דנטופוביה: אמא'לה, רופא שיניים!

טיפול שיניים נחשב - בעיני רובנו - לחוויה לא נעימה; אבל עבור חלק מאיתנו מדובר בסיוט של ממש. חרדה משמעותית מרופא שיניים ומטיפולי שיניים מכונה דנטופוביה - והלוקים בה מדירים רגליהם ממרפאת השיניים. המחיר של היעדר הטיפול גבוה. ממה נובעת דנטופוביה? כיצד ניתן להתגבר עליה ולשמור על בריאות הפה והשיניים, למרות החשש? על כך - במדריך שלפניכם.

מהי ההגדרה המלאה של דנטופוביה?

דנטופוביה היא חרדה דנטלית, חרדה מפני טיפול שיניים, ובכלל - מפני כל סיטואציה הקשורה למרפאת שיניים או טיפול בחלל הפה.

מהם הגורמים לחרדה דנטלית?

הגורמים לתופעה הם רבים ומגוונים. יש מטופלים שפיתחו חרדה על רקע חווית ילדות שהותירה בהם חותם; למשל, כאשר נחבלו בפיהם, כתוצאה מנפילה - ונאלצו לחוות טיפול שיניים כירורגי או דנטלי בפיהם, והם נוטים לקשר את הטראומה מכל הסיטואציה לטיפול השיניים; ומאז, ביקור שיניים מעורר אצלם באופן אסוציאטיבי את כל התחושות הנלוות למאורע. גם טיפולי שיניים לא נעימים בילדות, עקב עששת בגיל צעיר (מחלה נפוצה, המתפתחת על רקע צריכת ממתקים, שתיה מתוקה ונטייה גנטית) יכולים לגרום להתעוררות חרדה בעתיד. גם מבוגרים מפתחים חרדה דנטלית, כאשר יש להם רפלקס הקאה מוגבר, חרדת מחטים כללית ועוד.

כולם חוששים מרופא שיניים. מתי פחד מטיפול שיניים נחשב לחרדה דנטלית?

כאשר הפחד גורם לפגיעה במטופל. מטופלים עם חרדה דנטלית נמנעים, לאורך זמן רב, מביקור במרפאת השיניים, נמנעים מטיפולים נחוצים והכרחיים לבריאות השיניים, כגון: שיננית ובדיקה תקופתית אצל רופא שיניים. הם נאלצים לגרור עצמם לרופא השיניים רק במקרי חירום, כאשר כבר יש בעיות (כאבים, נפיחות, שיניים שבורות ובעיה אסתטית).

מטופלים אלה מתקשים להודות באחריות למצבם. לרובם יש נטייה להאשים את כל העולם - ולא לקחת אחריות; להבריז - ולא להגיע לטיפולים שנקבעו; וכשהם כבר מגיעים, מופיעים אצלם תסמינים של חרדה, הכוללים בין היתר, דחק, תעוקה, רצון להקיא, הזעה, רעידות ואי שקט, לעתים אף עילפון.

בקרב ילדים, יש שכיחות גבוהה יחסית של חרדה דנטלית. צילום: שאטרסטוק

עד כמה זה נפוץ? מהו היקף תופעת החרדה הדנטלית?

על פי הערכות, כ-30% עד 40% מהאוכלוסייה סובלים מחרדה דנטלית, ברמה כזו או אחרת.

האם תופעה זו נפוצה יותר בקבוצת גיל מסוימת?

כן. בקרב ילדים יש שכיחות גבוהה יחסית של חרדה דנטלית, משום שילדים מטבעם - חוששים ממצבים לא מוכרים, במיוחד בגילאים צעירים יותר (שלוש עד חמש שנים). גם ילדים בגילאים בוגרים יותר מראים סימני חרדה לעתים קרובות. בשל שכיחותה הגבוהה של התופעה בקרב ילדים, יש לנהוג איתם בזהירות ובמחשבה תחילה - ולהתייחס נכון, כבר מגיל צעיר, לשגרת טיפולי השיניים.

איך עושים זאת?

חשוב מאוד לקחת ילדים לבדיקה ראשונית של רופא שיניים - ויש להקפיד כי זו תיעשה אצל רופא שיניים מומחה לילדים. ישנה התמחות ספציפית ברפואת שיניים לילדים, המכונה "פדודונטיה", התמחות המכשירה את רופאי השיניים ומשפרת את יכולת ההתמודדות שלהם עם מטופלים שהם ילדים.

המתמחים מקבלים ידע, כלים ומיומנויות נחוצים בתחום, במסגרת קורסים מיוחדים, המתמקדים - בין היתר - בגישות שונות לטיפול בילדים צעירים. הודות להכשרה זו, הרופאים יכולים לגשת לילדים באופן הנחוץ, להפחית את החרדה שלהם ולהנעים את הטיפול ככל הניתן. רופא מומחה לרפואת שיניים לילדים יודע להתאים את הגישה ושיטות הטיפול.

האם תופעה זו נפוצה יותר בקרב מין מסוים?

גברים ונשים סובלים מהתופעה באחוזים דומים, אם כי נמצא שבין המטופלים הסובלים מהתופעה יש יותר נשים. כלומר: גברים חרדתיים פחות מגיעים לטיפול - ונותנים לחרדה להשפיע עליהם, עד כדי הימנעות מוחלטת. זאת, בעוד נשים יותר מודעות למצב - ומוכנות להודות בעצם היותן חרדתיות ולקבל טיפול מותאם למצבן.

