שתלים במקום שיניים? חישבו שנית לפני עקירה

בשלושת העשורים האחרונים השתנתה רפואת השיניים ללא הכר בזכות השתלים הדנטליים. חייהם של אנשים מחוסרי שיניים שסבלו משך שנים משיניים תותבות, השתנו ללא היכר ברגע שהתותבות יוצבו על ידי שתלים או שקיבלו שיקום פה קבוע הנתמך על ידי שתלים.

לא פעם מתעוררת דילמה אצל הרופא המטפל, האם לעקור שיניים ולהחליפן בשתלים או לטפל לתחזק ולשמר את השיניים שנותרו.

לאחרונה הנושא מקבל משנה תוקף בשל העדות למחלת חניכיים התוקפת את השתלים. במחלה זו המכונה "פריאימפלנטיטיס", נפגעת העצם התומכת בשתל (בדומה למחלת חניכיים סביב שיניים טבעיות). מחלה זו יכולה להופיע גם שנים רבות לאחר ההשתלה והטיפול בה קשה ומורכב.

ניתן לקבוע בוודאות כי קל הרבה יותר לטפל ולהגיע לריפוי במחלת חניכיים סביב שיניים טבעיות - בהשוואה לטיפול בפריאמפלנטיטיס סביב שתלים.

ככלל, חשוב לזכור כי השן המקורית היא "השתל" האופטימלי, בעוד ששתלים דנטליים מלאכותיים הינם תחליף בלבד.

בבואנו לקבל החלטה לפני עקירת השיניים כדאי להביא בחשבון את העובדות הבאות:

1. הסיבה לעקירת שיניים:

הסיבות העיקריות לעקירת שיניים הן: עששת השיניים (ריקבון) והרס כותרת השן; טיפול שורש שלא צלח וזיהום מתמשך; סדק שבר או חבלה; מחלת חניכיים (פגיעה במערכת התמיכה של השן עד לניידות ותחושה של התרופפות השיניים).

אם הסיבה לעקירת השיניים היא אחת משלוש האפשרויות הראשונות (עששת, טיפול שורש כושל או סדק/ חבלה), קרוב לוודאי ששתלים דנטליים יהיו הפתרון המתבקש. לרוב יש חלופות טיפוליות נוספות, צריך לשקול את כולן ולבחור את הטובה / מתאימה מבינהן.

אם הסיבה לעקירות הינה מחלת חניכיים חשוב לבדוק היטב את הפרמטרים הבאים: חומרת המחלה וקצב התקדמותה; האם היה טיפול בעבר ומה היתה התגובה אליו; יכולת הטיפול במחלה (נדרש מחד ניסיון וידע של הרופא ומאידך שיתוף פעולה מצד המטופל/ת).

הניסיון המצטבר והמחקרים מלמדים כי פעמים רבות עדיין ניתן לטפל במחלת חניכיים, להביא להתייצבות השיניים ולשמור על מצב בריא תפקודי לאורך שנים.

מאידך לעיתים המצב עובר את נקודת האלחזור, השארת השיניים החולות תביא לאבדן העצם שנותרה ואז באמת אין מנוס מעקירה.

חשוב להבין כי מי שאיבד שיניים בשל מחלת חניכיים הינו בקבוצת סיכון לאובדן השתלים בעתיד. לכן גם אם אין מנוס מעקירת השיניים יש לנטרל כמה שיותר את הגורמים לה טרם התקנת שתלים חדשים.

2. הרגלי היגיינה:

לעיתים נוצר רושם אצל המטופלים (אולי גם בשל הפרסום האגרסיבי) כי שתלים דנטליים הינם פתרון פלא, שאינו דורש שמירה ותחזוקה יומיומית.

המציאות היא הפוכה כמובן. יש להשקיע בשמירת השתלים ולעיתים להשתמש בעזרים מיוחדים (מברשות, חוטים, מכשירי שטיפה) בכדי לעשות זאת בצורה יעילה. בנוסף יש להגיע לביקור אצל השיננית לעיתים קרובות.

3. מצב בריאות כללי:

באופן כללי אצל מטופלים בגיל השלישי, הסובלים לא פעם ממספר ממחלות ונוטלים תרופות רבות, אנו שואפים לצמצם את הטיפולים הכירורגיים למינימום הנדרש ולהתמקד בשימור ותחזוקה.

כיום, יש גם עדויות לקשר הקיים בין מצב החניכיים והתחלואה הלבבית ומכאן שוב נובע הצורך בשמירה על משנן בריא ותחזוקתו.

