פלואוריד, כמה זה בטוח?
מה זה פלואוריד?
פלואורידים פשוטים, כמו פלואוריד סידן, מופיעים באופן טבעי במים, אבל למי שתייה מוסיפים 1 מ"ג בליטר על ידי הוספת חומצת הקספלואורולידית, תוצר לוואי כימי של ייצור פוספטים לדישון. זוהי תמיסה שלוכדת מזהמים מסוכנים במים, ונחשבת רעילה מידי מכדי לשפוך אותה לים, כך אומרת ג'יין ג'ונס, מנהלת מסע הפרסום של NPWA אגודת המים הטהורים.
"החומר מכיל שני רעלני עצבים: עופרת ומרקורי, כמו גם חומרים מסרטנים כמו ארסניק ובריליום, ואת כל זה אנחנו מוסיפים למי השתייה שלנו" היא אומרת.
אז למה להוסיף את זה למים בעצם?
על מנת לשפר את בריאות השן. מחקר גדול היקף שנערך בבריטניה סיכם לפני שלוש שנים שהוספת הפלואוריד למים קשורה להפחתה בריקבונות בשיניים, מה שמסייע לילדים בקהילות חלשות, גם בתוך לונדון.
ילדים שחיים במקומות בהם המים כבר כוללים פלואוריד נמצאו בסכנה מופחתת ב 15% לריקבון בשיניים בהשוואה למקומות בהם לא הוסף הפלואוריד.
ואולם מחקרים במדינות אחרות אינם תומכים בממצאים אלה. בניו יורק למשל, ילדים באחד האזורים שבהם הוסף פלואוריד למים, לא הראו סימנים מופחתים של ריקבונות בשיניים בהשוואה לילדים ששתו מים ללא פלואוריד.
בבאזל בשוויץ מפסיקים כעת את הוספת הפלואוריד לאחר 40 שנה. מומחים מאמינים שהיתרונות אינם מוכחים, וכי הפלואוריד עלול לסכן את עצמות הילדים.
למה רופאי השיניים לוחצים?
"הוספת פלואוריד למים היא אחד האמצעים לבריאות הציבור שיכולים להביא לשיפור משמעותי בבריאות הפה אצל אלה הזקוקים לה במיוחד" אומר איאן ווילי, מנכ"ל אגודת רופאי השיניים הבריטית. "טרגי לראות ילדים בגיל חמש שצריכים לעבור עקירה במרבית השיניים תחת הרדמה כללית כתוצאה מריקבון בשיניים. הוספת הפלואוריד למים יכולה לצמצם את חוסר שוויון ההזדמנויות בבריאות".
כשנחשפות תוכניות להוסיף את הכימיקל למי השתיה, חשוב למצוא את העובדות מאחורי הרעש.
האם פלואוריד במשחת שיניים לא יעשה את אותה עבודה?
כן, אבל משפחות עניות במיוחד לא תמיד יכולות להרשות לעצמן את עלות משחת השיניים. או שדרך הברשת השיניים לא נכונה, ולא מעודדים בכלל לצחצח שיניים. פלואוריד במים מגיעים לכל הילדים, לא משנה מהן הנסיבות.
אין כאן סכנות בריאותיות?
יש. כשהפלואוריד נבלע הוא בונה את השיניים והעצמות, מה שעלול להוביל לפלואורוזה בשן, הצטברות חומה על השן (המדווחת ב 48% מהאנשים באזורים בהם מוסיפים את הפלואוריד למים). בעצמות, עלולה להיווצר פלואורוזה בעצמות, המחליפה את הסידן וגורמת לרככת ולעצמות גיריות ופריכות. עלולות להיגרם גם בליטות עצמיות לא רגילות, ואף נכות. איגוד רופאי השיניים מתעקשים שהסיכון אינו משמעותי ברמות בהן מוכנס הפלואוריד למים.
מה לגבי הסביבה?
התומכים טוענים שלא נגרם נזק כמובן. ואולם ב NPWA מציינים שרק אחוז אחד ממי השתייה אכן משתמש לשתייה. וכך 99% של תערובת קטלנית הכוללת מתכות כבדות משמשת לשטיפה, עיבוד תעשייתי ולכם מגיעה למערכת הסביבתית.
למה לא שואלים אותנו?
משרד הבריאות הבריטי טוען שאין להוסיף פלואוריד לאזור כלשהו ללא תהליך של ייעוץ מקדים. אבל יש עוד סוגיות מוסריות, אם רשות מקומית אחת מעונינת להכניס פלואוריד, ואילו הרשות הסמוכה מתנגדת, מה יוחלט? והאם יש להוסיף פלואוריד למי השתיה כנגד רצון התושבים?
