בריאות החניכיים והבריאות הכללית

מחלת חניכיים היא מחלה זיהומית, כרונית, הנובעת מפעילות חיידקים פתוגניים שנמצאים ברובד השן ומפרישים רעלנים הגורמים לתגובת המאכסן, להרס הרקמות סביב השן ובעיקר - לספיגה של העצם התומכת.

בחלל הפה אובחנו בין 300 ל-600 זנים שונים של חיידקים. אלה הקשורים במחלת חניכיים רובם אנאירוביים. החיידקים חיים במערכת אקולוגית, וכאשר מופר האיזון בין קבוצות החיידקים במערכת זו, משגשגת קבוצה מסוימת האחראית למחלת החניכיים. חוסר האיזון יכול להיגרם כתוצאה משינויים מערכתיים אצל המאכסן, כגון מחלות כלל-מערכתיות כרוניות (סוכרת, יתר לחץ דם וכדומה) או מחלות של מערכת החיסון. החיידקים מהקבוצה הנ"ל מפרישים רעלנים, ואלו גורמים לתגובה מקומית, היוצרת גירוי של רקמות המאכסן. הרקמות מגיבות בתהליך דלקתי המביא לשחרור מוגבר של ציטוקינים (חלבונים הפועלים כמקשרים במערכת החיסון), אנזימים ורדיקלים חופשיים, הגורמים להרס של הרקמות הרכות עצמן, הרס רקמת החיבור (החניכיים) והרקמות הקשות (העצם) בהיקף השורש.

לחניכיים בריאים גוון ורוד נטול ברק, לעומת חניכיים מודלקים ותפוחים אשר מראם מאופיין במראה בוהק והם נוטים לדימום אפילו במגע קל של מברשת. בשלב הראשוני של מחלת החניכיים, הנקרא Gingivitis, נראים החניכיים אדומים ומודלקים, אולם הדלקת מוגבלת לרקמה הרכה בלבד, ללא מעורבות או הרס של עצם. הסימנים הקליניים של Gingivitis הם אודם שולי החניכיים, נפיחות של החניכיים ומראה בוהק, נטייה לדימום, לרוב ללא כאב.

שלב ה-Gingivitis ההתחלתי עשוי להיות הפיך באמצעות טיפול שמרני הכולל הסרת אבנית ושיפור גהות הפה. בשלב המתקדם של המחלה, Periodontitis, נוצר כבר כיס פתולוגי כתוצאה מחדירת החיידקים אל מתחת החניכיים ומתעורר תהליך של הרס הרקמות הגרמיות התומכות את השן. בשלבים מתקדמים נוצר כיס פריודנטלי והרס רקמת העצם ניכר בתצלום רנטגן.

במשך שנים רבות נחשבה מחלת החניכיים כמחלה המוגבלת לאזור האוראלי בלבד. בשנים האחרונות מצטברים יותר ויותר עדויות ומחקרים לגבי השפעתה על הבריאות המערכתית. נמצא קשר הדוק בין מחלות חניכיים ליתר לחץ דם ולמחלות לב כליליות, לשבץ ולהחרפת מחלת הסוכרת, לטרשת נפוצה, לבריאות נשים בהריון, למחלות בדרכי הנשימה, לאימפוטנציה, למחלות במערכת החיסון ולמחלות הכוללות מרכיב גנטי.

לב - במחקר שנמשך כשש שנים, אשר במהלכו בוצע מעקב אחר כ-44 אלף מטופלים, 670 נבדקים לקו בליבם. תוצאות מחקר זה מצביעות על חשיפה לסיכון גבוהה עד פי שניים בקרב מטופלים הסובלים ממחלת חניכיים מתקדמת ללקות בהתקף לב שיגרום למוות, בהשוואה למתרפאים שאצלם לא אובחנה מחלת החניכיים. בהתבסס על מחקר זה ועל מחקרים נוספים, נקבע כי יש לראות במחלת החניכיים גורם סיכון להופעת מחלות לב באותו משקל כמו יתר לחץ דם, עישון ועודף כולסטרול בדם. כדאי לזכור כי גברים עם מחלות חניכיים מתקדמות חשופים לסיכון גדול יותר ללקות בליבם.

