רפואת שיניים בגיל השלישי

אם בעבר פה חסר שיניים או שיני זהב אפיינו את האוכלוסייה הבוגרת, כיום, עם העלייה בתוחלת החיים ובאיכותם, זוהי תופעה נדירה. אולם, ככל שמתבגרים, עולה הסיכון לנסיגת חניכיים וליותר בעיות בחלל הפה: עששת, שיניים מתנדנדות, אובדן שיניים, מחלות חניכיים, יובש פה ועוד. החדשות הטובות הן, שלרפואת השיניים המודרנית יש פתרונות טובים ויעילים לבעיות שבעבר קשה היה להתמודד איתן.

אם פעם, למשל, פתרו את בעיית חוסר השיניים אך ורק על ידי תותבות, כיום כבר ניתן להציע שתלים או תותבות מודרניות על שתלים, או תותבות עם ווים שקופים ואסתטיים. היכולת להשתיל שיניים מחזירה לאנשים את הביטחון והדימוי העצמי, בנוסף להשבת איכות חיים. השתלת שיניים בעיקר מחזירה את החיוך לפנים. שתלים דנטליים יכולים להוות בסיס חלופי לשן בודדת חסרה, למספר שיניים חסרות ואף לחוסר מוחלט של שיניים.

שתלים דנטליים ויישומם

שתל דנטלי הוא תחליף מלאכותי לשורש של שן טבעית חסרה, ותפקידו לשמש כבסיס לשן מלאכותית (כתר). השתלים הראשונים פותחו בשנות ה-50 וה-60 והיו עשויים מפלדת אל חלד. כיום עשויים השתלים מטיטניום, שנמצא כמתכת המתאימה ביותר לשתלים ביו-מכניים, ומשמש גם לצורך שתלים אורתופדיים. השתל מעוצב לרוב בצורת גליל, ולעתים מצופה המתכת בשכבת חומר מינרלי. בהתאם למצב ניתן לשקם באמצעות שתלים "שן" עם כתר, גשר קבוע ואף תותבת שלמה נשלפת, המקבלת את יציבותה בפה ממספר קטן (4-2) של שתלים.

במקרה של חסר בשן בודדת או של מספר שיניים, באמצעות שתלים דנטליים אפשר להשלים שיניים חסרות בלי לגעת בשיניים טבעיות שכנות, ובכך לחסוך השחזת שיניים, ביצוע טיפולי שורש וכדומה. בחוסר של מספר שיניים ברצף, עשוי שיקום באמצעות שתלים לחסוך טיפול בשיניים טבעיות, והוא מאפשר ביצוע שיקום קבוע במקום שבו, בשיטות השיקום הרגילות, הכרחי לבצע תותבת חלקית נשלפת. במצב של חוסר שיניים מלא, מאפשרים השתלים לשקם את הפה באמצעות גשר קבוע (המצב הקרוב ביותר למשנן הטבעי), או לחלופין, לבצע תותבת שלמה נשלפת אך בעלת יציבות גבוהה - דבר שקשה להשיגו עם תותבת שלמה רגילה. במיוחד בלסת התחתונה מקנה שתל דנטלי פתרון ארוך טווח לחוסר שיניים.

תנאי ראשון לקליטה מוצלחת של שתל הוא מצב הבריאות הכללית של המטופל. מצבים רפואיים שונים מונעים אפשרות של שיקום על גבי שתלים. תנאי שני הוא קיום נפח מספיק של עצם, שיאפשר החדרה של שתל. תנאי שלישי הוא איכות עצם הלסת (מידת הצפיפות של העצם והמבנה שלה). כדי לוודא שהתנאים הנדרשים לטיפול קיימים, יש לבצע בדיקה מקיפה, הכוללת מילוי שאלון בריאות, בדיקה קלינית של הפה, צילום פנורמי, ולרוב גם בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת, לצורך קבלת תמונה תלת ממדית של הלסת במקום המיועד לקליטת השתל. במקרה שאין מספיק גובה של עצם, ניתן לעתים לבצע טיפולים כירורגיים שונים להשתלת עצם, כדי ליצור את התנאים הנדרשים לביצוע שתלים.

