רפואת שיניים: שימור הצלחת הטיפולים

לעיתים קרובות הרופא אינו "אשם" בכישלון המוקדם של טיפול שיניים, אך לפעמים ישנה בהחלט אפשרות שהרופא טעה בשיקול הדעת ולאו דווקא התרשל וזו הסיבה שבגינה הטיפול לא החזיק מעמד בפה זמן סביר. במקרים רבים לא ניתן להוכיח התרשלות של מי מהצדדים, אבל עצם העובדה, שבמבחן התוצאה הטיפול לא עמד בסטנדרטים של הרופא הסביר, מחייבת את הרופא להסברים.

רופאים רבים, בצדק, לא אוהבים את השאלה המקדימה: "איזו אחריות אתה נותן על הטיפול דוקטור?" ראשית, כיוון שזו שאלה שמוזילה את המקצוע והופכת את הרופאים לטכנאים המתקנים איזה שהוא מוצר פגום, כשלמעשה אנו עובדים בתוך סביבה ביולוגית דינאמית, שנמצאת בתוך אדם חי, דבר המקשה מאוד לנבא את עתיד העבודה לאורך שנים. שנית, זה הופך את המטופל ללא אחראי לתחזוקה ולשימור הצלחת הטיפול, בעוד שלמעשה הוא צד שווה חובות לאחריות הצלחת הטיפול.

ככלל, ניתן למצוא בספרות הדנטאלית נתונים לגבי אורך חיים ממוצע של רוב הטיפולים המבוצעים בפה. אורך זמן זה, הוא אומדן כללי המשקף את הזמן הממוצע בו הטיפול אמור לשמש את המתרפא במצב תקין ואסתטי, עד אשר תידרש התערבות כדי לתקנו, להחליפו, או לבצע טיפול אחר במקומו. מן הסתם לא כל הטיפולים יגיעו לזמן הממוצע וחלקם ישרדו פחות ועל כן צריך להיות זמן אחר, מינימאלי, שבו הרופא יהיה אחראי לתיקון ולשימור הטיפול שביצע ללא עלות מצד המטופל, השאלה היא מהו אותו זמן.

להלן חלוקה לטיפולים השונים:

סתימות - (שחזורים) הפרוצדורה השכיחה ביותר במרפאות השיניים. אורך החיים הממוצע של סתימות הוא שנים אחדות, כאשר סתימות לבנות ככלל עמידות פחות מאשר סתימות אמלגם (כסופות) וסתימות קדמיות ובעיקר השלמות של שיניים קדמיות עמידות פחות משיניים אחוריות. הזמן הסביר לתיקון/החלפת סתימה ללא עלות הוא שנה אחת. רופא שנותן שנתיים הוא הגון ושלוש שנים - הוא כבר מלאך, אם כי רוב הסתימות שבפיכם תחזקנה מעמד 10 שנים ויותר. לעיתים, ישנו חור בשן שההחלטה לגבי טיפול שורש היא גבולית. על-פי ההיסטוריה של השן ובדיקה קלינית ורנטגנית שלה הרופא מחליט האם יש צורך בטיפול שורש, או שהוא יסתפק בסתימה. במצב זה קיים סיכוי סביר שכתוצאה מעצם ביצוע הסתימה יתחילו כאבים, שיסתיימו בטיפול שורש. הרופא צריך להסביר מראש, כי לטובת המטופל עדיף לבצע סתימה, שהינה טיפול שמרני יותר, ובמקרה של צורך מיידי בטיפול שורש לא יהיה החזר כספי (או שיהיה החזר חלקי - תלוי ברצונו הטוב של הרופא).

טיפולי שורש - כאבים לאחר טיפול שורש נפוצים וחולפים, ונדיר שיש צורך לחזור על טיפול שורש זמן קצר לאחר הטיפול, אבל זה קורה לפעמים בגלל כאבים או זיהום. במקרים כאלה לא סביר לגבות תשלום עבור הטיפול החוזר. במקרים אחרים, בהם צריך לחזור או לחדש טיפול שורש מספר שנים אחרי הטיפול הראשון, זהו טיפול חדש לכל דבר ועניין מבחינת התשלום.

כתרים וגשרים - זהו טיפול שאמור להחזיק מעמד הרבה שנים. הממוצע עומד על כ-10 שנים. עבודה לא טובה תחזיק מעמד 5 שנים. בטווח הזה של השנים הרופא צריך לתת מענה לתקלות שקורות. לעיתים, בשל עלויות מעבדה גבוהות, בהן הרופא צריך לשאת באופן ישיר, סביר לבקש מהמטופל להתחלק עם הרופא בהוצאות אלה, תוך התחשבות במועד ובסוג התקלה שקרתה. כך למשל, עששת תחת הכתר לאחר מספר שנים זהו כשלון ביולוגי שיכול לקרות, אולם קריסה טוטאלית של כל השיקום זמן קצר לאחר שהושם מלמדת, בדרך כלל, על כשלון תכנוני, או כשלון מהותי גדול. לעיתים, לא ניתן לחדש את העבודה לאחר הכישלון, והפתרון החדש המוצע יקר הרבה יותר (שתלים וכד') - יש בהחלט מקום מצד הרופא להתחשב ולהפחית מהמחיר עקב הכישלון המוקדם של השיקום הישן.

שתלים - אחוזי הצלחה של שתלים הינם מעל 90% ועדיין ישנם כ-10% מהמקרים בהם נדרשת התערבות כזו או אחרת. תשלום עבור טיפול אחרי כשלון מיידי (עד מספר חודשים) של השתל אינו מקובל. רוב הרופאים מתמחרים את העלות, כך שהם יודעים שבחלק מהמקרים הם יצטרכו לחזור על העבודה בסמוך למועד ההשתלה. בכישלונות מאוחרים יותר שקורים עד מספר שנים מיום ההשתלה, יש מקום לחלק את העלויות בין הרופא והמטופל, לפחות בכל מה שקשור לעלויות השתלים וחלקי השיקום.

לסיכום, תקלות וכישלונות הם חלק אינטגראלי מעולם רפואת השיניים: עששת, שהיא ריקבון השיניים, יכולה לתקוף בכל גיל את השיניים על שורשיהן; מחלת חניכיים יכולה לפרוץ ולגרום לערעור השיניים; חרסינה, המרכיב העיקרי בכתרים מודרניים, עלולה להישבר; שורש שן עלול להיסדק, ועוד צרות שונות.

מחלות ותקלות אלה עלולות להיגרם באשמתו הישירה של המטופל, שלא הקפיד על היגיינה אוראלית טובה, לא הגיע לביקור תקופתי, או סתם לעס חצץ, אך גם יכולות להיות באשמת הרופא.

למטופל אין דרך לדעת מהו החלק היחסי שלו בכישלון ואילו לרופא יש את הכלים, ולפיכך על הרופא לקחת אחריות על הטיפול עד גבול מסוים מבלי להטיל אשמה, להיגרר לויכוח ואולי אף לגרור את הצדדים לבית המשפט. ישנה חובה מוסרית של רופא השיניים לחזור ולתקן עבודה שביצע, גם אם בוצעה ללא דופי, ולו רק בגלל שהיא לא שירתה בפיו של המתרפא זמן סביר. המתרפא מצידו יכול ללא בושה לשאול את הרופא לפני הטיפול כמה זמן הטיפול אמור להחזיק ומה יקרה אם תהיה תקלה קודם לכן.

חשוב מאוד שהמטופל יהיה מודע לסוג הטיפולים שבוצעו בפיו, לרבות מספר השן והתאריך, על מנת שיוכל לעקוב אחרי הטיפול. מצד שני, כאשר הרופא חושב שהעבודה הינה בסיכוי גבוה לכישלון, עליו להודיע מראש למתרפא על כך ולקבל ממנו הסכמה לביצוע טיפול שכזה ואז המטופל לא יוכל להתלונן על כישלון מוקדם של הטיפול.

ד"ר יוסי שמרלינג, רופא שיניים, עוסק בהשתלות שיקום וטיפולים אסתטיים.

בואו לדבר על זה בפורום רפואת שיניים.