כישלונות בטיפולי השתלות שיניים

שיקום על גבי שתלים דנטליים נחשב לטיפול עם אחוזי הצלחה גבוהים במיוחד, הנעים לרוב בין 90-95 אחוז. אבל כמו בכל טיפול רפואי, גם טיפולים אלה עלולים להסתיים בכישלון.

מהו "כישלון"? כישלון טיפול בשתלים דנטליים יכול להיות שבר בשתל, במבנה או בבורג המחבר בין מבנה לשתל, או דלקת "פרי-אימפלנטיטיס" - דלקת ברקמת החניכיים שמסביב לשתל, דלקת העלולה להיות מקומית או כרונית. בנוסף, תיתכן נסיגת עצם חריפה המביאה לחשיפת השתל ולעיתים לתזוזתו.

מה עלול לגרום לכישלון טיפול השתלת שיניים?

על מנת למזער את הסיכון לכישלון, חשוב להבין מהן הסיבות לכישלונות בטיפולי שיקום על גבי שתלים, ואיך ניתן להפחיתם.

בראש ובראשונה, חשוב לדעת: שתל שהוחדר לחניכיים לא אמור לזוז או לכאוב. כשזה קורה, חייבת להידלק אצלכם נורה אדומה - ויש לגשת מיד לבדיקה אצל הרופא המטפל.

בנוסף, מומלץ להמשיך להגיע לביקורות תקופתיות, לאורך שנים. אחוז לא מבוטל מכישלונות הטיפול מתרחשים גם לאחר שנתיים, חמש שנים ואף שבע שנים - לרוב כתוצאה מדלקת שהתפתחה סביב השתל וגרמה לספיגת עצם. לפיכך, ניכרת חשיבות עליונה לשמירה על היגיינה ולביקור אצל שיננית אחת לחצי שנה. מדובר בניקוי מיוחד השונה מפעולת הניקוי של שיננית בשיניים טבעיות.

ביתר פירוט, מהן הסיבות לכישלונות בטיפולי שתלים?

תנאי הסף של המטופל - יש מטופלים שמלכתחילה בעלי סיכוי גבוה יותר לכישלון הטיפול. כך, לדוגמא, מטופלים מעשנים, מטופלים עם סוכרת לא מאוזנת ומטופלים הנוטלים ביספוספונטים (תרופות המיועדות לטיפול באוסטיאופורוזיס).

לפיכך, מומלץ למעשנים להפסיק עם העישון לפחות שבוע לפני הטיפול ולפחות שבועיים אחריו. בנוסף, עליהם להפחית משמעותית את העישון (עד 3 סיגריות ליום), להתאים את אורח החיים שלהם לכך שהם חיים עם שתלים בפה. מטופלים עם סוכרת חייבים לאזן אותה, על מנת שיוכלו להתאים לטיפולי השתלות שיניים.

שתל "לא נקי" - סוגי השתלים נבדלים זה מזה בתו התקן שעל פיו הם יוצרו וברמת הסטריליזציה שלהם. אומנם רוב השתלים עשויים מחומר זהה (טיטניום), אולם שונים זה מזה בפני השטח, ברמת הניקיון ובבקרת האיכות. השתל עובר חריטה; ועובר טיפול בפני השטח שלו, ההופך אותו למחוספס יותר, כדי שיביא לרמת יציבות גבוהה יותר בעצם. כמו כן, עובר השתל תהליך של אריזה.

שיטות הביצוע ורמת הסטריליזציה של תהליכים אלה שונה. לדוגמא: עבודה ללא מגע יד אדם, בכל תהליך הייצור, אחסון של השתל באריזת ואקום ומהירות השימוש בו - מהאריזה לפה. שתל שאיננו סטרילי מספיק עלול לגרום להיווצרות חיידקים, ומשם קצרה הדרך לדלקת חניכיים ולכישלון הטיפול. לפיכך, על מנת למזער את הסיכון לכישלון, מומלץ לבחון מהו השתל הנבחר ועל פי איזה תקן הוא יוצר.

שיקום מהיר מדי - בתהליך המסורתי של שיקום על גבי שתלים נהוג לחכות בין 3-6 חודשים מיום החדרת השתל לעצם (השלב הכירורגי) - ועד הרכבת המבנה והכתר הקבוע (השלב השיקומי). אמנם מדובר בזמן המתנה ממושך, אך הוא הכרחי. בזמן זה, נרפאות רקמות החניכיים ומתבצע תהליך צמיחת ובניית עצם סביב השתל. רק עם השלמת התהליך במלואו, תהייה אחיזה טובה של השתל בעצם; רק אז מומלץ לעבור להתקנת המבנה והשיקום הקבוע. המתנה קצרה יותר מעמיסה כוחות על השתל לפני שהתייצב דיו - ומעלה את סיכויי הכישלון.

שיקום לא מדויק - הדיוק בתהליך השיקום על גבי שתלים הוא בעל חשיבות קריטית. חשוב כי השתל והמבנה יהיו של אותו יצרן, על מנת לקבל הושבה מדויקת - ולהגיע להתאמה הגבוהה ביותר, בין המבנה לבין השתל. בנוסף, חשוב מאוד שהחיבור בין השתל למבנה יהיה מושלם וללא רווחים.

כל רווח יכול להוות כר פוטנציאלי להתרבות חיידקים ולהתפתחות דלקת, העלולה להפוך כרונית, לגרום לספיגת עצם סביב השתל, ובסופו של דבר - לכישלון הטיפול. לפיכך, לא מומלץ לערבב בין שתלים ומבנים של חברות שונות, גם אם נראה שהחיבור ביניהם טוב. בשיקום של מספר שיניים, הושבה מדויקת של כל המבנים עשויה לקחת זמן רב יותר - ופגישה נוספת. ככל שמספר השתלים רב יותר, ההקפדה על דיוק רב בהושבת כל המבנים ובהתאמתם, הופכת לחשובה יותר ומורכבת יותר לביצוע.

שיקום לא פסיבי - בשלב השיקומי, חשוב שהשיקום יהיה פסיבי, ללא הפעלת כוחות בלתי רצויים על השתל. לעיתים, כאשר לא מקפידים על דיוק, או אפילו מוותרים על שלב המדידות (לקיחת מידה מפיו של המטופל), יש צורך בהפעלת כוחות, על מנת שהגשר או הכתר יישבו טוב על השתל. כך, עלולה להיגרם הפעלת כוחות מיותרים על השתל, שבירת ברגים; ובמקרים קיצוניים, אף עלולים להיגרם סדקים ושברים בשתל עצמו - באופן שיביא לכישלון הטיפול.

חוסר הקפדה על היגיינה - גם אם הטיפול נעשה היטב, עם חומרים איכותיים ועם דיוק מקסימלי, עדיין הטיפול עלול להיכשל, אם המטופל איננו מקפיד על היגיינה נאותה, לאחר השלמת השיקום. זוהי גם הסיבה העיקרית לכישלונות בטיפולי השתלות שיניים, שלא בטווח המיידי.

הואיל ושיניים ששוקמו נוטות לצבור יותר רובד אבנית, יחסית לשיניים טבעיות, חשוב מאוד להקפיד על היגיינה ולנקות היטב את האזור ששוקם. לא מספיק לצחצח בלבד, אלא צריך לנקות היטב עם חוט דנטלי ולהגיע לשיננית ולביקורות אצל הרופא המטפל, אחת לחצי שנה. הנתונים מראים כי רק 30% מהמטופלים מקפידים על היגיינה נאותה. השאר מסתכנים בכישלון הטיפול.

ד"ר סיון גני שוחר היא רופאת שיניים, מומחית שיקום פה ואסתטיקה מארה"ב.

בואו לדבר על זה בפורום פריודונטיה, מחלות חניכיים ושתלים דנטלים.