רפואת שיניים: באשת הפה

באשת הפה, שבשפה המקצועית נקראת הליטוסיס (Halitosis), ובשפת העם מכונה "ריח פה", היא תופעה נפוצה שבה נישאים ריחות לא נעימים באוויר שנפלט מחלל הפה, כמו למשל בזמן דיבור. לתופעה הלא נעימה יש השפעה ניכרת, אישית וחברתית, על האנשים שסובלים ממנה, והיא מוערכת כאחת הסיבות השכיחות לפנייה לרופא השיניים.

במרבית המקרים (90-85 אחוזים), מקורה של באשת הפה הוא מהפה עצמו. עצמת ריח הפה משתנה במשך היום ומושפעת ממגוון גורמים, כגון תרופות, השמנה, עישון וצריכת אלכוהול. מרבית ריחות הפה נובעים מפירוק חלבונים על ידי חיידקי הפה. בפה ממוצע קיימים מאות זנים של חיידקים שונים, עשרות מהם נמצאו כגורמים לריחות רעים כאשר נבדקו במעבדה. משום שחלל הפה הוא המקור העיקרי לריח פה, הצעד הראשון והחשוב מכולם הוא בדיקה אצל רופא השיניים, וזאת כדי לשלול בעיות שגרתיות, כגון מחלת חניכיים, סתימות, כתרים או גשרים לקויים, דחיסת מזון ותותבות שאינן נקיות.

המקור השני בשכיחותו לריח הרע הוא האף. במקרים כאלו, הריח הנובע מהנחיריים הוא עז ונבדל מהריח שמקורו בפה. באשת שמקורה בחלל האף עשויה לנבוע מדלקת בסינוסי האף ("סינוסיטיס") או מזיהום הנובע מגוף זר בחלל האף.

קיימות סיבות נוספות לריח פה, רובן אינן שכיחות ואף נדירות. בניגוד לדעה הרווחת בציבור, הקיבה היא מקור נדיר ביותר ליצירת ריח פה.

לכל אחד ואחת מאיתנו יכול להיות ריח לא נעים מהפה, אך לרוב הריח נעלם לאחר אכילה, צחצוח שיניים, שימוש בחוט דנטלי או שימוש בשטיפת פה שנועדה לכך. טעם רע בפה - מתכתי, חמוץ, צואתי וכדומה - אינו מעיד על קיום ריח פה, למרות ההרגשה הלא נעימה. בשל קשיים באבחנה עצמית של ריח הפה, הדרך האמינה והפשוטה ביותר לדעת האם אנו סובלים ממנו היא לפנות לחבר/ה קרובים או לבן משפחה בבקשת עזרה באבחון. לאחר שמתגברים על מחסום הבושה, יש לבקש מאותו אדם להריח אתכם ממרחק קרוב (כעשרה ס"מ) בזמן שמדברים.

יש לזכור כי בשל השינויים בעצמת ריח הפה לאורך היום והשפעתם של גורמים שונים על עוצמתו, ייתכן צורך בביצוע של מספר בדיקות לאורך היום, לפני שחושדים בקיומה של בעיה כרונית.

אכילת ארוחת בוקר: ארוחה שמכילה מזון מחוספס (סלט ירקות, לחם קשה, גרנולה וכדומה) מסייעת בניקוי חלל הפה, ומחדשת את זרימת הרוק.

ניקוי עדין של גב הלשון: פעמיים ביום, לאחר צחצוח השיניים, מומלץ להשתמש במנקה לשון ייעודי להסרת השכבה שמצטברת על הלשון ומכילה רובד חיידקי, שאריות מזון וריר.

לעיסת מסטיק: מאחר שיובש פה נוטה להגביר ריח פה, לעיסת מסטיק ללא סוכר יכולה לעזור בהגברת הפרשת הרוק, וכך להביא לרמה נמוכה יותר של ריח פה. לעיסת מסטיק יכולה לעזור במיוחד כאשר הפה יבש, או כאשר אדם אינו יכול לצחצח שיניים לאחר ארוחות, בייחוד אלו העשירות בחלבונים. הרוק המופרש מסייע בשטיפת רובד החיידקים בפה, הוא בעל תכונות אנטיבקטריאליות ומעודד פעילות מכנית שמסייעת בניקיון הפה. זרעי שומר, מקלות קינמון, שרף צמח אלת המסטיק או פטרוזיליה טרייה הם תרופות עממיות ידועות להפחתת ריח פה, ולעיסתם יכולה לסייע.

גרגור מי פה: שימוש במספר סוגים של שטיפות פה אפקטיביות בטרם השינה הוצג במחקרים כגורם המפחית ריח פה למשך שעות. עם זאת, חלק משטיפות הפה מכילות חומרים פעילים שנסתרים על ידי דטרגנטים הקיימים במרבית משחות השיניים, ולכן מומלץ שלא לגרגר שטיפת פה מיד לאחר צחצוח השיניים עם משחה.

שמירה על היגיינת הפה: צחצוח שיניים יסודי, שימוש בחוט דנטלי והקפדה על ביקורים תקופתיים סדירים אצל רופא השיניים והשיננית. שימוש בחוט דנטלי הוא בעל חשיבות מיוחדת בהסרת שאריות מזון ורובד חיידקי מהאזורים שבין השיניים, בייחוד בקו החניכיים. שיניים תותבות יש לנקות היטב מדי יום ולהשרות במשך הלילה בתמיסה אנטיבקטריאלית (מלבד במקרים שבהם המלצתו של רופא השיניים שונה).

הקפדה על שתייה מרובה: שתיית מספר כוסות מים במשך היום מסייעת למנוע יובש פה, שהוא גורם סיכון לריח הפה. הוספת מעט מיץ לימון למי השתייה תרענן ותסייע גם היא.

אם הבעיה כרונית, אז, כפי שצוין קודם, בדיקה אצל רופא-השיניים היא הצעד הראשון שיש לעשותו כדי לשלול סיבות שכיחות לריח רע שמקורו בחלל הפה. אם נבדקתם אצל רופא השיניים ולא קיים ממצא בולט, ניתן לפנות למרפאת ריח, שבה ניתן לאתר את מקור הריח ולהמליץ על טיפול.

כותבי המאמר: ד"ר אמיר שוסטר, מרפאת "כללית סמייל", רמת אביב. פרופ' מל רוזנברג, המחלקה למיקרוביולוגיה הומנית באוניברסיטת ת"א.

בואו לדבר על זה בפורום רפואת שיניים.