על גשרים בשיניים ומה שביניהם

מי זקוק ליישור שיניים? למעשה, יישור שיניים יכול להתאים כמעט לכל אחד, אך הרוב המכריע של המטופלים מגיע לאורתודונט באופן עצמאי, מתוך רצון לשפר את מראה השיניים וכדי לטפל בבעיות שונות, כגון שיניים עקומות או בולטות.

מיעוט מבין המתרפאים מופנה על ידי רופא השיניים הכללי לטיפול בבעיות דוגמת חוסר שיניים או העמדת שיניים במיקום האופטימלי שלהן לשם שיקום עתידי. בשנים האחרונות, בזכות ההתקדמות הטכנולוגית, ניתן להתאים כמעט לכל מתרפא צעיר או מבוגר את המכשיר האורתודונטי המתאים ביותר עבורו.

מאיזה גיל - ועד איזה גיל, מומלץ לגשת להליך זה?

מומלץ להגיע לבדיקה ראשונה בגיל שבע - שמונה, עם בקיעת החותכות הקבועות העליונות הראשונות. בבדיקה זו, יחליט האורתודונט האם יש צורך בטיפול או בהתערבות כלשהי - ויקבע את מועד הבדיקה הבאה. סטטיסטית, כרבע מהילדים יזדקקו כבר בשלב זה לטיפול כלשהו - טיפול מוקדם. רוב טיפולי יישור השיניים מתחילים בגיל 12-13, כאשר השיניים סיימו את התחלפותן או נמצאות לקראת סיום ההחלפה שלהן.

באופן עקרוני, אין גבול עליון לגיל שבו ניתן ליישר שיניים. בניגוד למה שמקובל לחשוב, מהירות תזוזת השיניים זהה בילדים ובמבוגרים. בשנים האחרונות, עם העלייה הכללית במודעות הציבור למראה השיניים - ועם התפתחות מכשור אורתודונטי אסתטי יותר, אנו עדים ליותר ויותר מבוגרים אשר בוחרים לעבור טיפול אורתודונטי, הן מסיבות קוסמטיות והן מסיבות רפואיות.

איזה בדיקות נדרש לבצע, לפני יישור השיניים עצמו?

לפני ביצוע יישור השיניים בפועל, יש לבצע שורת הכנות מדוקדקות. בשלב הראשון - וכדי להשלים את הבדיקה הקלינית ולבנות את תכנית הטיפול המתאימה ביותר למתרפא, יפנה אותו האורתודונט לביצוע סדרת צילומי רנטגן וצילומים פוטוגרפיים של הפנים והשיניים.

בנוסף, יילקחו מטבעי לימוד שהם העתק שיני המתרפא - בגבס. במקביל, על המתרפא להגיע לרופא שיניים כללי על מנת לבצע בדיקת שיניים שגרתית - ולטפל במוקדי עששת, אם קיימים מוקדים כאלה. מומלץ גם להגיע לשיננית, לשם ביצוע ניקוי שיניים מקצועי - ולחיזוק ההיגיינה האוראלית.

באופן שגרתי, יופנה המתרפא המבוגר לבדיקה וטיפול על פי הצורך, אצל מומחה למחלות חניכיים פריודונט משום שאם ישנה דלקת בעומק החניכיים אצל מתרפא המבוגר, אזי התנועה האורתודונטית עלולה להביא לנסיגת עצם סביב השן המוזזת.
על מנת להימנע מנזק כגון זה, יבדוק הפריודונט את המטופל. אם אין בעיה בחניכיים, הפריודונט יאשר את ביצוע הטיפול האורתודונטי; ואם יש בעיה - יטפל בחניכיים ויכין אותם ליישור השיניים.

לאחר עיבוד ולמידת החומר התיעודי של המטופל - ועל פי הממצאים הספציפיים, ייתכן כי האורתודונט יפנה את המטופל למומחים אחרים, בתחום רפואת השיניים (פריודונט, כירורג פה ולסת, מומחה לשיקום הפה וכו'), הרפואה הכללית (רופא אף אוזן גרון) או לקלינאית תקשורת - על מנת להתייעץ או לטפל בבעיות שאובחנו. רק בסיום התהליכים הללו, ניתן יהיה לבנות את תכנית הטיפול האישית למתרפא -ולהתחיל ביישור השיניים.

כמה זמן, בממוצע, אורך יישור שיניים?

