הטיפול התרופתי בהפרעות אכילה

הערה -התרופות המוזכרות בכתבה זו ובבאות אחריה מופיעות בשמן הגנרי (שם המרכיב הפעיל בתרופה). כל התרופות והטיפולים המוזכרים דורשים מרשם רופא ואין לקחתם ללא התייעצות עם רופא.

הפרעות אכילה מופיעות בנשים יותר מאשר בגברים. תשומת הלב הניתנת בתרבות המערב לדקות הגזרה ובנוסף לכך שפע המזון על מדפי החנויות, גורמים לשכיחות רבה יותר של המחלה בעולם המערבי.
הגם שהפרעות האכילה יכולות להתבטא באופנים שונים, לכולן, בדרך כלל, מקור רגשי הנובע מתופעות בגיל ההתבגרות כמו קושי להתנתק מהורים שתלטניים, בעיות תקשורת, הורים ביקורתיים או חסרי חיבה יתר על המידה הגורמים להרס עצמי וביקורת עצמית מוגברת ותופעות נוספות. כמבוגרים לוקים הסובלים מהפרעות אכילה בחסך רגשי, נוטים להתנהגויות התמכרותיות וחשים מתח פנימי וריקנות. נתונים שונים מרמזים גם על קשר בין הפרעות אכילה להתעללות מינית או גופנית בעבר.

הפרעות האכילה הנפוצות הן:
אנורקסיה נרבוזה - החולה מציב לעצמו משקל יעד שלדעתו יביא לו הצלחה וגוף יפה. משקל זה הולך ויורד עד להתערערות מצבו הגופני.
בולמיה נרבוזה - מתאפיינת באכילה מופרזת ולאחריה ריקון מעיים המהווה ניסיון לכפר על המתח הרגשי ורגשי האשם הנובעים מאכילת היתר.
תסמונת אכילת היתר - התמכרות למזון כדרך להימנע מהתמודדות ישירה עם מתח וכעס למרות שברוב המקרים ברור לחולה שעודף המשקל פוגע בבריאותו.

בכתבה זו נסקור את הפרעת האנורקסיה נרבוזה.

האנורקסיה נרבוזה (או בשמה האחר - הרעבה עצמית) הנה הפרעת אכילה המתבטאת בדחף כפייתי לדקות גזרה. בהבדל משומר דיאטה טיפוסי, החולה האנורקסי אינו מרוצה מחזות גופו בהגיעו למשקל היעד שהציב לעצמו, ובמקום זאת הוא ממשיך ומציב לעצמו יעדים חדשים ונמוכים יותר ויותר של משקל גוף עד כדי סיכון בריאותו. אנורקסיה נרבוזה מופיעה באופן טיפוסי בנערות ונשים לבנות, נבונות וצעירות, רק 5-10 אחוזים מהחולים הנם נערים או גברים. מרבית החולים שייכים לשכבות העליונות של החברה (שחקנים/ות, בדרנים/ות, ספורטאים/ות וכו.) מפני שדקות הגזרה ויופי מקושרים להצלחה בעיסוקים אלו.
תפיסת היופי הלכה והשתנתה במרוצת השנים כך שהדוגמניות ומלכות היופי הולכות ורזות במשך השנים. לדוגמה ב- 1959 שקלה דוגמנית ממוצעת 91 אחוזים מהמשקל הממוצע לנשים בעוד שמאז 1970 ירד משקלן הממוצע ל- 83 אחוזים מהמשקל הממוצע לנשים ואף פחות מכך. גיל ההופעה של המחלה הנפוץ הינו בין גילאי 13-14 ו- 17-18 בשכיחות של בין 1:100 ל- 1:6.8 בבנות בגילאים 12 עד 18. בתרבויות לא-מערביות תפיסת היופי שונה מהתפיסה המערבית ולכן שם המחלה שכיחה פחות.

הסיבה המדויקת למחלה איננה ידועה במדויק. קימות תופעות פיסיולוגיות, ביוכימיות פסיכולוגיות, התפתחותיות ופסיכיאטריות רבות התורמות להופעתה. מכיוון שבנשים מלווה אנורקסיה בתופעה של אל-ווסת, אותר בסבירות גבוהה קשר הורמונלי למחלה. כשל זה קשור לקשר ההורמונלי בין ההיפותלמוס, בלוטת יותרת המוח ובלוטת המין, ומביא בסופו של דבר לרמה נמוכה של ההורמון הנשי אסטרוגן.
החומר הטבעי סרוטונין המשמש בגוף להעברת מסרים בתוך המוח נתגלה כקשור בתחושת שובע או רעב. גילוי זה הפיח תקוות רבות בניסיונות למצוא תרופה למחלה, אולם תרופות המביאות להעלאת רמתו במוח אכזבו ונמצאו כבילתי יעילות לטיפול במחלה.
קיימות עדויות לכך שהמחלה יכולה לנבוע מהעברה גנטית מכיוון ששכיחות המחלה בקרובים מדרגה ראשונה של חולים עולה פי 6 עד 10 מאשר באוכלוסייה הכללית. עד היום לא זוהה פגם גנטי הגורם למחלה ולכן אין אפשרות לשייך הפרעות אכילה לנטייה גנטית.
ישנן עדויות להשפעת סוג האישיות על הנטייה לאנורקסיה נמצא שנשים שאינן נוטות להסתכנות ונוטות לצייתנות, סתגלנות ורגישות יתר לדחייה או לפירוד, נוטות יותר לחלות במחלה.

