אמא'לה, רופא שיניים: אפשר אחרת!

ילדים רבים חווים את טיפולי השיניים כחוויה לא נעימה, מפחידה ולעתים אף טראומתית. מסיבה זו, הם נמנעים מלהגיע לביקורת, טיפולי תחזוקה שוטפת וטיפולים נחוצים אחרים. כאשר הילדים כבר מגיעים, על פי רוב כבר נגרם נזק לשיניים.

מאיזה גיל ילדים צריכים להגיע לרופא שיניים?

על פי המלצת איגוד האמריקאי לרפואת שיניים לילדים והאיגוד הישראלי לרפואת שיניים לילדים, ילדים צריכים להגיע לראשונה למרפאת שיניים עם בקיעת שן הראשונה ולא יאוחר מגיל שנה.

לביקור הראשון אצל רופא השיניים יש מספר מטרות:

הדרכה: הנחייה וקבלת המלצות לשמירה על השיניים, מבחינת היגיינה, הרגלי אכילה וכו'.

זיהוי גורמי סיכון: אבחון של ילדים שנמצאים בסיכון לפתח עששת. במהלך הביקור הראשוני, הרופא בוחן את ההיסטוריה של הילד, על מנת לבדוק האם הוא נמנה על אחת מקבוצות הסיכון ובכדי לאבחן את המצב הקיים.

עששת היא אחת ממחלות השיניים השכיחות ביותר בקרב כל אוכלוסיית הילדים. זוהי מחלה חיידקית ומדבקת, שנגרמת על ידי גורמים רבים - ותלויה גם בשן המאכסנת.

העברה של חיידקים יכולה להיות אנכית זאת אומרת מהאם או מטפלת ראשי לתינוק או אופקית, בין אחים. ולכן מניעה אידאלית כוללת גם הדרכה לאשה הרה.

השיניים הנשירות מתחילות להתפתח סביב חודש שלישי להריון והטוחנות הקבועות סביב הלידה.

בין גורמי הסיכון בפגיעה בהתפתחות השיניים: הריון בסיכון גבוה, לידה מוקדמת, לידה קשה, ילדים עם אסתמה, ילדים שסובלים מדלקות אוזניים חוזרות ועוד.

בין הגורמים המשפיעים על התפתחות עששת: שיניים עם פגמים התפתחותיים, הרגלי אכילה לא נכונים ביניהם, הזנה מבקבוק בלילה, הנקה ממושכת ללא היגיינה, שתייה מתוקה מרובה, אכילת חטיפים בתדירות גבוהה, העדר היגיינה אוראלית, סוג משחת השיניים, סוג וכמות הרוק ועוד.

פיתוח חוויה חיובית אצל הילד: פעמים רבות, הילד מגיע לראשונה לרופא השיניים - כשכבר יש לו חורים והוא סובל מכאבים (ולא לפי ההמלצות המקובלות). במצב כזה, קשה מאוד ליצור אצל הילד חוויה נעימה.

ככל שהילד יגיע לביקור מוקדם יותר, כך הוא יבטח ברופא השיניים - ותימנע ממנו תחושת הפחד, שמלווה את רוב הילדים וכן יאומצו הרגלי דיאטה והיגיינה נכונים וכך נפחית את הסיכון לפתח עששת.

כשהילדים מגיעים לרופא שיניים לצורך טיפול שיניים ולא לבדיקה, לרופא שיניים לילדים אפשריות לניהול התנהגותי, כולל שיטות לא פרמקולוגיות (ללא תרופות),עם גז צחוק, היפנוזה, סדציה משולבת תרופה וגז צחוק(טשטוש) ואף הרדמה כללית. הרופא, לפי ניסיונו, יבחר השיטה המתאימה לכל ילד לפי גיל, התנהגות, כמות טיפולים ומצב בריאותו.

מתי מומלץ לשקול טיפול בסדציה (טשטוש)?

מטרת הטיפול בסדציה משולבת (טשטוש) - היא לאפשר לילדים, שמגיעים עם חורים בשיניים וזקוקים לטיפול, לעבור אותו בצורה נעימה; וליצור אצלם חוויה טובה וחיובית.

סדציה משולבת היא שיטת טיפול, שמשלבת בין תרופות הרגעה (למשל: תרופות ממשפחת האנטי היסטמינים כמו (הידרוקסיזין) או ממשפחת הבנזודיאזפינים (דיאזפם ומידזולם), וגז צחוק ביחד עם שיטות התנהגותיות שבהן משתמש רופא מומחה לילדים. השילוב של תרופות ההרגעה, גז הצחוק ושיטות ההתנהגות - מביאות את הילד לשיתוף פעולה.

מי רשאי לטפל בסדציה בילדים?

על פי הנחיות משרד הבריאות, ילדים מתחת לגיל שנתיים יכולים לעבור טיפול בסדציה רק במסגרת בית חולים.

ילדים מעל גיל שנתיים יכולים לעבור טיפול בסדציה גם במרפאות פרטיות. רופא שיניים שרשאי לטפל בסדציה צריך להיות רופא שעבר התמחות ברפואת שיניים לילדים, או קורס הרדמה מיוחד - שבו נחשפים לכל סוגי ההרדמה (מהרדמה כללית ועד סדציה) ומקבלים ידע נכון, כדי לטפל בילדים.

האם הסדציה בטוחה?

הסדציה שבה משתמשים לטיפולי שיניים בילדים איננה הרדמה כללית, אלא סדציה הכרתית - שבה הילד בהכרה מלאה: נושם, מתקשר, מדבר, מקשיב ושומר על כל הרפלקסים ההגנתיים (בליעה, נשימה ושיעול).

על רופא השיניים המטפל בסדציה לנקוט באמצעי זהירות כגון: לקיחת היסטוריה רפואית מסודרת, למנן את התרופה בהתאם למשקל הילד ולדאוג לצום לפני הטיפול.

במהלך הטיפול, על הרופא לערוך מעקב קליני שוטף: נשימה, דופק, רמת חמצון, תקשורת עם הילד, שימוש באמצעי ניטור כגון פאלס אוקסימטר וכו'.

בתום הטיפול, כשהילד משוחרר לביתו, נדרשת השגחת ההורים מכיוון שההשפעה של הסדציה ממשיכה בהתאם לתרופה שניתנה. ההשפעה של הגז צחוק מסתיימת בסוף הטיפול, עקב מתן חמצן. יש צורך בהימנעות ממשחקים פעילים, כגון רכיבה על אופניים, עלייה במדרגות וכיסאות.

האם טיפול בסדציה יחייב טיפולים בסדציה בהמשך?

סדציה נועדה לאפשר טיפול שיניים, אצל ילדים שחוששים מהטיפול או אין להם יכולת לשתף פעולה כגון ילדים קטנים מאוד או ילדים עם צרכים מיוחדים. עם הזמן, בהנחה כי ההורים יקפידו להביא את הילד לביקורות שוטפות, הילד יכיר את המרפאה והרופא, יצור איתו קשר טוב - והביטחון שלו יעלה. כך שברוב המקרים, עם הזמן, הילד כבר לא יזדקק לסדציה.

עם זאת, חשוב להדגיש כי עצם הטיפול, אינו מונע היווצרות חורים ו/או עששת בהמשך. להיפך: מחקרים מוכיחים כי לילדים עם עששת של גיל הרך יש יותר נטייה לפתח עששת בגיל מבוגר לכן יש צורך במעקבים וטיפולים מונע בתדירות יותר גבוה.

לסיכום: לאחר הטיפול, חשוב להגיע לביקורות, לטיפולים מונעים כמו איטום חריצים, מריחה פלואוריד, לקבלת הדרכה על שמירת ההיגיינה והקניית הרגלים נכונים בבית. כל אלה יפחיתו את סיכון לפתחי העששת ואת הצורך בטיפולים נוספים.

ד"ר ג'יזלה ברנשטיין אייזמן היא מומחית לרפואת שיניים לילדים ונוער באזור הדרום.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap doctors.