כנגד ארבעה בנים

סמדר, אמא לעומרי (4 וחצי) ולאושרי (שנתיים), המומה בכל פעם מחדש מגילוי הבדלים נוספים באופי בין שני ילדיה: "לפעמים נדמה לי ששני הילדים שלי לא נולדו לאותם ההורים", מגחכת סמדר. "מבחינה חיצונית, שניהם דומים לאבא שלהם - שיער מתולתל, עיניים כחולות וגומה בסנטר, אבל באופי הם פשוט שחור ולבן. עומרי היה תינוק שקט ורגוע, ולמרות שהיה הילד הראשון, ממש הופתענו לטובה עד כמה קל לגדל אותו. הוא יש?ן המון, מיעט לבכות והיה נוח לנייד אותו לכל מקום. גם כיום הוא ילד שקט, קצת ביישן ומכונס בעצמו, אחד שאוהב לשחק לבדו במשחקי דמיון.

"כשאושרי נולד, לא ידענו בכלל מה מצפה לנו. באופן טבעי היה לנו תסריט בראש של בן נוסף שיהיה דומה מאוד לאחיו - פשוט כי זה מה שלמדנו להכיר. להפתעתנו, קיבלנו ילד עם בעיות שינה, פעלתן בלתי נלאה, צווחן וקשה. עכשיו שהוא קצת גדל, הוא עושה הכול שונה מאחיו הבכור. כבר בגיל כזה הוא חברותי מאוד, נטפל לילדים בגן ותמיד רוצה שישחקו איתו. הוא חסר סבלנות, אוהב להתרוצץ ומתנהג ממש כמו 'בן' טיפוסי. מי שמכיר אותנו מקרוב אומר לי שהקטן קיבל את האופי הפלפלי שלי, בעוד הגדול את הנינוחות של בעלי". נשמע מוכר?

שתי שאלות מרכזיות נשאלות בקשר לקיומם של הבדלים בין ילדים: השאלה הראשונה, המעסיקה הורים רבים, היא ממתי ניתן להבחין בשוני בין ילדים? ובכן, כבר בחדר היילודים בבית החולים ניתן להבחין בהבדלים בין התינוקות. למשל, בעוצמת הבכי, במידת הערנות, בכמות השינה ועוד. הורים לילד ראשון מופתעים לא אחת להיווכח כבר בבית החולים כי יש לתינוק שלהם אישיות ייחודית וברורה בשלב מוקדם כל כך של חייו. כשנולד הילד השני, הם מופתעים לראות עד כמה הוא שונה מהראשון.

השאלה המעניינת השנייה היא: מהם הגורמים לשוני בין ילדים? כיצד ייתכן ששני אחים שנולדו לאותם ההורים יהיו בעלי מאפייני אישיות שונים כל כך? בספרות המחקרית קיימת מחלוקת רבת שנים העוסקת בשאלה "תורשה מול סביבה". הדעה המקובלת כיום היא שקיימת אינטראקציה בין הגורמים התורשתיים, המולדים, לבין גורמי הסביבה. אינטראקציה זו מלווה את הילד בהתפתחותו ועוזרת לו בעיצוב אישיותו ותכונותיו הייחודיות.

נועה אגוז-מזרחי, פסיכולוגית התפתחותית מומחית מהתחנה לטיפול פסיכולוגי התפתחותי במשרד הבריאות חיפה ומרצה לפסיכולוגיה התפתחותית בסמינר אורנים, מסבירה: "השנים הראשונות לחייו של הילד, כלומר הגיל הרך, הן השנים המשמעותיות ביותר לגיבוש אופיו הייחודי. כאשר ילד נכנס לבית הספר, באופן כללי ניתן לומר שאופיו כבר עוצב והתגלה. עם זאת, מובן שההתפתחות אינה נעצרת בשלב זה והילד ממשיך להתפתח ולהשתנות, תוך היותו מושפע מאירועים בחייו ומשלבים התפתחותיים נוספים שאליהם הוא נכנס - גיל ההתבגרות, למשל".

ליאה ארד, פסיכולוגית חינוכית, מדריכה מומחית ומנחת סדנאות, טוענת גם היא כי "המסה הקריטית של תכונות האופי מתגבשת בשנים הראשונות לחיים. חלק מהתכונות הוא תורשתי. כבר בבטן יכולה האם להגיד דברים מסוימים על העובר הצומח בבטנה ודברים אלו ייוותרו יציבים".

ומה משפיע יותר על עיצוב אופיו של הילד - התורשה או הסביבה שבה הוא גדל ומתפתח? "הוויכוח של 'תורשה מול סביבה' הוא ויכוח מדעי עתיק יומין שאין עליו תשובה חד משמעית", טוענת ארד. "מאות מחקרים ניסו לספק מענה לשאלת השאלות - כיצד האופי מתעצב ומה משפיע עליו יותר? דרך מקובלת אחת שבה נחקר הנושא הייתה להשוות בין תאומים זהים - הנושאים גנים זהים - שהופרדו בלידתם וגודלו בסביבה שונה. גם המחקרים הללו לא הניבו תוצאות חד משמעיות".

לדברי אגוז-מזרחי, מקובל לחשוב על שני גורמים עיקריים המשפיעים על אופיו של הילד: גורמים תורשתיים וגורמים סביבתיים.

הגורמים הראשונים הם המולדים, התורשתיים, התכונות שהילד "מביא איתו לעולם" מתוך המערך הגנטי שלו. כיום ידוע על תכונות שקיימת לגביהן נטייה מולדת. למשל, כישרון יצירתי מוגדר (מוזיקה, ציור) או תכונות אופי (ביישנות, חיפוש ריגושים, פעלתנות, משתני טמפרמנט/מזג כמו עוצמת תגובה ואופן התנהלות מול גירויים חדשים). חשוב להדגיש כי מדובר בנטייה שלאו דווקא תתממש במלואה.

גליה רבינוביץ', מומחית בכירה לפסיכולוגיה התפתחותית מאוניברסיטת תל אביב, מונה תכונות אחדות שנמצאו במחקרים כמולדות וכמושפעות באופן מובהק מן התורשה: "האינטליגנציה הוכחה כמולדת וזוהי תכונה מכריעה מאוד הקובעת איך נתנהל בעולם. ילד אינטליגנטי, סקרן וחקרן יתנהל בצורה שונה מילד פחות אינטליגנטי. כמו כן, קיימת גם אינטליגנציה חברתית, המשפיעה על הדרך שבה נתנהל מול אנשים אחרים. גם ההבדלים בין המינים, בין בנים לבנות, בכל מיני כישורים, הוכחו כמולדים. כך, למשל, בהשוואה לבנים, ובהכללה, בנות פחות תוקפניות ומתעניינות יותר בבני אדם וביחסים חברתיים. ולבסוף - גם רגישות פיזיולוגית לגירויים חושיים היא מולדת. קיים הבדל בין ילדים הזקוקים כל העת לגירויים ולקרבת אנשים לבין כאלו המאופיינים ברגישות יתר ומנסים להימנע מהפצצת גירויים".

"הגורמים השניים המשפיעים על אופיו של הילד הם גורמי הסביבה, הכוללים בשנים הראשונות לחיים בעיקר את המשפחה הקרובה", טוענת אגוז-מזרחי. "לרוב, ההשפעה העיקרית תהיה של ההורים ודמויות מטפלות יציבות אחרות, אך אין להתעלם גם מהאחים ומהיחסים בין האחים. כאן ייכנסו המשתנים של הקשר הורה-ילד והערכים החינוכיים המוקנים בבית. לשאלה 'אילו ערכים מלמדים ההורים את הילד?' נוספת שאלה חשובה לא פחות: 'איך מוקנים הערכים?' ילדים נבנים מתוך הקשר עם המבוגרים המשמעותיים בחייהם - התבוננות בהם, חיקוי של התנהגויותיהם ותגובה אליהם. ככל שהילד גדל ויוצר יחסים חברתיים (כלומר, מגיל הגן בערך), כך גם תגדל השפעת הסביבה שבה הוא גדל (שכונה, גן, בית ספר)".

לשני גורמים אלה חשוב להוסיף, לדעת אגוז-מזרחי, גורם שלישי ומכריע - השילוב ביניהם. כלומר, המפגש בין מה שהילד "קיבל" בתורשה, "נולד איתו", לסביבה שבה הוא גדל. עד כמה הסביבה אפשרה או עיכבה את ביטוי והתפתחות הנטיות המוקדמות של הילד וכיצד היא התייחסה אליהן.

דוגמה פשוטה לכך תהיה כישרון מוזיקלי: ילד יכול להיוולד בעל כישרון מוזיקלי טבעי, אך מימושו יהיה תלוי גם בהתנסויות שהוא יעבור בילדותו. יהיה הבדל באיכות הנגינה כבוגר (ואולי אף במימוש המקצועי) בין ילד מוכשר שילמד נגינה בצורה מסודרת החל בגיל הרך (למשל, מוצארט) לילד בעל אותו כישרון שלא למד מעולם לנגן. השפעת הסביבה על ההתפתחות אינה מסתיימת בהשקעה בחוגים. החלק החשוב יותר, מבחינה פסיכולוגית, הוא האופן שבו הדבר נעשה: האם מופעל על הילד לחץ "לממש את הפוטנציאל שלו", מה שמציב בפני הילד הרך אתגרים שאינם מותאמים לרמתו ההתפתחותית או ליכולותיו האמיתיות (למשל, לנגן שעה בכל יום, להשתתף בקונצרטים או תחרויות)? אם כן - למה? עד כמה ההורים תופסים תכונה מסוימת של הילד כחלק ממכלול מגוון הרבה יותר שהוא "הילד שלי", או שתכונה אחת של הילד מועצמת באופי שלא מאפשר לילד להתפתח באופן חופשי.

לעתים, הצלחה או כישלון במישור האחד יקבעו את כלל הדימוי העצמי של הילד - "מצליח/ מוכשר/ טוב/ משמח את הוריי", לעומת "נכשל/ גרוע/ רע/ מאכזב את הוריי". כלומר, האופן שבו ההורים מתייחסים לתכונות המולדות של הילד ישפיע הן על המשך התפתחות אותן תכונות והן על יחסי הורה-ילד, המשפיעים בתורם על מרכיבים פסיכולוגיים כמו דימוי עצמי, ביטחון עצמי, דימוי גוף וכישורים חברתיים ולימודיים.

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון אפריל של "להיות משפחה".

בואו לדבר על זה בפורום רפואת ילדים ובפורום יחסי הורים ילדים.