לאנורקסיה נרבוזה ישנה בדרך כלל התחלה מטעה ואפשר להתבלבל בין סימניה לסימני מחלות אחרות כמו סוכרת, מחלות זיהומיות, מחלות ממאירות והפרעות במערכת העיכול.

סימני המחלה הנפוצים הם:
1. סירוב לשמור על משקל גוף נורמלי וירידה מתחת ל- 85 אחוז ממשקל הגוף הנורמלי המתאים לגובה ולגיל.
2. פחד מוגבר מפני עליה במשקל והשמנה למרות היות החולה בתת משקל.
3. הפרעה בתפיסת המשקל והכחשת חומרת המצב.
4. אל-וסת (בנשים עם מחזור) לפחות בשלושה מחזורים וקבלת מחזור רק לאחר טיפול הורמונלי.
5. סימנים פיזיולוגיים נוספים: תת לחץ דם, עייפות כרונית, עצירות, תחושות מעיים של נפיחות ו/או התרוקנות איטית, התקרחות ושבירות ציפורניים, התפתחות שיער פלומתי על הפנים הזרוע או הגב.

המחלה מחולקת לשני סוגים:
1. הסוג המגביל - ירידה במשקל על ידי שמירת משקל הדוקה, צום ופעילות ספורטיבית מוגזמת.
2. הסוג הכרוך בהתקפי זלילה/ריקון מעיים (על ידי הקאה עצמית או שימוש יתר במשלשלים ומשתנים) - החולה עוסק בקביעות באחת מפעילויות אלו או שתיהן יחד.

סיבוכים של המחלה יכולים להביא לפגיעה בכל מערכות הגוף. קיימת שכיחות גבוהה של צניחת מסתם לב המיטראלי שבלב והפרעות קצב לב. סיבוכים אלו הנם גם הסיבות הנפוצות ביותר למוות פתאומי של חולים במחלה. סיבוכים נוספים כוללים פגיעה חמורה בתפקוד הכליות וסכנה להידלדלות עצם כתוצאה מהפסקת המחזור.

בנוסף לכך המחלה מלווה בהפרעות רגשיות (הנשארות במקרים רבים לכל החיים), חרדה והפרעות רגשיות כמו דיכאון. החרדה מלווה בדרך כלל בהתנהגות אובססיבית כפייתית ופחד חברתי. כמו כן עלולות להתפתח בסיכון גבוה התנהגויות מסוכנות כגון קלפטומניה, הפקרות מינית והתמכרות לחומרים אסורים ובמקרים נדירים אף נטייה להתאבדות.

אמצעים תרופתיים רבים נוסו בטיפול באנורקסיה נרבוזה, אולם אף אחד מהם לא הוכח כיעיל בעקביות. החולים הנם קשים להשפעה משום שהם מתכחשים לחשיבות הטיפול ותופסים את אנשי הרפואה כאויבים. במקרים קשים אף מאשפזים את החולים בניגוד לרצונם.
קיים מגוון רחב של תרופות העשויות לעזור באנורקסיה נרבוזה אולם אין אפשרות לחזות כיצד יגיב כל חולה לטיפול מסוים. התרופות חייבות להיות מלוות בטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי לשינוי התנהגותי-קוגניטיבי.
להלן מספר תרופות המשמשות לטיפול בסוגים שונים של המחלה. לא תמיד התאמה זו מוכיחה את עצמה ולעיתים החולה איננו מגיב או מגיב הפוך לטיפול מסוים:

Cyproheptadine, משמשת כתוספת במקרים קשים של המחלה. תרופה זו הנה בעלת תופעות לוואי קלות יותר ומתאימה בעיקר לטיפול במחלה מהסוג המגביל.
Clomipramine, תרופה נוגדת דיכאון המשמשת לטיפול בהפרעות אובססיביות-כפיתיות ומשמשת כעזר לטיפול הקוגניטיבי.
Fluoxetine, שהיינו בעל ערך טיפולי בחולים עם דיכאון נילווה, הפרעה אובססיבית-כפייתית או חרדה.
הורמונים - נחוצים במקרה שהאנורקסיה מובילה לא-ווסת שיכולה בסופו של לדר לגרום להתדלדלות העצם (אוסטאופורוזיס).
Benzodiazepines, עשויים להועיל לחולה אנורקסי עם חרדה.
הזנה תוך ורידית - נחוצה רק בחולים רזים במיוחד. בשבועיים שלאחריה יש להימצא במעקב למניעת תופעות לוואי של הזנה חוזרת העלולה להוביל לאי-ספיקת לב.

למרות הטיפולים הללו הממצאים הנוכחיים אינם מעודדים ומראים על הבראה של 24 אחוזים בלבד מהחולים במשך תקופה של 10 שנים.