בזמן שישנתם, השיניים התיישרו

אורתודונטיה היא תחום התמחות ברפואת-שיניים, העוסק ביישור שיניים ולסתות. אדוארד אנגל, אורתודנט הנחשב ל"אבי האורתודונטיה המודרנית" המציא את הסמכים, המכונים גם הקוביות. בניגוד לדעה הרווחת, ליישור שיניים חשיבות רפואית ולא רק חשיבות אסתטית.

תחום האורתודונטיה נמצא בפיתוח מתמיד, ועם השנים הומצאו, לצד השיטות המסורתיות, המשתמשות במכשור קבוע המודבק על השיניים, גם שיטות אסתטיות שונות, המיטיבות יותר עם צורכי המטופלים.

המכשור המוכר ביותר ליישור שיניים הם הסמכים (brackets) המוכרים גם בשמות: גשר, קוביות, ברזלים ועוד. הסמכים הם ריבועי נירוסטה קטנים, המודבקים לשיניים באופן קבוע, ומאפשרים להפעיל כוח על השיניים, שמטרתו להזיזן למיקומן "הנכון". כאשר מבקשים להשפיע גם על גדילת הלסתות, משתמשים במכשור חיצוני כמו רסן (headgear) המעביר כוחות אל הלסת העליונה ומסייע ביישור שיניים עליונות בולטות.

לטיפול באמצעות סמכים מספר יתרונות: לאורתודנט שליטה טובה על תזוזת השיניים והשפעה טובה על התוצאות המיוחלות, ולרוב הטיפול זול יותר, משיטות אחרות. עם זאת, לגישה טיפולית זו מספר חסרונות. הגשר בולט לעין ולרוב גורם למבוכה ולפגיעה בביטחונו העצמי של המטופל. הטיפול כרוך בכאב ובאי נוחות: כאשר מתקינים "גשר" חדש, צפויה למטופל/ת תקופת הסתגלות של 3-7 ימים, שבה יסבול מכאב ומאי נוחות ויחוש תחושות של לחץ על השיניים. לעיסת מזון תקשה עליו והמטופל ייאלץ להכיר בעובדה שהגשר הוא "אגרן" מזון, וכי מעתה יהיה עליו להקפיד על כללים נוקשים יותר לשמירה על היגיינת הפה.

הדבקת הסמכים מקשה על צחצוח השיניים ומעלה את הסיכון להופעת כתמים על השיניים, מחלות חניכיים ועששת. על אי הנוחות, הכאבים והלחצים, מקלים על ידי נטילת משככי כאבים, וכן באכילת מזון נוזלי או רך יותר. בימים שלאחר פגישת המעקב התקופתית במרפאה, הנערכת אחת לחודש עד חודשיים, ייתכנו לחצים על גבי השיניים, בעקבות החלפת חוטים וגומיות, לצורך קידום הטיפול.

האם יש שיטות יישור ללא "גשר"?

עם השנים התפתחו שיטות אסתטיות ליישור שיניים, הפונות בעיקר למבוגרים, שלא מעוניינים להרכיב מכשור אורתודנטי נראה לעין. השיטות הפכו למבוקשות גם אצל ילדים, המתביישים ללכת עם גשר.

אחת השיטות היא ה"גשר השקוף", כלומר סמכים חיצוניים קבועים, עשויים מפלסטיק שקוף, או מחרסינה בגוון השן. ההבדל העיקרי בין הגשר הרגיל לגשר השקוף בא לידי ביטוי בניראות. היתרונות והחסרונות זהים לגשר הסמכים הוותיק. הטיפול בגשר שקוף יקר יותר ממחיר הטיפול בגשר רגיל.

בשנות ה-80' פותח ענף "חדש" באורתודונטיה, בעיקר בארה"ב וביפן, הנקרא בשם אורתודונטיה לינגואלית (הצד הפונה ללשון). בענף זה, הקוביות/ סמכים מורכבים מהצד הפנימי של השן. השיטה לא זכתה לאהדה רבה בין האורתודונטים בעולם, בגלל הקושי בנגישות לצד הפנימי של השיניים. בנוסף, מטופלים רבים התלוננו על שריטות בלשון והפרעות בדיבור.

הקשתיות השקופות סימנו את הדור הבא ליישור שיניים: לאחר הדמיית שיניים, המטופל מקבל סדרה של פלטות, אותן הוא מחליף ומרכיב, על פי קצב ההתקדמות של היישור, מדי מספר שבועות.

הפלטות שקופות ואינן בולטות לעין והיגיינת הפה נשמרת, שכן ניתן להסיר את הפלטות ולצחצח את השיניים ללא הפרעה. עם זאת, את הפלטות מומלץ להרכיב 22 שעות ביממה. המטופל עשוי לחוש אי נעימות, כי יש להסירן בזמן האוכל. בנוסף, נדרש זמן הסתגלות ל"לקות" הדיבור שהגשר מייצר. מחיר הטיפול גבוה ביחס לשיטות אחרות.

למשוך בכל הכוח, או לתת לטבע לעשות את שלו?

עד כה, התבססו כל שיטות יישור השיניים על ההנחה, שאת השיניים אפשר להזיז רק על ידי הפעלת כוח רציף והמשכי עליהן. אבל, מחקרים מדעיים מראים, באופן חד משמעי, כי הפעלת כוח פולסטיבי, כלומר כוח פעימות, בדומה לפעימות הלב, על השיניים, יעילה, בריאה יותר ומקצרת משמעותית את משך הטיפול.

מחקרים אלו וידע מקצועי רב שימשו כבסיס המדעי לפיתוחה של ארודנטיס, מערכת חדשנית ליישור שיניים. המערכת מורכבת מפלטה פלסטית שקופה, בלון סיליקון זעיר, ויחידת שליטה המנפחת, בפעימות קצובות, את הבלון באוויר ומזיזה את השיניים למקומן. שימוש בכוח זה מאפשר להפחית את שעות הרכבת המכשיר ל-10 שעות טיפול. הטיפול נעשה בלילה ובזמן השינה, כך שבשעות היום, המטופלים חופשיים מכל מכשור אורתודנטי. הטיפול בטכנולוגיה לא כרוך בכאב, בריא והיגייני יותר לשיניים ולחניכיים.

הטיפול מתאים לצעירים ולמבוגרים, ביניהם כאלו שעברו טיפול יישור שיניים בצעירותם באמצעות ברזלים, וסובלים מהתעקמות חוזרת של השיניים לאורך השנים (כ-50% מהמטופלים סובלים מתופעה זו).

הכותבת היא מומחית ליישור שיניים ולסתות בשיטת ארודנטיס.

בואו לדבר על זה בפורום אורתודונטיה ומחייכים - יישור שיניים.