השתלת שתל דנטלי כרוכה בשני טיפולים כירורגיים ולאחר מכן בטיפול שיקומי. ככל שהטכנולוגיה מתפתחת, צפויים שיפורים בנושא, כגון התערבות כירורגית אחת במקום שתיים, על ידי פיתוח שיטות שמאפשרות החדרת השתל לעצם, תוך שחלקו העליון נותר חשוף בפה לאורך כל תקופת הריפוי והקליטה. ההתפתחות הביוטכנולוגית בתחום השתלים הגיעה לשלב שבו אחוזי ההצלחה הם מאוד גבוהים, אולם כבכל טיפול רפואי, לא ניתן להבטיח הצלחה של מאה אחוזים, וייתכן מצב שבו שתל לא נקלט והטיפול עלול להיכשל.

חסרונותיו של הטיפול הם זמן טיפול ממושך (חצי שנה עד שנה); לעתים עלות כספית גבוהה יחסית לטיפול קונבנציונלי; סיכון של אי קליטה, המחייב הוצאת השתל וחזרה לטיפול קונבנציונלי, או ניסיון נוסף להשתלה (בשני המקרים מדובר הוצאה כספית נוספת והארכת משך הטיפול), וכמו בכל טיפול כירורגי, קיימת אפשרות לסיבוכים כגון זיהום, דימום ועוד.

מניעת מחלות חניכיים והטיפול בהן

מחלות חניכיים הן הגורם העיקרי לאובדן שיניים אצל מבוגרים, והן מופיעות אצל שלושה מכל ארבעה מבוגרים בשלב כלשהו במהלך החיים. כאשר מחלת חניכיים מאובחנת מוקדם על ידי בדיקת החניכיים שעושה רופא השיניים, ניתן לטפל בה ביעילות, בהצלחה ובהוצאה לא גדולה.

סימני האזהרה לקיומה של מחלת חניכיים יכולים להיות דימום מהחניכיים בעת צחצוח השיניים, אדמומיות, נפיחות או רגישות של החניכיים, נסיגת חניכיים, הפרשה מוגלתית בשולי החניכיים, שיניים ניידות או מתרחקות זו מזו, ריח לא נעים מהפה, סימנים שחורים בקצוות העליונים של השיניים. חשוב להיות ערים לסימנים מקדימים אלה, אולם לעתים מחלת חניכיים מופיעה ללא סימנים חיצוניים. רוב האנשים אינם סובלים מכאבים בשל מחלה זו והיא לרוב אינה מורגשת. רק רופא השיניים יכול לאבחן מחלת חניכיים, ולכן חשוב לעבור בדיקת שיניים תקופתית, הכוללת בדיקת חניכיים. בבדיקה התקופתית רופא השיניים בודק את צבע החניכיים וחוזקם, וכן את ניידות השיניים. הרופא בודק גם את האופן שבו נסגרות השיניים זו על זו, ובמידת הצורך, נלקחים צילומי רנטגן.

הגורם העיקרי למחלות חניכיים הוא רובד החיידקים - שכבה דקה, דביקה וחסרת צבע, הנוצרת בקביעות על פני השיניים. ניקוי יומיומי של השיניים לסילוק רובד זה הוא הכרחי לשמירה על בריאות הפה. רובד שאינו מוסר יהפוך למשקע מחוספס וקשה - "אבנית השן". החיידקים המצטברים מפרישים רעלנים שהורסים את רקמות החניכיים התומכות בשיניים. כתוצאה מכך, נותר כיס בין הרקמה התומכת והשן מתמלאת בעוד רובד. בהיעדר טיפול, השיניים מאבדות את יציבותן, וניידותן מתגברת עד לאפשרות נשירתן. אכן, מחלות חניכיים הן הסיבה העיקרית לנשירת שיניים אצל מבוגרים.

הדרך הטובה ביותר למנוע מחלות חניכיים היא על ידי צחצוח וניקוי קפדני של השיניים, וכן ביקור תקופתי קבוע אצל רופא השיניים לבדיקת החניכיים. בנוסף לבדיקת החניכיים, הצוות הדנטלי מנחה את המטופל לגבי שיטות יעילות לשמירה על היגיינת הפה. טיפול מקצועי ותקופתי שייעשה על ידי רופא השיניים או השיננית, יסלק רובד ואבנית ממקומות שאליהם מברשת השיניים, חוט דנטלי או עזרי ניקוי אחרים לא מצליחים להגיע. במחלות חניכיים מתקדמות יותר נדרש לעתים טיפול כירורגי לטיפול בפגמים שנוצרו כתוצאה מהמחלה, שיטות הטיפול שונות ורבות ומותאמות באופן אישי ופרטני על ידי רופא שיניים או מומחה למחלות חניכיים. בסיום הטיפול נדרשת תכנית לשמירה על בריאות הפה, הכוללת בעיקרה הקפדה על צחצוח שיניים נכון ויסודי וטיפול מניעתי תקופתי אצל רופא השיניים.

מרגע שנוצרה אבנית, לא ניתן להסירה בלי טיפול מקצועי של רופא שיניים או של שיננית. הקפדה על מילוי הוראות אלה תעזור למנוע מחלות חניכיים וכן לשמור על השיניים לאורך ימים.

כיבים בפה

כיב (פצע) בפה הוא סוג של פגיעה בשכבה החיצונית המכסה את רירית הפה. הכיבים גורמים לכאב, קושי בתפקוד (אכילה, דיבור וכו'), סכנה לזיהום משני, וזאת בנוסף לנזקים הקשורים למחלה עצמה. המצבים הנפוצים שבהם נראה כיבים ברקמות חלל הפה הם פציעה, אפטוזיס (מצב ייחודי שבו יש הופעה חוזרת של כיבים ברירית הפה), זיהום נגיפי (למשל, הרפס), גירוי שמקורו בשיניים או משיקום של שיניים (למשל, תותבות), מחלות שלפוחיתיות שונות, מחלות כלליות, גידולים סרטניים.

גם כאן, בדיקה תקופתית במרפאות המתמחות ברפואת הפה תעזור לאתר מוקדם ככל האפשר כיבים ונגעים שונים ברקמות הרכות של חלל הפה. איתור מוקדם יסייע לטיפול יעיל יותר.

ניתן לטפל בכיבים באופן עצמאי על ידי שטיפות במי מלח (כפית מלח בכוס מים) כמה פעמים ביום או בנוזל אנטי-ספטי המחטא את רירית הפה. בכל מקרה, היוועצו עם הרופא. אם הכיב אינו נרפא מעצמו בתוך ימים ספורים, או כאשר קיים גורם המגרה את רירית הפה ומקורו בשיניים, בשחזורי השיניים או בשיניים, וכאשר קיים בחלל הפה נגע מכל סוג שהוא (כולל נגע שאינו כיב), יש לפנות לטיפול אצל רופא השיניים.

טיפים לשמירה על בריאות הפה בגיל השלישי

• צחצחו שיניים לאחר כל ארוחה, הקפידו על צחצוח נכון ועל שימוש באביזרים נלווים, כגון מברשות מיוחדות, חוט דנטלי, שטיפות פה וכו'.
• בעת צחצוח השיניים, בין אם טבעיות או לא, עסו את החניכיים כדי לשמור על חוזקם.
• אם השיניים מלאכותיות, במקרה של חניכיים רגישים ורכים, החזקת שיניים תותבות בפה יכולה לגרום לכאבים ולאי נוחות.
• שתו מים עם פלואוריד או השתמשו במשחת שיניים עם פלואוריד אשר מגן מעששת.
• מנעו הופעת אבנית השיניים כדי למנוע מחלת חניכיים.
• הימנעו מעישון.
• שתו פחות אלכוהול, שמעלה את הסיכון לסרטן הפה והגרון.
• פנו לפחות פעם בשישה חודשים לרופא השיניים, לבדיקת הפה והשיניים ולטיפולים שוטפים. בקשו הדרכה ועצות לצחצוח ולתזונה נכונה.

ד"ר אברהם מנור הוא רופא שיניים, מומחה בפריודונטיה ברשת מרפאות "כללית סמייל".