מחלת חניכיים: סובלים מדימום? חיוני להיבדק

במקרים רבים, מחלת חניכיים כרונית - הנחשבת מחלה מסוכנת לבריאות השיניים והפה - היא מחלה "נסתרת"; כלומר: מחלה שאיננה גורמת לכאבים או חוסר נוחות. היעדר כאב מוביל לתת אבחון ופוגע ביכולת לטפל במחלה ולהחלים ממנה. מטופלים רבים "מתעוררים" מאוחר מדי - ומפספסים את חלון ההזדמנויות הטיפולי. כדי להימנע ממצב זה, חשוב לדעת שקיימים תסמינים נוספים ונפוצים הרבה יותר למחלת חניכיים - שמהם אסור להתעלם. מה אמור להדליק נורה אדומה - ומחייב פנייה לרופא שיניים, מומחה לחניכיים? במאמר זה נבחן את הנושא לעומק.

מהם הסימנים העלולים להעיד על קיום דלקת חניכיים?

פעמים רבות, אנשים "יורקים דם" בעת צחצוח השיניים - ומתייחסים לכך בביטול, למרות שאין מדובר בעניין של מה בכך. כל תופעה חריגה הקשורה לחניכיים - ודאי דימום - איננה מצב טבעי. מצב כזה אמור לעורר חשד לקיום מחלה: חשד שמחייב בירור והתאמת טיפול.

האמנם? דימום מהחניכיים הוא מצב נפוץ מאוד!

נכון, זהו מצב שכיח; וכך גם מחלת חניכיים - זוהי מחלה מאוד נפוצה. דימום מהחניכיים איננו טבעי, בשום מצב: דימום שמופיע בעת אכילה, צחצוח שיניים ו/או ניקוי השיניים (בקיסם או חוט דנטלי), וגם דימום המופיע באופן ספונטני. בכל המקרים האלה, זוהי נורה אדומה מהבהבת: דימום מהחניכיים מהווה פעמים רבות תסמין לקיום מחלת חניכיים.

תסמינים נפוצים נוספים למחלת חניכיים הם שינויי צבע (לאדום חזק), נפיחות בחניכיים ו/או הופעת נפיחויות באיזור החניכיים, ועוד. רבים נוטים לפספס תסמינים אלו - בעיקר בגלל חוסר מודעות.

כמובן, גם כאבים וחוסר נוחות יכולים להיות תסמין של מחלת חניכיים. אבל, בניגוד לדעה הרווחת, זהו תסמין "נדיר" יחסית, המופיע בחלק קטן מהמקרים. לצערי, פעמים רבות, רק בעקבות כאב - אנשים "מתעוררים" ופונים לטיפול, מצב המוביל לתת אבחון של מחלות חניכיים. ברוב המקרים שבהם מופיע תסמין אחר, אשר אנשים אינם מבחינים בקיומו, או שהם מתעלמים ממנו הם אינם מתייחסים אליו באופן הנדרש. מצב זה איננו רצוי ואף מסוכן, לאור ההשלכות החמורות של מחלת חניכיים, על בריאות השיניים והפה ואף על הבריאות הכללית.

איך מתפתחת מחלה חניכיים ומה השלכותיה?

מחלת החניכיים היא מחלה דלקתית כרונית, המתפתחת ומחמירה בהדרגה. ככל שחולף הזמן, כך גדל ה"מחיר" שהמחלה גובה מהשיניים. לכן, חשוב לזהות את המחלה ולטפל בה בשלבים מוקדמים.

בפיו של כל אדם חיים חיידקים רבים, שחלקם "מתגוררים" על פני שטח השן ומתחברים לשן בעזרת כימיקלים שיש ברוק. חלק מהחיידקים מצטברים בגבול שבין השיניים לחניכיים ומתרבים שם במה שמכונה "כיסים".

החיידקים מפרישים טוקסינים (רעלנים) שפוגעים בחניכיים וגורמים לדלקת בשלב ההתחלתי של המחלה. ללא טיפול מונע בשלב זה הדלקת פוגעת באופן הדרגתי בעצם ובחיבור בין העצם לשן. כך נוצרת פגיעה גרמית בשיניים: תאי הדלקת "מכרסמים" את העצמות שנחלשות והשיניים עצמן מאבדות באופן הדרגתי את האחיזה.

במהלך המחלה, עם חלוף הזמן, העצם הולכת ונעלמת לאורך שנים. מדובר בתהליך ארוך טווח - עד שהשיניים מתנדנדות ו"פשוט" נושרות. רבים מהמטופלים "מתעוררים" רק כשהשיניים מתנדנדות, כאשר תהליך הפגיעה בעצם הגיע לשיאו, לאחר שהמחלה כבר קיימת זמן רב - ללא טיפול ומענה ראויים.

כיצד מאובחנת מחלת חניכיים?

