צעירה בלעה מברשת שיניים
צחצוח גורלי: בת 24 בלעה בטעות את המברשת. בהתחלה הרופאים סירבו להאמין לה וחשבו שהיא ממציאה. רק למחרת, הוצאה מבטנה מברשת באורך של 20 ס"מ
כמעט יומיים וחצי הסתובבה בת-אל פנקר, בת 24 מהצפון, כשמברשת שיניים תקועה לה בקיבה. הרופאים פשוט לא האמינו לה שהיא בלעה משהו בזמן צחצוח שיניים שגרתי, והיא המשיכה לסבול. בסופו של דבר המברשת הארוכה הוצאה מגרונה ללא ניתוח, אבל את רגעי הפחד פנקר לא תשכח לעולם.
הכל התחיל אתמול בערב, אז חזרה פנקר לביתה מהעבודה וצחצחה שיניים. כנראה בגלל הזווית שבה התכופפה לברז, והזוית שבה היה נתון הפה בזמן הצחצוח, החליקה המברשת מידה ונעה במהירות, דרך הגרון, אל תוך הבטן. "בהתחלה נורא נבהלתי וניסיתי להקיא ולהוציא אותה בכוח", משחזרת פנקר את רגעי הפחד, "אבל המברשת נכנסה עמוק את תוך הקיבה ונתקעה שם".
פנקר יחד עם אחיה וחברה מיהרו לאחד מבתי החולים באזור, שם בדק אותה רופא המיון ושלח אותה לצילום רנטגן. הרופאים לא ראו דבר בצילום וגם בדיקה של רופא כירורג לא העלתה דבר. אחרי כשעה, הרופאים החליטו לשחרר את הצעירה לביתה. "התחננתי וביקשתי שיבדקו ויעשו לי עוד בדיקות, הרי אני יודעת שבלעתי מברשת שיניים גדולה", מספרת הצעירה, "אבל אף אחד לא האמין לי. חשבו שאני כנראה חולמת ולא נורמלית ושלחו אותי הביתה".
למחרת בבוקר, כשהכאבים לא מרפים, החליטה פנקר לנסוע לבית החולים "כרמל". צוות חדר המיון החל מיד בסדרת בדיקות שכללה צילום רנטגן ובדיקת אולטרה-סאונד, אבל גם אז לא נראתה מברשת השיניים. רק לאחר שנשלחה לבדיקה במכשיר ה-CT, מהמשוכללים בעולם, התגלתה המברשת במלוא הדרה.
"כשראינו את גודל המברשת, באורך של כ-20 סנטימטר, ואת הזווית שבה שכבה בתוך הבטן, חשבנו שזה מקרה ודאי לחדר הניתוח", אומר ד"ר אורי סגול, מנהל מכון הגסטרו בבית החולים. עד היום שלף הדוקטור מבטנם של מטופליו סוללות, סכיני גילוח, גשרים ואפילו שיניים תותבות. אבל במברשת שיניים בגודל כזה, הוא מודה, טרם נתקל.
הצוות הרפואי כבר החל בהכנות לחדר הניתוח, ואז החליט ד"ר סגול לנסות כנגד כל הסיכויים להוציא את המברשת ללא ניתוח. בעזרת ציוד אנדוסקופי, המשמש בדרך כלל לבדיקות גסטרו, חדר ד"ר סגול דרך פיה של הצעיר היישר לקיבה והחל לסובב באיטיות את מברשת השיניים. לאחר דקות ארוכות הצליח ד"ר סגול לתפוס את המברשת ולשלוף אותה בשלמותה.
"אין לי מילים להודות לד"ר סגול ולכל הצוות של בית החולים על כך שהצילו אותי, ועל כך שהאמינו לי", אומרת פנקר, שמתאוששת במחלקה הכירורגית בבית החולים "כרמל". "אני מאוד כועסת על הרופאים בבית החולים השני שלא האמינו לי בהתחלה ושלא רצו לעשות לי בדיקות נוספות. אנחנו בסך הכל בני אדם שמבקשים קצת התייחסות כשכואב לנו, וחשוב שהרופאים יקשיבו לנו".
בואו לדבר על זה בפורום רפואה דחופה.
