שתלי שיניים: מהפכה בפה

שתלי שיניים נועדו לשמש תחליף לשיניים חסרות, במקרים שבהם השיניים נעקרו, נרקבו או אבדו עקב תאונה. שתלי השן הם רעיון מהפכני, מעשה ידי אדם, הבא להחליף איבר טבעי בגוף - שאבד.

מהם שתלי השן?

ניתן להשוות שתלי שיניים להשתלה של איברים אחרים בגוף: סיבות שונות מביאות לצורך לסלק איבר פגום ולהחליפו באיבר חיצוני. כך, גם במקרים של שתלי שן, הם אינם יותר טובים מהאיבר הטבעי, אבל מהווים תחליף שהוא טוב בהרבה מהחלופה (משמע: להיוותר ללא שן) - ושומרים על המשך התפקוד הגופני.

מי זקוק לשתלי שן? מדוע?

כאמור, מחסור בשיניים, פירושו חוסר של איבר בגוף. לחוסר זה ביטויים רבים, כגון חוסר בתפקוד גופני, חוסר נוחיות ופגמים אסתטיים. חוסר התפקוד הגופני מצוי הן ברמה המקומית - כלומר, קושי בלעיסה; והן ברמה הכלל גופנית - משום שהשיניים ממלאות תפקיד גם בדיבור וגם ביציבה הכללית.
הידוק השיניים זו לזו תורם רבות ליציבה של כל הגוף. בנוסף, ביטוי של הברות רבות, כמו ש' או ס', דורש שימוש בשיניים. כך, חוסר בשיניים עלול לפגוע בדיבור ולשנות את אופן הדיבור שלנו. נוסף לאלה, חשוב לקחת בחשבון את השיקול האסתטי - והפגיעה האסתטית העלולה להיגרם מכך ששן או שיניים חסרות בחלל הפה.

מהן האלטרנטיבות לטיפול בשיניים חסרות?

קיימות 3 אלטרנטיבות עיקריות לטיפול בשיניים חסרות.
האפשרות הראשונה היא בניית גשר - הגשר נתמך על ידי שתי השיניים, משני צדי השן החסרה - ומהווה תחליף לחסרונה.
האפשרות השנייה היא תותבת נשלפת - מכשיר לא קבוע (בניגוד לגשר קבוע), המהווה תחליף לשן החסרה. האפשרות השלישית היא שתלי השן.

איך בוחרים בין האפשרויות השונות?

הבחירה תלויה באבחנה המלאה של הרופא המטפל - ואין תשובה אחת המתאימה לכל המקרים. בכל מקרה, הרופא המטפל ייקח בחשבון מכלול שיקולים ובעיות, שיש להתמודד עמן על מנת לבחור את הטיפול המתאים והטוב ביותר.
בין השיקולים, למשל: האם ניתן בכלל לבצע גשר? כאשר מדובר בחוסר בשיניים אחוריות, לא ניתן כלל לבצע גשר, משום שהגשר צריך תמיכה משני הצדדים. קיים גם השיקול הכספי, בהתחשב בעובדה שהאלטרנטיבות המועדפות - גשר והשתלות - הן אלטרנטיבות יקרות יותר, מתותבת נשלפת.

לעיתים, הליך הבחירה ירחיב את היריעה - ויכניס שיקולים נוספים כמו אסתטיקה, נוחיות ואיכות חיים, שהם חלק מבריאותו הכללית של המטופל - ולא רק קשורים לבריאות השן. הסיבה לאובדן השן מהווה גם היא שיקול בבחירה: אובדן שן הקשור לתאונה בלתי צפויה שונה מאובדן שן בשל עששת; וכך גם שונה מאובדן שן בשל מחלת חניכיים. במקרה שמדובר במחלת חניכיים, לדוגמה, יש לקחת בחשבון כי השתלים הם גוף זר הנמצא בפה - והחניכים עלולות לדחות אותו וליצור דלקת חוזרת.

בסופו של דבר, חשוב לזכור כי תהליך הבחירה באלטרנטיבה הרצויה כולל הן את צרכי המטופל והן את שיקול הדעת של המטפל. המטרה היא למצוא את דרך הזהב שהיא הנכונה והטובה ביותר למטופל ומיטיבה עמו.

השן מורכבת מכותרת, הנראית לעין, ומשורש, המקובע בתוך העצם. כך, שתל השן כולל גם הוא שני חלקים - השתל הפנימי, המוברג אל תוך העצם; והחלק החיצוני, הוא הכתר או הכותרת, המחוברים אל העצם. אם כך, הליך החלפת שן חסרה כולל אפוא יצירה מחודשת של השן על שני חלקיה.

תהליך ההשתלה הקלאסי כולל שלושה שלבים. בשלב הראשון, קודחים חור בתוך העצם - ומכניסים לתוכו את השתל. לפני השלב הבא, מחכים מספר חודשים, על מנת לאפשר לשתל לעבור אינטגרציה עם העצם. מדובר בתהליך ביולוגי, במהלכו העצם קולטת את השתל העשוי טיטניום (חומר שהגוף בדרך כלל אינו דוחה) - והופך, בתורו, להיות מעוגן בתוך העצם (ואי אפשר לשחררו ממנה).

בשלב השני, לאחר שהרופא המטפל וידא כי השתל עבר אינטגרציה מלאה, מסירים את החלק העליון של רקמת העצם המכסה את השתל - וחושפים אותו לחלל הפה. כעת, מחכים מספר שבועות עד לריפוי מחדש של הרקמה שמסביב לשתל, המאפשר מעבר לשלב השלישי - והאחרון.

בשלב השלישי, מבצעים את התקנת הכתר - על גבי השתל. תכנון הכתר מבוצע במקביל לחשיפת השתל (המעבדה מקבלת את מידות השן - ושם מייצרים כתר, המותאם אישית לצורת השיניים הסמוכות, מבחינת צורתו, צבעו וגודלו). חשוב לזכור כי הטיפול אינדיבידואלי; הכתרים מיוצרים בעבודת יד - וכתר של שן אחת איננו דומה לכתר של שן אחרת.

האם יש שיטות חדשות לביצוע ההשתלה?

שתלי שן מבוצעים קרוב ל-50 שנה. עם השנים, פותחו הליכים נוספים, המאפשרים - בחלק מן המקרים - קיצור של התהליך. למשל: במקרים בהם נדרשת השלמה של שן קדמית ורוצים להימנע מהבעיות השונות, גם בתקופה שבין השלב הראשון לשלב השני והשלישי, אנו מבצעים כיום כתר זמני או כתר מעבר.

שיטה חדשנית אחרת היא ביצוע השתל - וחשיפתו לחלל הפה, כבר בשלב הראשון. כך מקצרים את משך הטיפול בעוד מספר שבועות. שיטה זו מתאימה, במקרים שבהם הטיפול נעשה באזורים בפה, שבהם דרגת הקשיות של העצם היא חזקה: אז ניתן לעשות את שני השלבים הראשונים בו זמנית. לעומת זאת, שיטה זו אינה מתאימה, במקרים שבהם השן רכה או שיש צורך לבצע גם השתלת עצם.

מהם אחוזי ההצלחה והכישלון בשתלי שן? במה הם תלויים? מה הסיכונים הכרוכים בטיפול?

באופן כללי, שיעורי ההצלחה המיידית בשתלי שן גבוהים במיוחד - ועומדים על מעל 90%. כישלון עשוי לקרות במקרים בהם העצם רכה מדי, אך זהו סיכון שניתן ברוב המקרים לזהותו מראש - ולהיערך אליו. סיכון אחר הם זיהומים, היכולים להיווצר אצל אנשים עם מחלת חניכיים בלתי מטופלת, הנמצאים בסיכון גבוה יותר לדחיית השתל. יש גם מחלות שונות, הפוגעות בכושר הריפוי בין השלבים השונים (למשל: סוכרת). בנוסף, יש תרופות הניתנות לחולי אוסטאופורוזיס וחולי סרטן. תרופות אלה פוגעות בכושר השחלוף והריפוי של העצם ועשויות להוות סיכון להצלחת השתל. במקרים אלה, השיקול העיקרי נוגע לאפשרות לעשות הפסקה זמנית בטיפול התרופתי.

לבסוף, על אף שביצוע השתל עצמו הוא פעולה בלתי מסוכנת - עדיין מדובר בהליך ניתוחי. כל ניתוח כולל בחובו סיכונים, כמו פגיעה בכלי דם או בעצבים. אחת הפגיעות האפשריות היא בתעלת העצם בלסת התחתונה (קידוח בלתי זהיר עלול לגרום לכך).

בכל מקרה כזה, הרופא יקבע - לגופו של מקרה - האם מומלץ לעשות שתל. חשוב שהרופא יהיה מיומן, מומחה ובעל ניסיון בביצוע הטיפול, כמו גם בעל יכולת ומיומנות להעריך סיכונים, במקרים יוצאי דופן, ויכולת להמליץ לוותר על ההשתלה (ולעשות תותבת או גשר, במקום ההשתלה).

ד"ר יעקב הורביץ הוא מומחה למחלות חניכיים.

סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap doctors.