מצד שני, במקרים של חוסר שיניים או תותבות לקויות המטופלים מתקשים באכילת מזון בריא (ירקות טריים, פירות, דגנים) ובריאותם הכללית נפגעת דווקא במצבים אלו התקנת שתלים התומכים בשיקום טוב יועילו לבריאות המטופלים.

השאיפה תהיה לטיפול כירורגי מינימלי שלא יסכן את המטופל, למשל, במידת האפשר, מתן עדיפות לשתלים קצרים על פני ניתוחים לבניית עצם שבהמשכם יותקנו שתלים ארוכים יותר.

4. עישון

ברור, ללא כל ספק, כי עישון פוגע ביכולת הריפוי של הגוף והשפעתו השלילית קיימת הן במחלת חניכיים והן בהתקנת שתלים או בניתוחים נלווים.

עישון אינו מהווה התווית נגד מוחלטת להשתלות אבל סיכויי ההצלחה פחות טובים אצל מעשנים. בעקרון ככל שמעשנים יותר קופסאות למשך יותר שנים כך הסיכוי לכישלון גדול יותר.

רצוי מאוד לנסות להפסיק לעשן בכלל או לפחות לרדת לחצי קופסא (קשה אך אפשרי).

5. נוטלי/ות ביספוספונטים, לטיפול בבריחת סידן

אחוז גבוה מאוד של נשים לאחר הפסקת המחזור סובלות מבריחת סידן. התרופות השייכות למשפחת הביספוספונטים הן הנפוצות ביותר לטיפול בתופעה. בנוסף מטופלים הסובלים מסרטן גרורתי בעצמות מקבלים תרופה זו בעירוי בבית החולים.

אנו יודעים כיום כי מי שמקבל את התרופה במשך שנים רבות (דרך הפה או בזריקה) יכול לפתח נמק בעצם כתגובה לטיפול כירורגי (עקירה / השתלה) או אפילו בשל תותבת לא מותאמת. הסיכוי אמנם נמוך ועומד על 1:100,000 לכל שנת נטילה של התרופה. אך, הנמק קשה מאוד לריפוי ודורש טיפול אנטיביוטי ממושך מאוד ולעיתים יותר מכך. לכן חשוב לדווח על נטילת תרופות אלו לרופא השיניים.

מי שאמור לקבל את התרופה בעירוי עובר טיפול שיניים רדיקאלי כשלב מכין לפני מתן העירוי.

אם יש צורך בעקירות או השתלות שיניים אצל מטופל/ת הנוטל/ת את התרופה מעל 3 שנים יש להתייעץ עם הרופא המטפל (אנדוקרינולוג/ רופא משפחה) ולשקול הפסקת התרופה ומתן תרופה חליפית. (שאינה ממשפחת הביספוספנטים).

לאחר מספר חודשים ניתן לבצע בדיקת דם לרמת פעילות העצם (CTX ) ולקבל החלטה לגבי השתלות שיניים. (ישנם חילוקי דעות לגבי הבדיקה אך נכון להיום אין מדד טוב יותר).

6. כמות ואיכות המשנן הנותר

רופא מנוסה ומיומן יציע פתרון שישרת את המטופל/ת שנים רבות תוך שקלול מרב הנתונים בתכנית הטיפול.

תקצר היריעה מלפרט את כלל הגורמים המשפיעים אולם אציין רק כדוגמא שאין דין 4 שיניים צמודות בצד אחד של הלסת כדין 4 שיניים מפוזרות הומוגנית בלסת ביכולת לתמוך שיקום כלשהו. או שאין דין הכח שיופעל על ידי תותבת נשלפת בלסת הנגדית כדין הכח שיפעיל שיקום קבוע.

במאמר קצר זה הוצגו רק חלק מהגורמים שיש להביאם בחשבון בקבלת החלטה על תוכנית הטיפול. לא פעם הבחירה הנכונה היא לבצע שיקום זמני על המשנן הנותר, לבצע את טיפולי החניכיים הנדרשים, לבחון את התוצאה לאחר מספר חודשים ולקבל החלטה בהתאם. אם המשנן התייצב והבריא נוכל להמשיך לשיקום קבוע. אם לא התקבל השיפור הנדרש נשנה את תכנית הטיפול.

השורה התחתונה היא לא להיחפז בהחלטה על עקירת שיניים, ולעשות זאת רק כאשר ההחלטה נתקבלה, תוך התחשבות במירב הגורמים הידועים ונפסלו האפשרויות לשימור המשנן הקיים.

ד"ר גדעון הלל הוא רופא שיניים העוסק בהשתלות ושיקום הפה ומתמקד בהשתלות במקרי חוסר עצם קיצוני אימפלנטולוגיה בזאלית.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors