שיא הרגש
הגורמים המעורבים בקבלת החלטה להשתמש בתרומת ביציות הם רגשיים וחברתיים בעיקרם. על החששות והדרך להשלמה
זוגות המתמודדים עם נושא העקרות לאורך זמן ארוך משנים בהדרגה את תפיסתם לגבי אופציות נוספות להורות מתוך רצון לצאת ממעגל הנסיונות והכשלונות החוזרים. רבים לא חשבו בעבר כי יצטרכו הפריה חוץ גופית, ועם הזמן החולף הפכו "מומחים" בנושא.
במהלך התהליך הפיזי שעוברים הזוגות מתרחש גם תהליך רגשי שמסייע להפוך אלטרנטיבות נוספות להורות לפחות מפחידות ממה שנראו בעבר. המציאות המשתנה מכריחה זוגות לקבל החלטות שונות שלא חשבו שיצטרכו לקבל.
קצב קבלת ההחלטה להיעזר בתרומת ביצית שונה מזוג אחד למשנהו ובין בני הזוג עצמם. בדרך כלל אחד מבני הזוג יהיה מוכן לשקול אופציה זו לפני האחר, וכשזה יקרה מטבע הדברים הנטייה תהיה ליישם זאת מהר ככל האפשר. בן הזוג השני יחוש שאינו מוכן עדיין לוותר ויחשוב שיש להמשיך ולנסות. קונפליקט זה יכול לגרום למתח רב במערכת הזוגית ולתסכול לא רק מעצם המצב עצמו אלא מחוסר שיתוף הפעולה. בקונפליקט זה, כמו בכל קונפליקט ברמה הזוגית, יש סגנון ייחודי לכל אחד מבני הזוג וסגנון זוגי לפתרון קונפליקטים. מעבר לנושא הקונפליקט שהוא בעייתי ורגיש, יש להתייחס גם ליכולת הזוגית בכלל לפתור קונפליקטים בדרך נכונה שמתאימה לשני הצדדים.
ברוב המקרים התפיסה של "לא מוכן עכשיו" נתפסת "כלא מוכן אף פעם" אבל, בסופו של דבר הקצב השונה של בני הזוג בקבלת ההחלטה יכתיב את הדרך בה הם יגיעו להחלטה להתקדם בתהליך באמצעות בחירת אלטרנטיבה נוספת. במצבים כאלה בדרך כלל אחד מבני הזוג יכול להישמע להוט לבדוק את האופציות הנוספות כגון תרומת ביציות וליישמה, מתוך ידיעה שבן הזוג יאט את הקצב כדי ללמוד את המהלך הזה לעומק או כדי לעבור תהליך רגשי, דבר שיבטיח קבלת החלטה חכמה ומודעת יותר.
ההחלטה בנוגע לתרומת ביציות מערבת גם את ההיסטוריה של כל אחד מבני הזוג בנפרד וכן את ההיסטוריה המשותפת. בקבלת החלטה כזו באות לידי ביטוי גם הערכים האישיים. כך למשל, בן זוג שהינו הורה לילדים מנישואים קודמים, יחסו לנושא יהיה שונה מאשר בן זוג שאלו נישואיו הראשונים ואין לו ילדים. התפיסות האישיות שיש לכל אחד מבני הזוג, לגבי נושא אימוץ, פונדקאות, תרומת ביציות, יבוא לידי ביטוי בקבלת החלטה זו. בני הזוג שייכים למערכות משפחתיות וחברתיות, והדימוי שיהיה לקבלת ההחלטה בעיני מערכות אלו יהווה אף הוא גורם בקבלת ההחלטה. 
זוגות העומדים בפני ההחלטה להיעזר בתרומת ביציות חווים תהליך של אובדן האפשרות של האישה להיות אם ביולוגית, ושל הזוג להיות הורים ביולגים לילד משותף. כמו כן, אובדן של כל האנרגיה, הכספים והזמן שהושקעו בטיפולים מבלי שאלו נשאו פרי.
סטסי אלנדר כתבה מניסיונה האישי 'התנסות בעקרות': "יום אחד בתי תלמד שגם אם בחייה תחוש נטושה במצב בלתי ידוע וגלים של כאב יציפו אותה, אוכל לאחוז בידה ולהראות לה כיצד להתמודד עם הכאב בכנות, בהגינות, ובהשתאות עמוקה נוכח הפוטנציאל הלא צפוי שמעצב את חיינו".
חלק מהותי ביכולת להגיע להחלטה להיעזר בתרומת ביציות הינה ביכולת לעבד את האובדן ולהגיע להשלמה. שלב מהותי בתהליך עיבוד האובדן הינו שלב הכעס והחרטה. זוגות רבים מאשימים את עצמם, מדוע לא התחילו את הטיפולים זמן רב קודם, יתכן כי אז לא היו נזקקים לתרומת ביציות.
שאלות כמו מדוע היו עסוקים בקריירה מתוך מחשבה שכשירצו זה יקרה הן שאלות טבעיות, אבל מקשות מאוד על תהליך ההסתגלות נשים רבות מדווחות על הפלה בגיל צעיר שהמצב כיום הינו עונש על כך.
התובנה שאף אחד מאיתנו לא עושה החלטות על מנת להתחרט עליהן אחר כך מאפשרת לסלוח לעצמכם ולהתקדם הלאה. פתרון הבעיה עמה אתם מתמודדים אינה תלויה בפתרון השאלות הללו, הקשורות בהחלטות שנעשו בעבר.
ההסכמה של זוגות לשתף זוגות אחרים במצב זהה, בתהליך קבלת ההחלטה, מאפשרת להפנים מידע עדכני, מעשי שיכול לשנות את תחושותיהם לגבי ההחלטה להיעזר בתרומת ביציות. יחד עם זאת, זוגות אשר עומדים בפני קבלת החלטה מעין זו, נמצאים במצב רגשי, בו הם פגיעים יותר ובטחונם העצמי נמוך יותר, ולכן כל מידע צריך להישקל בזהירות, וניסיונו הלא מוצלח של האחד אינו צריך לשמש אינדיקציה לקבלת החלטה.
להעמקת הידע בנושא - לחצו כאן.
בואו לדבר על כך בפורום פריון האישה והפריה חוץ גופית ובפורום פוריות חברתי - תמיכה.
