שתלים דנטליים? עדיף שיניים טבעיות!

לפני כשלושה עשורים, נכנסו השתלים לרפואת השיניים - והיוו פתרון נהדר לאלה שהאפשרות היחידה עבורם היתה שיניים תותבות. והנה, בזכות השתלים, הם יכלו לשקם את הפה באופן קבוע. ועדיין: אליה וקוץ בה.

בעקבות ההצלחה והפשטות היחסית של השתלים, התפתחה מגמה, בקרב קהילת רפואת השיניים, שמעדיפה לעקור את השן - ולשים שתל, במקום להילחם עליה. כתוצאה מכך, מטופלים רבים עוקרים שיניים שניתנות לשימור, כדי לבצע שתלים, מתוך מחשבה מוטעית כי זהו הפתרון הטוב, הקל, המהיר והפשוט ביותר.

מדוע יש עדיפות לשיניים טבעיות?

חשוב לזכור שהשיניים הטבעיות הן הדבר הטוב ביותר למערכת לעיסה יפה ותפקודית. המראה הטבעי של השיניים והחניכיים, המבנה הייחודי וחוזקם של השורשים הפנימיים, המעגנים את השיניים בלסת, הן חוכמת הבריאה - בשיא תפארתה. שתלים הם תחליפים מתכתיים לשורשים, שאבדו במהלך השנים. כתרים המחוברים לשתלים - לעולם לא יהיו חזקים או יפים, כמו "הדבר האמיתי".

בנוסף, כבר ידוע כי שתלים נוטים לפתח דלקת מסביב לשתל. בעקבות הדלקת, מאבדים את השתלים -וכשמאבדים את השתלים, מאבדים גם את העצם; והמצב הופך גרוע יותר.

למרות הקדמה הטכנולוגית ולמרות ששתלים נראים כמו פתרון קסם מהיר ומפתה, חשוב לזכור שרפואת השיניים צריכה לחפש פתרונות ארוכי טווח, שיחזיקו מעמד גם בעוד 20 שנה; ולכן, ההמלצה הגורפת היא להילחם על השיניים הטבעיות, ככל הניתן. ורק כשכבר אי אפשר - להשתמש בשתלים.

מהי עמידות השתלים, לעומת עמידות השיניים הטבעיות?

שורשי השיניים הטבעיות מוקפים במיסב הנקרא: "ליגמנט פריודונטלי", המשמש כבולם זעזועים בכל לעיסה. לעומתם, השתלים מחוברים ישירות לעצם הלסת - ללא בולם שכזה.

התוצאה: כוחות הלעיסה עוברים ישירות אל העצם - ולא נבלמים בדרך. רבים המקרים בהם כוחות חזקים אלה, גורמים לשברים בציפוי החרסינה של הכתרים, להתפרקות החיבור בין הכתר לשתל, לשבר הבורג הפנימי של המבנה ואף לשבר של השתל עצמו. תופעות אלה עלולות לגרום, בסופו של דבר, להתפרקות השיקום שמחובר אל השתלים, לדלקת ברקמות העוטפות את השתלים - ואף לספיגה של העצם הפנימית, בה השתל עגון.

מהן הסיבות לסיבוכים שמתרחשים סביב שתלים?

לא אחת, קורה כי בעת ההדבקה של הכתר אל השתל, נוצר דלף של "מלט ההדבקה", אל עומק החניכיים - וגורם לדלקת כרונית ברקמות העוטפות את השתלים ולספיגה רבה מאד של העצם. מחקר שפורסם לאחרונה ב-Journal of Periodontology , מסביר את הסיבה לכך: מהמחקר עולה כי חיידקים הנחשבים מזיקים לחניכיים - פולשים בריכוז גבוה, עד פי 9, אל כיסי החניכיים סביב שתלים שהכתרים הודבקו אליהם; זאת, בהשוואה לשתלים שהכתרים הוברגו אליהם.

סיבוך נוסף הוא איכות השיקום המחובר אל השתלים. לפני מספר שנים, פרסם המגזין Clinical Oral Implants Research, כי שיעור הסיבוכים בשיקום על שתלים הינו גבוה פי 2 ויותר - מאשר בשיניים טבעיות (כ-39% לעומת 15%). יש בכך כדי לומר הכל על ההצלחה המקווה של הטיפול.

מה ההבדלים בין דלקות המתרחשות סביב שיניים טבעיות, לעומת דלקות סביב שתלים?

כ-35% מהאוכלוסייה המערבית סובלת, או תסבול בעתיד, ממחלת חניכיים. כלומר: כשליש מהאוכלוסייה. מתוכם, כעשירית יסבלו ממחלת חניכיים מתקדמת, שבהיעדר טיפול הולם, עלולה לגרום לאובדן שיניים (4%).

כבר לפני כ-10 שנים, פירסם אותו עיתון, מחקר, שלפיו קרוב ל-30% מהמטופלים מפתחים דלקת מתקדמת, סביב שתלים דנטליים.

זהו נתון מדאיג מאוד. רפואת השיניים יודעת כיום לטפל במרבית המקרים של דלקות או מחלות חניכיים סביב שיניים טבעיות; אך המצב איננו כך בשתלים. נכון להיום, אין עדיין פרוטוקול טיפולי מוסכם ומוצלח, לאורך זמן, בשתלים דנטליים. רוב השתלים שיפתחו דלקת עמוקה בחניכיים (ובעצם מסביב), יאבדו במוקדם או במאוחר.

האם כדאי לשמור על השיניים הטבעיות בכל מצב? ובכלל, מתי עדיף לבצע השתלה?

מאחר ששיניים טבעיות עדיפות על שתלים - הן ביכולת הלעיסה, הן בתחושה בפה והן מבחינה אסתטית - כדאי ונכון יותר, לשמור על השיניים. על רופא השיניים למצות כל דרך אפשרית של טיפול בשן הטבעית, בטרם יחליט שלא ניתן עוד להשאיר אותה בפה, מסיבה רפואית. הדבר נכון שבעתיים, לאור הבעייתיות שבתחזוקת השתלים הדנטליים, שנחותים כמעט בכל אספקט אפשרי, בהשוואה לשיניים הטבעיות שלנו.

יש לזכור כי שתל אמנם מחזיק מספר שנים, אך במקרים בהם מתפתחות סביב השתלים דלקות שמלוות באובדן עצם, אנו עשויים להגיע למצב שבו שתל נכשל - וצריך להחליף אותו בחדש, אך כמות העצם שנותרה איננה מאפשרת את ההשתלה. מתוך המחשבה כי לשתל יש זמן חיים קצוב, רצוי לדחות את ההשתלה, ככל הניתן.

ואחרי כל אלה, אם אין מנוס משתל: אצל מי מומלץ לעבור טיפול השתלת שן?

בארץ לא קיימת התמחות נפרדת בהשתלות דנטליות. נכון להיום, קיימות שתי מסגרות התמחות המוכרות על ידי משרד הבריאות הישראלי, בהן ניתנת הכשרה גם בתחום זה - וזוכות להכרה פורמלית של המועצה המדעית של ההסתדרות לרפואת השיניים (לרבות בחינה תיאורטית ומעשית בסוף תכנית ההתמחות). שני תחומי התמחות אלה הינם: פריודונטיה, וכירורגיה פה ולסת.

ד"ר גלית כהן היא רופאת שיניים, מומחית לרפואת הפה, במרפאות המומחים ברפואת שיניים, מקבוצת מדארט.

ד"ר אביגדור קלינגר הוא פריודונט מומחה ומרצה בפקולטה לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית והדסה, ירושלים ורופא בכיר במרפאות מדארט.

ד"ר אדיר כהן הוא מומחה לכירורגיית פה ולסת, רופא בכיר במחלקה לכירורגיית פה ולסת, הדסה עין כרם; יו"ר האיגוד לכירורגיית פה ולסת ורופא בכיר במרפאות מדארט.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת Zap Doctors.