בלוטות הרוק: האבנים המתגלגלות
חסימה בבלוטות הרוק, בעקבות אבנים או היצרות של הצינורית - עלולה לגרום אי נוחות ולהתדרדר לזיהום. טיפול אנדוסקופי פשוט פותר את מרבית החסימות
חסימה בבלוטות הרוק מתרחשת אצל כחצי אחוז מהאוכלוסייה והטיפול בה הוא באמצעות מערכת אנדוסקופית, שפותחה והוכנסה לשימוש לפני מספר שנים. המערכת מאפשרת גישה לחסימה וביצוע ההליך דרך חלל הפה (על פי רוב ללא צורך להוציא את בלוטת הרוק עצמה).
מה תפקיד הרוק שאנו מפרישים לחלל הפה?
סביב הפה שלנו ישנן 4 בלוטות רוק גדולות. שתיים מהן מצויות בלחיים, קדמית ותחתית לתנוך האוזן, ושתיים מהן באזור שמתחת ללסת. מהבלוטות יוצאים צינורות הפרשה קטנים, האחראים על הובלת הרוק שהופרש אל חלל הפה.
הפרשת הרוק מתגברת סביב זמני הארוחה (לעיתים רק המחשבה על אוכל מעוררת אותה) ובמהלך הארוחה עצמה. היא מופחתת מאוד במהלך הלילה. תפקיד הרוק לסייע בריכוך המזון, על מנת לאפשר את בליעתו. נוסף על כך, לרוק תפקיד חשוב במניעת עששת, משום שהוא מונע את הידבקות החיידקים אל השן ומוריד את רמת החומציות בפה. לבסוף: הסיכוך שהוא מייצר מסייע לרקמות הפה בניקוי העצמי המתמיד של חלל הפה.
מהם סוגי החסימה הנוצרים בבלוטות הרוק?
רובנו לא נרגיש כלל את קיומן של בלוטות הרוק, עד שתיווצר בהן חסימה. חסימה יכולה להיות בשל אבן המתפתחת בבלוטה ומונעת את הפרשת הרוק או בשל היצרות של צינורית ההפרשה. חסימה בשל אבן נוצרת אצל כחצי אחוז מהאוכלוסייה במהלך החיים - והגורם לכך אינו ידוע כיום בוודאות. התיאוריה הרווחת ביותר מדמה זאת לתהליכי היווצרות אבנים בכיס המרה או בכליות; כלומר: תוצר של שקיעה של מלחים המצויים ברוק על דופן צינורות ההפרשה. ההסתיידות שנוצרת סביב שקיעת המלחים גורמת להיווצרות אבן, היכולה לחסום את הצינור או להצר אותו באופן משמעותי. מדובר בהסתיידות שמתחילה בקטן מאוד - וגדלה בקצב של מילימטר לשנה.
מהם התסמינים של היווצרות חסימה בבלוטת רוק?
התסמינים לחסימה בבלוטות הרוק כוללים נפיחות בצד של הלחי, או מתחת ללסת, תלוי בבלוטה שבה נוצרה החסימה. הנפיחות מתרחשת בעיקר בזמן הארוחות, כשנדרשת הפרשת רוק מוגברת.
הנפיחות חולפת מעצמה, לעתים תוך זמן קצר - ולעתים תוך מספר ימים. עם הנפיחות עשוי להופיע גם כאב. בנוסף, הרוק המופרש מהבלוטה שנוצרה בה חסימה הוא רוק עכור וסמיך יותר - ולרוב עם טעם שונה מטעמו הרגיל.
במקרים קיצוניים, עלולים לעבור חיידקים מחלל הפה אל תוך הבלוטה עצמה - ואז נוצר זיהום חריף, הכולל עלייה בחום הגוף, הפרשת מוגלה וכאב משמעותי.
כיצד מאבחנים חסימה בבלוטות הרוק?
האבחון כולל בדיקה קלינית על ידי כירורג של הפה והלסתות, או מומחה בניתוחי אף, אוזן וגרון אשר התמחה בחסימות בבלוטות הרוק.
לאחר ובהתאם לממצאי הבדיקה הקלינית, הרופא הבודק מחליט על בדיקות הדמיה באחת מהדרכים הבאות: אולטרסאונד, CT, או בדיקה ייעודית של בלוטות הרוק (הקרויה סיאלוגרפיה).
ההחלטה על סוג ההדמיה נעשית בהתאם לחשד הקליני לגבי מיקום האבן או החסימה, תוך שאיפה לצמצם ככל שניתן את חשיפת המטופל לקרינה.
כיצד מטפלים בחסימה בבלוטות הרוק?
הטיפול מבוצע באמצעות אנדוסקופיה של בלוטות הרוק - פעולה כירורגית המבוצעת באמצעות מצלמה זעירה, שקוטרה פחות ממילימטר, המוחדרת דרך צינורית ההפרשה אל בלוטת הרוק. באמצעות אנדוסקופיה של בלוטת הרוק, ניתן לבצע אבחנה מדויקת; ויחד איתה, לבצע טיפול בחסימות בבלוטות הרוק, כמו גם להוציא אבנים קטנות מהצינורית.
מדובר בהליך שביצועו דורש מיומנות מיוחדת והתמחות גבוהה. יתרונותיו של ההליך בכך שהוא מאפשר לבצע את הטיפול בחסימה על ידי כניסה מתוך חלל הפה ולשמר את הבלוטה הנגועה מתפקדת לאחר הטיפול.
מהם סוגי הטיפולים האפשריים בחסימה בבלוטות הרוק?
סוג הטיפול תלוי בסוג החסימה שנוצרה: היצרות של צינורית ההפרשה, או היווצרות של אבן החוסמת אותה.
הטיפול בהיצרות צינורית ההפרשה הוא הרחבת האזור המוצר, באמצעות המערכת האנדוסקופית עצמה, או באמצעות בלון זעיר, המוחדר לאזור ומרחיב אותו. הבלון דומה לזה המשמש לצנתור כלי הדם של הלב. הבלון מוחדר לצינורית הפרשת הרוק כשהוא ריק- ואז מנופח, כשהוא בפנים. מטרתו להרחיב את הריקמה, על מנת לאפשר הפרשה תקינה של הרוק - והוא מוצא בסופו של הטיפול..
הטיפול באבנים בבלוטות הרוק נקבע לפי גודל האבן ומיקומה. האבנים הנפוצות ביותר נוצרות בבלוטת הרוק התת-לסתית. כשהאבנים קטנות, הן ממוקמות על פי רוב בחלק שרחוק מהבלוטה - וקרוב יותר לפתח ההפרשה (כלומר: קרוב לרצפת הפה). במקרה כזה, שולפים את האבן באמצעות האנדוסקופ.
אם האבן גדולה יותר, אך עדיין נמצאת במיקום קדמי, הטיפול כולל ניתוח זעיר, הכולל חשיפה של האבן על ידי ביצוע חתך קטן בצינורית ההפרשה - והוצאת האבן.
שני הטיפולים הללו מבוצעים במרפאה, על פי רוב בהרדמה מקומית. ההליך אורך פחות משעה - ולאחריו מופיעה נפיחות של הבלוטה, הנעלמת ברובה תוך 24 שעות. בדרך כלל אין כאב משמעותי, אך יש תחושה של לחץ באזור, שנמשכת מספר שעות - ואז חולפת.
שעה-שעתיים לאחר הניתוח, המטופל חוזר מיד לביתו, לוקח אנטיביוטיקה למשך שבוע - ומתבקש לעסות את הבלוטה, על מנת לסייע בצמצום הנפיחות.
מה עושים כאשר האבן ממוקמת במיקום קרוב יותר לבלוטה עצמה?
כאשר ההדמייה מראה כי האבן גדולה ונמצאת במיקום פנימי, הסמוך לבלוטה עצמה (כלומר, בגבול שבין הפה לצוואר), מבוצע ניתוח בהרדמה כללית. במהלך הניתוח, מגיעים אל הבלוטה הנמצאת בתוך הצוואר דרך הצינורית. באמצעות האנדוסקופ מאתרים את המיקום המדויק של האבן - ומבצעים חתך פנימי, כדי לשלוף אותה. הניתוח נעשה בהרדמה מלאה במרכז רפואי, שיש בו חדר ניתוח.
מהו תהליך ההחלמה מניתוח כזה?
לאחר הניתוח, נדרשים 2-3 ימי החלמה בבית - ולקיחת אנטיביוטיקה במשך שבוע. לעיתים יידרש אשפוז של לילה בבית החולים, לפני השחרור הביתה. במהלך היומיים הראשונים, המטופל יתבקש לאכול מזון רך וקר.
מהם הסיכונים? האם ישנן תוצאות לוואי?
לאורך צינורית ההפרשה של בלוטת הרוק התת לסתית, עובר עצב האחראי על התחושה בלשון. במקרים נדירים, ייתכן שאחרי הניתוח התחושה בלשון תהיה מעט רדומה. ברוב המקרים, התופעה הזו (המתרחשת רק באחוז קטן מהמקרים) - תחלוף תוך מספר שבועות.
לסיכום: אחוזי ההצלחה של הטיפול בחסימה בבלוטת הרוק הם אחוזים גבוהים - ואינם דורשים הוצאה של הבלוטה עצמה. רק במקרים בודדים, כאשר האבן מצויה עמוק מאוד בתוך הבלוטה (ולא ניתן להוציא אותה בגישה פנימית, דרך חלל הפה) - נוקטים בגישה החיצונית, ואז יש להוציא את בלוטת הרוק במלואה.
ד"ר גל אבישי הוא מומחה בכירורגיה של הפה והלסתות, מומחה בכירורגיה ואנדוסקופיה של בלוטות הרוק, מנהל מרפאת החוץ של המחלקה לרפואת פה ולסת בבית חולים בילינסון בפתח תקווה
סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap doctors
בואו לדבר על זה בפורום גידולים שפירים וממאירים של חלל הפה.