קיימות מגוון דרכי התמודדות עם חרדה דנטלית. צילום: שאטרסטוק

כיצד ניתן להתמודד עם מצבי חרדה דנטלית? איך ניתן לעזור למטופלים להגיע למרפאת השיניים, למרות החרדה הגדולה?

קיימות מגוון דרכי התמודדות עם חרדה דנטלית. ניתן לחלק את דרכי ההתמודדות לשלוש קטגוריות; האחת, טיפול התנהגותי; השנייה, טיפול תרופתי; והשלישית, הרדמה כללית.

הטיפול ההתנהגותי כולל את טיפולי המודלינג, טיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים, טיפולי הרפיה והיפנוזה. טיפולים אלה יעילים ומסייעים, בעיקר, במקרים של חרדות קלות. שיטות אלה מסייעות לחיזוק האמון של המטופל במטפל, להפיכת מרפאת השיניים לסביבה נוחה וליצירת שלל תנאים שיאפשרו למטופל להרגיש רגוע ונינוח, באופן שיאפשר להשלים את ביצוע הטיפול בקלות יחסית.

הטיפול התרופתי כולל נטילת תרופות הרגעה כשעה לפני הטיפול, טיפול בגז צחוק, או שילוב בין שני אלה. במקרים קשים, ניתן לתת תרופות הרגעה בעירוי לווריד. בטיפול זה, מדובר למעשה במצב של סדציה עמוקה (טשטוש עמוק) - ולכן המהלך חייב להתבצע תחת מכשירי ניטור, המשקפים את לחץ הדם, וריכוז החמצן בדם לאורך הטיפול.

כמו כן, מומלץ לבצע טיפולים אלה במרכז רפואי עם צוות מתאים ובנוכחות של רופא מרדים. כמובן שטיפולים בסדציה חייבים להתבצע על ידי רופאי שיניים שעברו הכשרה מיוחדת ו/או התמחות מתאימה. חשוב לציין כי בכל הטיפולים הללו, נדרש כי המטופל יגיע עם מלווה, כי אסור למטופלים לנהוג מיד אחרי הטיפול, למעט אחרי טיפול עם גז צחוק (ללא תרופה אחרת) - בו מספיקות 10-15 דקות של התאוששות ומנוחה בטרם נהיגה.

לגבי הרדמה כללית, הכוונה היא לביצוע טיפול שיניים תחת הרדמה כללית, אשר חייבת להתבצע בחדר ניתוח, על ידי רופא מרדים, לצד צוות שעבר הכשרה מתאימה. המתרפא מורדם ומונשם וכל סימני החיות מנוטרים ללא הרף. בטיפול זה, שעשוי להימשך שעות רבות, נעשים כל טיפולי השיניים הנחוצים, החל מבדיקה וצילומים, ניקוי שיניים, טיפול משמר (סתימות, טיפולי שורש), טיפול משקם חלקי (מבנים, כתרים וגשרים זמניים), וטיפול כירורגי (עקירות, השתלות וכדומה).

במסגרת הטיפול תחת הרדמה, ניתן גם לקחת מידות לשיקום קבוע; ובמקרים מסוימים, להרכיב את החלקים (מבנים, כתרים או גשרים) מאוחר יותר, בטיפול נוסף.

טיפול זה מוצע לאנשים שקשה לטפל בפיהם, על רקע דנטופוביה, לרבות ילדים צעירים מאוד, עם בעיות רבות (מוקדי עששת במספר רב של שיניים); ואצל מבוגרים הסובלים מפיגור שכלי, מחלת נפש וחרדה קשה. במקרים אלה, הנטייה היא לבצע טיפול מורכב וארוך, תחת הרדמה כללית, לפתור את כל הבעיות הבוערות במהלך אחד, תחת הרדמה; ולנסות, במקרים המתאימים, להשאיר מה שניתן לטיפול "קל" יותר בשלב מאוחר יותר.

בשנים האחרונות, רואים בין המטופלים בהרדמה כללית, לא מעט אנשי עסקים, המעוניינים לפתור את כל, או רוב הבעיות הדנטליות בפיהם בזמן קצר, בפעם אחת, ללא צורך לבוא מספר רב של פעמים למרפאה. השיקול שלהם - חסכון בזמן.

למותר לציין שיש חילוקי דעות מקצועיים בין המטפלים, לגבי קבוצה זו של מטופלים, שכן טיפול בהרדמה כללית נושא בחובו סיכונים לא מבוטלים - כמו בכל ניתוח בהרדמה מלאה.

לסיכום: חרדה דנטלית ("דנטופוביה") היא תופעה שכיחה בכל הגילאים והמינים ומופיעה בדרגות שונות. ביטויי החרדה הדנטלית כוללים הימנעות חלקית מביקור במרפאת שיניים וסימני חרדה פיזיים, בעת השהייה במרפאה. מי שנמנע מקבלת טיפולי שיניים נחוצים, בשל חרדה זו, צריך למצוא דרכים להתמודד עמה - ויכול לנסות טיפול התנהגותי ו/או טיפול תרופתי. במקרים קיצוניים, ניתן לבצע את הטיפול תחת הרדמה כללית.

ד"ר גבריאל לביא הוא מומחה ברפואת הפה.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors.