על מחלות חניכיים ובריאות כללית

מחלת חניכיים היא מחלה זיהומית, כרונית, הנובעת מפעילות חיידקים פתוגניים המפרישים רעלנים הגורמים להרס הרקמות סביב השן, בעיקר לספיגה של העצם התומכת. השיניים מעוגנות בתוך מכתשיות בעצמות הלסת, ואמצעי החיבור הוא סיבים הקרויים הליגמנט הפריודנטלי. סיבים אלה מכוסים ברקמה רכה - החניכיים. בשלב שבו קיימת נסיגה משמעותית של העצם התומכת, השן תסבול מרמת ניידות מתגברת, וללא טיפול מתאים אנו עלולים אף לאבד את השן.

בחלל הפה קיימים בין 300 ל-600 זנים שונים של חיידקים. אלה שקשורים במחלת חניכיים הם ברובם אנאירוביים (מתקיימים באזור נטול חמצן). החיידקים חיים במערכת אקולוגית, וכאשר מופר האיזון בין קבוצות החיידקים במערכת זו, משגשגת קבוצה מסוימת האחראית למחלת החניכיים. חוסר האיזון יכול להיגרם כתוצאה משינויים מערכתיים אצל האדם, כמו סוכרת, יתר לחץ דם וכדומה, או ממחלות של מערכת החיסון, לדוגמה, איידס. החיידקים מהקבוצה הנ"ל מפרישים רעלנים, ואלו גורמים לתגובה מקומית: הרקמות מגיבות בתהליך דלקתי המביא לשחרור מוגבר של ציטוקינים (חלבון שפועל כמתווך בין תאי), אנזימים ורדיקלים חופשיים, הגורמים להרס של הרקמות הרכות עצמן, הרס רקמת החיבור (החניכיים) והרקמות הקשות (העצם) בהיקף השורש.

חניכיים בריאים הם בדרך כלל ורודים, ובתקריב ניתן לראות כי פני השטח מאופיינים במראה מגורגר כקליפת התפוז. לחניכיים בריאים גוון ורוד מט נטול ברק, לעומת חניכיים מודלקים ותפוחים המאופיינים במראה בוהק ונוטים לדימום אפילו במגע קל של מברשת. בשלב הראשוני של מחלת החניכיים, הנקרא Gingivitis, החניכיים אדומים ומודלקים, אולם הדלקת מוגבלת לרקמה הרכה בלבד, ללא מעורבות או הרס של עצם. הסימנים הקליניים של ה-Gingivitis הם אודם שולי החניכיים, נפיחות ומראה בוהק, נטייה לדימום - ולרוב ללא כאב נלווה.

שלב ה-Gingivitis ההתחלתי עשוי להיות הפיך באמצעות טיפול שמרני הכולל הסרת אבנית ושיפור היגיינת הפה. בשלב המתקדם של המחלה, ה-Periodontitis, נוצר כבר כיס פתולוגי כתוצאה מחדירת החיידקים אל מתחת החניכיים, ומתעורר תהליך של הרס הרקמות הגרמיות התומכות את השן. בשלבים מתקדמים נוצר כיס פריודנטלי והרס רקמת העצם ניכר בתצלום רנטגן.

במשך שנים רבות נחשבה מחלת החניכיים כמחלה מוגבלת לאזור האוראלי בלבד. בשנים האחרונות מצטברות יותר ויותר עדויות מחקריות לגבי השפעתה על הבריאות המערכתית. נמצא קשר הדוק בין מחלות חניכיים ליתר לחץ דם ולמחלות לב כליליות, לשבץ ולהחרפת מחלת הסוכרת, לטרשת נפוצה, לבריאות נשים בהריון, למחלות בדרכי הנשימה, לאימפוטנציה, למחלות במערכת החיסון ולמחלות הכוללות מרכיב גנטי. במחקר שנמשך כשש שנים, אשר במהלכו בוצע מעקב אחר כ-44 אלף מטופלים, 670 נבדקים לקו בליבם. תוצאות מחקר זה מצביעות על חשיפה לסיכון ללקות בהתקף לב שיגרום למוות הגבוהה עד פי שניים בקרב מטופלים הסובלים ממחלת חניכיים מתקדמת, בהשוואה למתרפאים שבהם לא אובחנה מחלת החניכיים. בהתבסס על מחקר זה ומחקרים נוספים, נקבע כי יש לראות במחלת החניכיים גורם סיכון להופעת מחלות לב באותו משקל כמו יתר לחץ דם, עישון ועודף כולסטרול בדם. כדאי לזכור כי גברים עם מחלות חניכיים מתקדמות חשופים לסיכון גדול יותר ללקות בליבם.

עישון - מחקרים אחרונים מראים כי העישון מהווה גורם סיכון מרכזי להתפתחות מחלות חניכיים. עישון בכל סוג של טיפול חניכיים, שמרני או כירורגי, מקטין את יכולת הריפוי של הרקמות ובכך מקטין משמעותית את הצלחת הטיפול. מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות מציעים גם קשר אפשרי בין היגיינה אוראלית גרועה והרובד החיידקי בשיניים ובחניכיים, לבין מחלות בדרכי הנשימה ובייחוד דלקת ריאות. ההשערה היא כי חלל הפה, בהיותו מאגר פוטנציאלי של חיידקים, מאפשר במצב היגייני גרוע את שאיפתם וחדירתם של חיידקים שונים הגורמים לדלקות בדרכי הנשימה והריאות.

סוכרת - סוכרת מחמירה את שכיחות מחלת החניכיים ואת חומרתה. הסיכוי של מטופל הסובל ממחלת הסוכרת לחלות במחלת חניכיים גדול פי שלושה בהשוואה לאדם בריא באותו גיל. מחלת החניכיים עשויה להופיע בשכיחות גבוהה כבר בשלב מוקדם של מחלת הסוכרת, ואף נחשבת לסיבוך של מחלה זו. ככל שהשליטה ברמות הגלוקוז בדם טובה פחות, כך מחלת החניכיים עלולה להחמיר. אצל מטופלים הסובלים ממחלת הסוכרת צפוי מהלך הרסני יותר של מחלת החניכיים בהשוואה למטופלים שאינם סובלים מסוכרת, גם כאשר כמות הרובד סביב השיניים זהה. קצב התקדמות מחלת החניכיים מהר יותר אצל סוכרתיים ומחלת החניכיים עלולה להופיע אצלם בגיל צעיר יותר. קלינית, הסימנים לדלקות החניכיים זהים לאלו המופיעים אצל אדם שאינו סובל ממחלת הסוכרת.

הריון - במחקר שנערך בארה"ב בקרב 1,313 נשים הרות, נמצא כי לנשים שלקו במחלת חניכיים היה סיכוי גבוה פי ארבעה עד חמישה ללידה מוקדמת, לעומת נשים עם חניכיים בריאים. במחקר אחר, נשים בהריון עם מחלת חניכיים מתקדמת, שעברו טיפול חניכיים בזמן ההריון, הראו כמות קטנה יותר של לידות מוקדמות וילודים במשקל נמוך, יחסית לקבוצת הנשים שעברה טיפול חניכיים רק בסיום ההריון. ממצאים אלה אמנם מחזקים את ההנחה על קיום קשר בין מחלת החניכיים והפרעות ההריון, אולם נדרשים עדיין מחקרים מבוקרים נוספים עם ממצאים מחזקים בכדי לבסס הנחה זו. בהקשר זה כדאי להוסיף כי קיימים נתונים ראשוניים המלמדים על קיום קשר בין מחלת האוסטיאופורוזיס, ספיגה ואובדן עצם הלסת לבין התפתחות מחלת חניכיים, אולם אין עדיין הוכחות שקיים קשר בין מחלת החניכיים להתפתחות אוסטיאופורוזיס כללית. מה שכן ידוע הוא, שבריאות החניכיים מושפעת גם ממצבי דחק (Stress), שבהם יורדת יכולת הגוף להתמודד עם זיהומים.

כדי לשמור על בריאות החניכיים ועל בריאות הפה, חשוב לצחצח שיניים היטב, להסיר אבנית (טיפול שיננות, לרוב פעמיים בשנה) ולבקר אצל רופא השיניים אחת לחצי שנה לבדיקה תקופתית. אם מופיעים הסימנים הבאים - חניכיים נפוחים, אדומים או בוהקים, דימום בזמן צחצוח, ריח רע מן הפה או ניידות שיניים - יש לגשת לרופא השיניים, שבמידת הצורך יפנה למומחה למחלות חניכיים.

ד"ר עירן פרונט הוא מומחה למחלות חניכיים, רשת מרפאות "כללית סמייל".

בואו לדבר על זה בפורום פריודונטיה, מחלות חניכיים ושתלים דנטליים.