משך הזמן השכיח ביותר, לחלק הפעיל של יישור שיניים - הוא כשנתיים. יחד עם זאת, יישור שיניים יכול להימשך בין שלושה או ארבעה חודשים לבין שנים אחדות - תלוי במורכבות הבעיה ובשיתוף הפעולה של המתרפא. חשוב לזכור כי בסיום החלק הפעיל, השיניים מוחזקות במקומן החדש למשך תקופה מסוימת (רטנציה).

איזה שיטות מתקדמות קיימות כיום בעולם רפואת השיניים, עבור יישור שיניים?

בשנים האחרונות, התרחשו בעולם יישור השיניים מספר מהפכות.
אחת הבולטות שבהן, היא כניסתם לשימוש של הסמכים הננעלים (self-ligating brackets). סמכים אלה שונים מסמכים רגילים, בכך שאין שימוש בגומיות כדי לחבר את הקשת ("החוט") לשיניים - והאלמנט המחבר הוא למעשה חלק מהסמך הננעל. בסמכים ננעלים, כוח החיכוך הנוצר הוא קטן מאוד -בהשוואה לסמכים רגילים.
סמכים ננעלים מייעלים את הטיפול האורתודונטי, על ידי קיצור זמן הטיפול, קיצור משך הפגישות, הקטנת מספר הפגישות - והגדלת המרווחים בין הפגישות. יתרון משמעותי של סמכים ננעלים הוא בשמירת ההיגיינה האוראלית בזמן הטיפול, על ידי מזעור השימוש בגומיות, הצוברות עליהן עם הזמן כמות רבה של רובד דנטלי.

סמכים ננעלים שקופים מציעים מספר יתרונות חשובים, בהשוואה לסמכים קונבנציונליים שקופים (בנוסף ליתרונות שכבר הוזכרו, עבור סמכים ננעלים מתכתיים). בסמכים אלה, מנגנון הנעילה מחליף את השימוש בגומיות שקופות, אשר נוטות להצהיב - כך שהמראה האסתטי נשמר לאורך זמן.
כמו כן, סמכים אלה מבטיחים טיפול מהיר יותר - ופחות חשוף לתקלות, מאחר ששבר של חלקים מהסמך (תופעה שכיחה יחסית בסמכים שקופים, שעשויים לרוב מחרסינה או זכוכית) - לא יפגע על פי רוב בתפקודם השוטף.

מהפכה נוספת בתחום האורתודונטיה הייתה כניסתם לשימוש של השתלים האורתודונטיים:

שתל אורתודונטי הוא פין מתכת קטן, המוחדר ללסת תחת הרדמה מקומית, בתהליך פשוט וקצר ביותר. השתל משמש להפעלת כוחות אורתודונטיים, בכיוונים שקשה מאוד להשיג בצורה קונבנציונלית. כתוצאה מכך, במקרים רבים, השתל האורתודונטי מפשט מאוד את תהליך יישור השיניים, מקצר אותו, הופך את שיתוף הפעולה של המתרפא למיותר - ואף מאפשר להשיג תזוזות של שיניים, שנחשבו עד לאחרונה קשות מאוד לביצוע - ואף בלתי אפשריות. בסיום השימוש בו, מוצא השתל החוצה - פעמים רבות אפילו ללא צורך באלחוש.

בתחום יישור השיניים, "הבלתי נראה" הולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות - הטיפול האורתודונטי באמצעות קשתיות. בשיטה זו, מקבל המטופל מערכת קשתיות (סדים שקופים לחלוטין), המיוצרות על ידי הדפסה ממוחשבת.
כל אחת מהקשתיות מזיזה מעט את השיניים - מהמצוי לכיוון הרצוי. המטופל נדרש להרכיב את הקשתית כל הזמן, למעט בזמן צחצוח שיניים ובזמן האוכל (למשך כ-22 שעות ביממה). אחת למספר שבועות, יש להחליף קשתית. מעבר לאסתטיקה, בגלל העובי המינימלי של הקשתית, המכשיר נוח מאוד למטופל. בשיטה זו, ניתן לבצע את רוב תזוזות השיניים (אבל לא את כולן) - בצורה יעילה ובלתי נראית.

מה חשוב לדעת, לפני שבוחרים רופא מטפל?