עישון - מחקרים אחרונים מראים כי העישון מהווה גורם סיכון מרכזי בהתפתחות מחלות חניכיים. עישון בכל סוג של טיפול חניכיים, שמרני או כירורגי, מקטין את יכולת הריפוי של הרקמות ובכך מקטין משמעותית את הצלחת הטיפול. מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות מציעים גם קשר אפשרי בין היגיינה אוראלית גרועה והרובד החיידקי בשיניים ובחניכיים, לבין מחלות בדרכי הנשימה ובייחוד דלקת ריאות. ההשערה היא כי חלל הפה, בהיותו מאגר פוטנציאלי של חיידקים, מאפשר במצב היגייני גרוע את שאיפתם וחדירתם של חיידקים שונים הגורמים לדלקות בדרכי הנשימה והריאות.

סוכרת - הסוכרת מחמירה את שכיחות מחלת החניכיים ואת חומרתה. הסיכוי של מטופל הסובל ממחלת הסוכרת לחלות במחלת חניכיים גדול פי שלושה בהשוואה לאדם בריא באותו גיל. מחלת החניכיים עשויה להופיע בשכיחות גבוהה כבר בשלב מוקדם של מחלת הסוכרת, ואף נחשבת לסיבוך של מחלה זו. ככל שהשליטה ברמות הגלוקוז בדם טובה פחות, כך מחלת החניכיים עלולה להחמיר. אצל מטופלים הסובלים ממחלת הסוכרת צפוי מהלך הרסני יותר של מחלת החניכיים בהשוואה למטופלים שאינם סובלים מסוכרת, גם כאשר כמות הרובד סביב השיניים זהה. קצב התקדמות מחלת החניכיים מהר יותר אצל סוכרתיים ומחלת החניכיים עלולה להופיע אצלם בגיל צעיר יותר. קלינית, הסימנים לדלקות החניכיים זהים לאלו המופיעים אצל אדם שאינו סובל ממחלת הסוכרת.

הריון - במחקר שנערך בארה"ב בקרב 1,313 נשים הרות, נמצא כי לנשים שלקו במחלת חניכיים היה סיכוי גבוה פי ארבעה עד חמישה ללידה מוקדמת, לעומת נשים עם חניכיים בריאים. במחקר אחר, נשים בהריון עם מחלת חניכיים מתקדמת שעברו טיפול חניכיים בזמן ההריון, הראו כמות קטנה יותר של לידות מוקדמות וילודים במשקל נמוך, יחסית לקבוצת הנשים שעברה טיפול חניכיים רק בסיום ההריון. ממצאים אלה אמנם מחזקים את ההנחה לקיום קשר בין מחלת החניכיים והפרעות ההריון, אולם נדרשים עדיין מחקרים מבוקרים נוספים עם ממצאים מחזקים בכדי לבסס הנחה זו.

בהקשר זה כדאי להוסיף כי קיימים נתונים ראשוניים המלמדים על קיום קשר בין מחלת האוסטיאופורוזיס, ספיגה ואובדן עצם הלסת לבין התפתחות מחלת חניכיים, אולם אין עדיין הוכחות שקיים קשר בין מחלת החניכיים להתפתחות אוסטיאופורוזיס כללית. מה שכן ידוע הוא שבריאות החניכיים מושפעת גם ממצבי דחק (Sress), שבהם יורדת יכולת הגוף להתמודד עם זיהומים.

אחרי כל ה"איומים" הללו - מה צריך לעשות כדי להימנע מהם? כדי לשמור על בריאות החניכיים ועל גהות הפה, חשוב לצחצח שיניים היטב, להסיר אבנית (טיפול שיננות, לרב פעמיים בשנה) ולבקר אצל רופא השיניים אחת לחצי שנה לבדיקה תקופתית. אם מופיעים הסימנים הללו - חניכיים נפוחים, אדומים או בוהקים, דימום בזמן צחצוח, ריח רע מן הפה או ניידות שיניים - יש לגשת לרופא השיניים, שבמידת הצורך יפנה למומחה למחלות חניכיים (פריודונט). העיקר, להיות תמיד במודעות ובבקרה.

ד"ר עירן פרונט הוא מומחה למחלות חניכיים ברשת מרפאות"כללית סמייל".

בואו לדבר על זה בפורום פריודונטיה, מחלות חניכיים ושתלים דנטליים.