מחלת חניכיים - המחלה השקטה

מחלת חניכיים היא הגורם העיקרי לאובדן שיניים במבוגרים מעל גיל 40 בעולם המערבי החדש. מחלת חניכיים הינה מחלה כרונית (מתפתחת לאט ואינה חולפת). כאשר המחלה נמצאת בשלב המתקדם, היא אינה ניתנת לריפוי מלא. ניתן בהחלט להאט את התפתחותה ולבלום את התקדמותה, אך בדרך-כלל לא ניתן לעצור אותה. גורמי המחלה העיקריים הינם: תורשה, חיידקים אשר מקום התפתחותם הוא רובד דנטאלי, עישון, מצוקה נפשית ומחלות כלליות מסוימות. דלקת החניכיים יכולה גם להוות סימן למחלה מערכתית מסובכת יותר כגון: סוכרת, בעיות במערכת העיכול, מחלות קרדיווסקולאריות, חוסר דם, אנמיה ולוקמיה.

רק לרופא השיניים ישנם הכלים המתאימים לאבחון וטיפול במחלת החניכיים. המחלה קיבלה את שמה בעקבות הביטוי הקליני שלה והוא - שינוי במראה החיצוני של החניכיים ותחושות לא נעימות מסוגים שונים שמקורן בחניכיים.

מצב חניכיים הוא רק סימן לבעיה האמיתית: מצב מערכת האחיזה של שיניים. מראה החניכיים הבריאות מתאפיין בצבע ורוד ופני שטח אשר נראים כקליפת תפוז עדינה. הגורם העיקרי לדלקת חניכיים הינו הרובד הדנטאלי (שאריות מזון) המצטבר על השיניים. רובד דנטאלי אשר לא הוסר, קולט סידן מהרוק וכך הופך לאבנית. כבר בשלבים ראשונים של הצטברות רובד מתחיל התהליך הדלקתי אשר מתגבר בשלב האבנית. דלקת זו נגרמת על-ידי חיידקים המתרבים במהירות בסביבה תומכת המשלבת רובד דנטאלי ואבנית. אם לא נסיר את הרובד והאבנית בזמן, הדלקת תגרום לשינוי במרקם, בצבע ובגובה החניכיים. המרקם - מראה התפוז יעלם; וצבע החניכיים הופך מוורוד לאדום. בנוסף, ישנה נסיגה (ירידה) בגובה החניכיים על פני השן. בשלב זה מתחילים לחוש תחושה לא נעימה המתבטאת בדימום בזמן צחצוח או במגע ורגישות גבוהה לקור וחום. רגישות זו היא תוצאה של נסיגת החניכיים אשר חושפת את האזור בסביבת שורש השן, שהוא רגיש הרבה יותר מהחלק הכתרתי של השן. סיבת הדימום הינה רקמה דלקתית אשר גדושה בכלי דם בעלי דפנות חלשות הנהרסות בקלות יתרה.

קיים קשר בין השן לבין החניכיים בעזרת סיבים. הקשר קיים לכל אורך שורש השן כאשר באזור המעבר בין השורש לכותרת, החניכיים אינן קשורות לשן. החלק בחניכיים שאינו קשור נקרא "חניכיים חופשיות" ועומקו הוא 1-2 מ"מ. דלקת החניכיים הורסת את הסיבים המקשרים בין החניכיים לשן והיא גורמת להיפרדות החניכיים מהשן בתהליך שאינו מורגש ולכן נקרא "מחלה שקטה"; כך למעשה נוצרים כיסי חניכיים דלקתיים.

מברשת שיניים, טובה ויעילה ככל שתהיה, לא מגיעה לעומק של מעל 3 מ"מ; ולכן בשלב זה צחצוח בלבד אינו מסוגל לפתור את הבעיה; התוצאה - שאריות מזון נשארות בכיס ונרקבות והתהליך מחמיר עם הזמן, היות והחיידקים מאוד אהבים מצב זה ותורמים להמשך הדלקת. זה למעשה תחילתו של תהליך כרוני (Chronic Periodontitis) אשר בו כל שלב במחלה מזין את השלב הבא שלה.

בהעדר טיפול מתאים, ככל שהכיס גדל כך יצטברו יותר שאריות מזון בכיס ועקב כך יתפתחו יותר חיידקים. ככל שימצאו יותר חיידקים בכיס שנוצר, כך תגדל עוצמת דלקת החניכיים. לאורך זמן, הדלקת תגרום להיפרדות נוספת של החניכיים מהשן. כיס החניכיים יעמיק ויותר שאריות מזון יצטברו בו וכך הלאה בתהליך שלא ניתן לעצרו, אלא בהתערבות מקצועית של רופא השיניים.

אבדן העצם סביב השיניים גורם לשיניים להיות ניידות, וללא טיפול מתאים הן פשוט ינשרו, כיוון שאין להן עצם תומכת. במצב זה שלב אחד למעשה מקדם את השלב הבא במחלה ומחמיר את מצב החניכיים.

מחקרים מראים על הקשר בין תחזוקת השיניים אחת ל-3 חודשים למצב בריאות החניכיים. המטרה העיקרית בטיפול במחלת חניכיים היא להקטין את כמות החיידקים ולהפחית עד מינימום גורמי סיכון אחרים.

^^האמצעים לתחזוקת השיניים:^^

הסרת אבנית והדרכה לגהות הפה.
שמירה קפדנית על היגיינת (גהות) הפה.
דיאטה מופחתת סוכרים ופחמימות.
שימוש בתכשירים אנטי בקטריאליים מקומיים ובאמצעים טכנולוגיים נוספים, כגון לייזר.
ביצוע טיפול שיניים נכון וקפדני.

ניתן לעצור את התקדמות המחלה לעבר השלב המתקדם יותר. כאשר מחלת החניכיים נמצאת בשלב מתקדם יותר בו כבר קיימת ניידות של שיניים, המטרה, בנוסף לאמצעים שהוזכרו קודם לכן, היא ייצוב השיניים הניידות. קיימת הבחנה בין דרגות הניידות ומהלך הטיפול תלוי בדרגת הניידות הקיימת. אותן השיניים, אשר לדעת הרופא סיכוייהן נמוכים מאוד להישרדות, יעקרו והשאר יעברו טיפול של ייצוב. בתום שלב זה ניתן יהיה להמשיך לפעולות טיפוליות ובדרך-כלל כירורגיות נוספות. בסיום השלב הטיפולי חייבים לשמור על תחזוקה פריודונטלית נאותה.

ד"ר אמיל ליטבק הוא רופא השיניים הראשי ב"קשת מרפאות לייזר".

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום מחלות חניכיים ושתלים דנטאליים
פורום טיפולי שיניים