בשילוב עם טיפול נוסף של לחיצות אוסטאופתיה נדמה לי שמו...מנסה מנסה מנסה..אוף. קשה לי הכאבים הפיזי והנפשי יחדיו.

רציתי לאחל פורים שמח! יום עמוס.. ואבא שלי אצלי ולא היה לי זמן...וקשה ומסובך. הגב גמור, מנסה רפואה משלימה, בינתיים ללא הועיל. אמרו לתת לזה כמה טיפולים..נראה. זה אמור לעזור גם למתחים. בקיצור אין לי זמן לכלום ובכל זאת מנסה לעצמי... משלוחי מנות צמצמתי השנה ממש..נראה איך יהיה... פורים שמח אודי וכולם ואם תראו ביום א. לא נורא מקווה שהיה שמח בכל אופן.

הי מיכל, מניחה שאת יודעת שגם אני סובלת מכאבי גוף. באמת חתיכת כאבים ודי שותקת אותם. במרפאת הכאב מזכירים שלכאב יש גם אלמנט רגשי. יודעים אנו. הרופא המליץ לי לעשות דברים מהנים (עד כמה שאדע מהי הנאה וארגיש אותה). ובנוסף הסטנדרטי שזה יוגה ופילאטיס ופעילות גופנית. לא אלו בלבד, אלא גם דברים שהם 'רק' חווייתים ללא פעילות ספציפית של הגוף. לרוב אני אדם שזז עם קוצים בטוסיק. מבחינה רפואית טווחי התנועה שלי סבבה ביחס לאדם מן השורה. במקור יש גמישות יתר, שאגב, גם אליה הכאבים יכולים להיקשר. ניסיתי טיפולי פיזיותרפיה למינהם וגם עיסויים ולא מעט - ונאדה. אפילו מחריף. אניח שמחריף היות שמגע בי שגם לא באמת 'מדויק', ובנוסף הטיפולי אינם שקטים, הם מלווים בדיבורים חופרים, כל אלו ועוד כנראה יוצרים חרדות ומכווצים. אם כן - מניחה שהתשובה ברובה תימצא בי בתוכי. ופחות מבחוץ. להגיע לעצמי - איך נמצא זמן... משערת שאיכשהו בסוף מגיעים (לעתים בהחרשה אף מעצמנו) וצריך הרבה אורך רוח והעניין הדרגתי מאד וככל הנראה גם חלקי. השנה כן בחרתי לחלק משלוחי מנות לקבוצה מסוימת של אנשים. כזה בנחמד. והתחפושת, שהצליחה להצחיק אותי לרגע, לא שהיא נראית מיוחדת או משהו, הוציאה ממני חלקים ליצניים וחיוך ושטותיות. לבשתי אותה למשך קצר, גם כי היה חם בטירוף, והייתי עם תינוקי, שנוכחותו מאפשרת לי להיות כזאת, וגם הוא היה לבוש לזמן קצר בבגדי פורים. כן, זה היה טיפה גדול עליי. שורה תחתונה - חלק (סביר שמשמעותי) מהפתרון נמצא בנו אנו. פורים שמח, ואם צמת אתמול (חמישי) - מקווה ששרדת את זה בחום. סוריקטה

הי חברות ואודי היקרים, על התקופה אנחנו מדברים כל הזמן, אנחנו חיים בתוכה, מזדהים, מאיומים, עצובים ועוד. עם זאת, היום אתחפש לכבוד מסיבת פיצים. לא אספר בדיוק, יש לי אפילו שם מצחיק (בעיניי) לתחפושת, אבל כן אומר שהיא מורכבת משילוב של בגדים של 'גברים'. עם זאת, עדיין אראה אישה עדינה, שבירה וחזקה בד בבד. כך נראה לי. כל מני חלקים. שלכם, סוריקטה

מענין...לי יש תחפושת של דינוזאור. חם אששששש והשנה היה חם אז הייתי גם מיקי מאוס חחח מעניין לא מיני מאוס. גרמת לי לחשוב.

שלום רב רציתי לדעת האם שימוש ממושך בספריי נגד אלרגיה אבאמיס יכול לגרום לדיכאון או חרדה תודה

בארוחה לאחר שעלינו לקבר..היה כמו שידעתי שיהיה עם המשפחה. "מצחיק", תמיד הכל קליל ומצחיק אצלינו... הכבדות היא שלי בפנים. מבחוץ גם צחוקים... על נושא לא מצחיק כלל.