עקב מורכבות הטיפול, מומלץ לבצע יישור שיניים רק אצל רופא שיניים מומחה ליישור שיניים -אורתודונט. אורתודונט בישראל הנו רופא שיניים בעל רישיון תקף לעסוק ברפואת שיניים, שבנוסף לכך למד בתכנית התמחות בארץ או בחו"ל, במוסד המוכר על ידי המועצה המדעית של ההסתדרות לרפואת שיניים - ועבר בהצלחה את בחינות המומחיות, מטעם משרד הבריאות. בישראל ישנם כ-200 אורתודונטים.
כדי לברר האם רופא השיניים שלפניך הוא אכן אורתודונט, ניתן לבדוק באתר משרד הבריאות, אתר האגודה האורתודונטית בישראל או לבקש לראות את תעודת המומחה שלו. חשוב לדעת כי לרופא שיניים מומחה קיים בנוסף למספר הרופא גם מספר רישיון מומחה (מר"מ).

בנוסף, כדאי תמיד לנסות להיפגש עם מטופלים של האורתודונט בהווה ובעבר - ולשמוע את חוות דעתם עליו. דרך נוספת ופשוטה, לדעת מי מטפל בכם, היא לבצע חיפוש באינטרנט - אודות האורתודונט.

האם הליך יישור השיניים מסוכן באופן כלשהו?

כאשר הטיפול מבוצע באמצעות מכשור קבוע ("גשר"), אזי המכשור המודבק על השיניים מקשה על הצחצוח שלהן - ולכן השיניים יותר חשופות להתפתחות עששת (חורים בשיניים). מסיבה זאת, כאשר קיים "גשר" על השיניים, חשוב לצחצח אותן בקפידה יתרה - ותוך השקעת זמן נוסף. לרוב, מומלץ להשתמש בנוסף למברשת השיניים הרגילה, גם במברשת חד סיבית, שהיא מברשת קטנה יותר, המאפשרת גישה טובה יותר לאזורים הבעייתיים.

מעבר לכך, מומלץ בתקופת הטיפול להשתמש באופן יום-יומי בשטיפות פה המכילות פלואוריד, על מנת להגן על השיניים מפני התפתחות עששת. עקב הקושי בניקוי, חשוב מאוד להגיע לניקוי שיניים מקצועי אצל שיננית באופן סדיר - וגם לבצע בדיקה תקופתית אצל רופא השיניים.
כפי שכבר ציינתי, אם יש דלקת בעומק החניכיים, תנועה אורתודונטית עלולה לגרום לנסיגת עצם סביב השיניים המוזזות. זאת הסיבה שמתרפאים הסובלים מדלקת כזו, יופנו לטיפול חניכיים, לפני הזזת השיניים.

באופן שגרתי וכחלק ממנגנון תזוזת השיניים, הטיפול האורתודונטי גורם לספיגת שורשים של השיניים המוזזות. התופעה בולטת בעיקר בשורשי החותכות בלסת העליונה. ברוב המכריע של המקרים, מדובר בספיגת שורשים קלה ביותר, המתבטאת בקיצור ובהשטחת קצה השורש של החותכת. גם במקרים הנדירים, שבהם ספיגת השורש היא משמעותית, לא נמצא שהיא מקצרת את אורך חיי השן.

האם יש לחזור על ההליך יותר מפעם בחיים?

כמו חלקים אחרים בגופנו, גם המשנן עובר תהליכים של התבגרות והזדקנות. השיניים נוטות להשתנות - ולזוז במשך כל החיים; זאת, עקב השינויים החלים במערך הכוחות שפועל עליהן. השינוי הבולט ביותר לעין הוא ההצטופפות וההתעקמות, אשר מתרחשים באזור החותכות התחתונות, עם ההתבגרות. אי לכך, על מנת לשמור על תוצאות הטיפול האורתודונטי לטווח הארוך, מומלץ להשתמש בשומרי המצב בתדירות זו או אחרת, למשך זמן רב ככל האפשר.

אם מפסיקים להשתמש בשומרי המצב, גם לאחר זמן רב מסיום הטיפול האורתודונטי, צריך לקחת בחשבון שמעתה ואילך, השיניים חשופות לחלוטין לכוחות הפועלים בפה - ולכן צפויות לשנות את מיקומן, במידה זו או אחרת, שאותה לא ניתן לחזות מראש.

בחלק מהאנשים השינויים במערך הכוחות הם כל כך קיצוניים שלמרות השימוש בשומרי המצב (ואפילו שומרי מצב המודבקים לשיניים- קיבועים) ישנן תזוזות שיניים.
במקרים אלו במידה שהמתרפא מעוניין ליישר את שיניו מחדש, יהיה צורך בטיפול אורתודונטי נוסף.

ד"ר גלעד הר ציון הוא מומחה ליישור שיניים ולסתות.