רופא השיניים המומחה למחלת חניכיים משתמש בכל הכלים האבחנתיים העומדים לרשותו. ראשית, כמובן, מתבצע תשאול של המטופל ונעשית בדיקה פיסית של השיניים וחניכיים. במקרה הצורך, מופנה המטופל לצילומי שיניים. המומחה גם משתמש במכשור מיוחד, המאפשר לבחון ולקבוע את חומרת המחלה. מדובר במכשיר המוכנס מתחת לחניכיים כדי למדוד את עומק הכיס ומאפשר להסיק על חומרת המחלה ומידת אובדן העצם תומכת בשן.

במצב בריא ורצוי, המכשיר יכנס רק לעומק של 2-3 מילימטרים. כאשר השימוש במכשיר גורם דימום מהחניכיים ו/או המכשיר נכנס לעומק 5 מ"מ (או יותר), מסיקים כי מדובר במחלת חניכיים, קובעים את חומרתה - ומתאימים טיפול.

מהו הטיפול הראוי במחלת חניכיים?

בשלב התחלתי של המחלה, קיים חלון הזדמנויות טיפולי במסגרתו ניתן להעלים ולמנוע את מחלת החניכיים - וכך לבלום את התהליך הבלתי רצוי של אובדן השיניים.

החלק הארי של הטיפול במחלת החניכיים הוא למעשה מניעה ותחזוקה של המחלה. כאשר מטופל חושד או מזהה שיש לו "בעיית חניכיים", עליו לפנות למומחה בתחום - ולעבור תהליך של אבחון והתאמת טיפול.

מה כולל טיפול במחלת חניכיים?

ראשית - מניעה ותחזוקה. כדי לטפל בדלקת, כאמור, יש לטפל בחיידקים המתרבים ב"כיסים" שהם הגורם לכל מהלך המחלה; לפיכך, סילוקם ומיגורם הוא המפתח להחלמה מהמחלה - לבלימת המחלה ולמניעת אובדן השיניים. כאשר מגלים את המחלה מוקדם, עוד טרם נוצר נזק משמעותי לעצמות הלסת, ניתן לסלק את החיידקים על ידי טיפול שיננית, ובאמצעות שגרת ניקוי יומיומי ומעקב.

מיגור ראשוני של החיידקים איננו מספיק, מאחר שהם נוטים לחזור. לפיכך, המטופל מקבל הדרכה כיצד עליו לצחצח את השיניים באופן יעיל ולנקות באופן יסודי כל שן ושן בכל היקפה; המטופל לומד כיצד לשמור על שגרת היגיינה שתמנע הצטברות של החיידקים וחזרה של המחלה.

חשוב לזכור שמערכת השיניים היא מערכת מורכבת וקשה לניקוי נכון - מה שמחייב לתת את הדעת לתהליך של למידה, מתוך הבנה שרק ניקוי מדויק ותכוף של השיניים, הינו הכלי היחיד המונע פגיעה בשיניים עקב מחלת חניכיים כרונית. רק במקרים חריגים מאד ניתן למטופל טיפול תרופתי אנטיביוטי כדי "לחסל" את מקור הדלקת ולאפשר נסיגה של המחלה הפעילה. לאחר ההחלמה, מתחיל המטופל בשגרת ניקוי ותחזוקה, כמפורט לעיל.

שנית - טיפול כירורגי. במקרה שקיימת פגיעה גרמית נרחבת, יש צורך בטיפול אינטנסיבי ופולשני יותר. ישנם שני מצבים המחייבים התערבות ניתוחית:

כאשר הכיסים שבין השיניים לחניכיים עמוקים מאוד - ואין כל דרך למנוע הצטברות חיידקים בתוכם שגורמים להחמרת המחלה, קיימות טכניקות ניתוחיות מגוונות לסילוק הכיסים. אפילו כאשר יש כיסים עמוקים והשיניים בלתי יציבות ומתנדנדות - אין למהר לעקור אותן. אם ניתן להציל את השיניים על ידי בניית עצם, קיבוע וכו' - מומלץ לעשות זאת.

רק במקרה שלא ניתן להציל את השיניים, יש לעקור אותן וניתן לעבור השתלת שיניים. במקרה זה, חשוב לדעת כי אין 100% הצלחה של השתלים כי הם יכולים להיפגע מאותו תהליך דלקתי בחניכיים סביב השתל. בקרב אנשים שסבלו ממחלות חניכיים יש נטייה גדולה יותר לכישלונות של השתלים. לפיכך, חשובה שגרת ניקוי יומיומי ומעקב גם כאשר יש שתלים.

לסיכום, החניכיים מדממות במהלך צחצוח שיניים או "סתם" כך? במקום לירוק דם ולחכות שהתופעה תחלוף, חיוני ללכת להיבדק בהקדם. קרוב לוודאי כי מדובר בדלקת חניכיים. היעדר טיפול עלול לגרום להחמרה, סיבוכים ואובדן שיניים.

פרופ' אוברי סוסקולני הוא מומחה למחלות חניכיים.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת Zap Doctors.