שחלות פוליציסטיות: יש פתרון

תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) היא ההפרעה האנדוקרינית השכיחה ביותר במתבגרות ובנשים צעירות 5%-10% מהנשים סובלות ממנה. בגלל הקשר שבין תסמונת זאת למחלות נוספות כגון השמנה, סוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם, עודף שומנים בדם ומחלות לב וכלי דם (כל אלה יחד מכונים יחד בשם "התסמונת המטבולית"), ישנה חשיבות רבה לאבחון ולטיפול מתאים.

הגדרת התסמונת מתבססת על נוכחות שניים או יותר מהקריטריונים הבאים (קריטריונים מוסכמים משנת 2003): שחלות פוליציסטיות באולטרסאונד של האגן (בטני או נרתיקי) - השחלה הטיפוסית הינה גדולה יותר ומכילה זקיקים רבים קטנים בהיקף השחלה; מיעוט או היעדר ביוצים ודימומי וסת; רמה גבוהה של הורמונים זכריים בדם, שיעור יתר, אקנה. בכל אבחון יש לשלול מצבים דומים אחרים היכולים להתבטא אף הם בעודף הורמונים זכריים ו/או מיעוט וסתות.

לצורך האבחון יש צורך בבדיקה גופנית, אולטרסאונד אגן ובדיקות דם לרמת הורמונים, שומנים בדם, סוכר ועוד. לעתים יש צורך בהעמסת סוכר ובבדיקות הורמונליות מורכבות יותר, הדורשות גירוי מקדים ומספר מדידות במרווחי זמן שונים. לעתים רחוקות יש צורך בהדמיה נוספת, כמו אולטרסאונד או CT בטן.

חשיבות נוספת לאבחון התסמונת וטיפול בה היא השכיחות המוגברת של סרטן רירית הרחם בנשים עם מיעוט או היעדר וסת במשך תקופה ארוכה. במצב כזה, רירית הרחם נחשפת להורמון אחד מרכזי אסטרוגן - הגורם לה לשגשג ולגדול. שלא כמו במחזור וסת רגיל, הרירית אינה מתקלפת מדי חודש (מכיוון שבהיעדר ביוץ אין הפרשה של ההורמון הנוגד את פעילות האסטרוגן - פרוגסטרון).

חשוב לציין כי ישנן נערות ונשים רבות, שלהן מראה שחלות פוליציסטי באולטרסאונד אגן, אולם אין פירוש הדבר כי הן בהכרח סובלות מהתסמונת. אם יש מחזור וסת סדיר ואין רמה גבוהה של הורמונים זכריים, מדובר בממצא מקרי בלבד. עם זאת, אצל חלק מנשים אלה ייתכן מצב שבו אם הן יעלו במשקל התסמונת תבוא לידי ביטוי.

לא ניתן להגדיר סיבה אחת לתסמונת השחלות הפוליציסטיות, אך ברור שמרכיב מרכזי בה הוא העמידות לאינסולין והמצב הקדם-סוכרתי שמלווה אותה בחלק גדול מהמקרים. עמידות לאינסולין שכיחה יותר בנשים בעלות עודף משקל (כמעט ודאית כאשר ה-BMI גבוה מ-30), אך מופיעה לעתים גם אצל נשים רזות יותר. הוכחה ברורה לקשר שבין עודף משקל לתסמונת ניתן לראות בשיפור הניכר המודגם בירידה במשקל. השיפור בולט גם בעמידות לאינסולין וגם בסימנים אחרים, דוגמת חזרה של מחזורי הווסת ואף הופעה סדירה שלהם.

הטיפול בתסמונת משתנה מאשה לאשה בהתאם לתלונותיה. אין ספק כי בנשים עם עודף משקל, מרכיב חיוני ובסיסי בטיפול הוא ייעוץ תזונתי, התאמת פעילות גופנית וירידה במשקל.

בנערות צעירות או בנשים שאינן מנסות להרות, הטיפול השכיח ביותר הוא מתן גלולות. הטיפול בגלולות גורם לווסת סדירה ומקטין מאוד את הסיכון לסרטן רירית הרחם (וכמו כן את הסיכון לסרטן השחלות). בנוסף, טיפול ממושך בגלולות (עם או בלי תוספת חומר נוגד הורמונים זכריים) משפר ומפחית את האקנה ושיעור היתר. חשוב להדגיש כי מחזור חיי השערה הוא חודשים ארוכים, וכדי לראות ירידה בשיעור יש להתמיד בטיפול ולצפות לשיפור רק לאחר חצי שנה עד שנה מתחילתו.

אם טיפול בגלולות אינו רצוי, יש לוודא כי הנערה או האשה יקבלו טיפול בפרוגסטרון (בכדורים) למשך 10-14 יום כל חודשיים לערך אם הווסת לא מופיעה. הטיפול בפרוגסטרון חיוני למניעת שגשוג יתר של רירית הרחם ולגרימת התקלפותה. מאחר שהתסמונת פוגעת בפוריות, בשל היעדר ביוצים, הטיפול בנשים המנסות להרות יכלול תכשירים שונים (כדורים כמו איקאקלומין או זריקות) הגורמים לגדילת זקיקים בשחלות ולביוץ.

בשנים האחרונות, עם ההבנה כי עמידות לאינסולין ומצב טרום סוכרתי קשורים להופעת התסמונת, נכנס לטיפול גם כדור המיועד לטיפול בסוכרת מסוג 2 (מטפורמין, גלוקופאג'). בשלב זה הטיפול מיועד בדרך כלל לנשים הסובלות מחוסר ביוץ, ומשולב עם תרופות אחרות הגורמות לביוץ. הטיפול בהריון במטפורמין אינו מקובל, אם כי יש מחקרים שמראים כי תיתכן ירידה בשכיחות סוכרת הריונית בנשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות שטופלו בתרופה.

פרופ' אבי בן-הרוש הוא מנהל השירות לשימור פוריות ביחידה לפוריות והפריה חוץ גופית, השייכת לביה"ח לנשים ע"ש הלן שניידר במרכז הרפואי רבין.

בואו לדבר על זה בפורום גניקולוגיה ופריון.