זרמים ותרבויות בהנקה במהלך ההיסטוריה

ההנקה הינה תהליך טבעי, אך למרות זאת נשים רבות בעולם המערבי חוות קשיים רבים בהנקה ולעתים אף נזקקות לעזרה מקצועית. נדמה לעתים כי תורת ההנקה אבדה לנשות המערב. האם קשיים אלו מאפיינים את העידן המודרני בלבד? בחברות שבטיות, נשים ילדו והניקו כאשר הן מוקפות בבנות משפחתן ולמדו את תורת גידול והזנת ילדיהן מהאמהות המנוסות.

בימינו, נשים מעטות יכולות להתמך בבנות משפחתן בתקופת הגידול הראשונה של התינוק. מסתבר כי לאורך ההיסטוריה נשים סבלו מאילוצים שונים אשר מנעו מהן להניק. אין זו תופעה של ימינו אנו וחשוב לעקוב אחר ההשתלשלות ההיסטורית של ההנקה בכדי להבין את הטעויות הנפוצות כיום.

אין כמעט תיעוד היסטורי של הנקה בחברות שבטיות, שכן זו נחשבה פעולה טריוויאלית. הציורים הראשונים של נשים מניקות התגלו על כלי חרס רבים אשר נמצאו באסיה התיכונה ובמצרים ותוארכו לסביבות 3000 לפני הספירה. על הכלים מצויירות אלות מניקות, ביניהן אישתר מבבל ואיזיס המצרית, וריבוי הכלים שנמצאו מדגיש את החשיבות שייחסו תרבויות אלו להנקה. למשה רבינו מצאו המצרים מינקת, באחד מסיפורי ההנקה הראשונים בהיסטוריה.

התיעודים המקצועיים הראשונים נכתבו בתקופות יוון העתיקה והאימפריה הרומאית, בהם ערכו אנשי רפואה כגון היפוקראטס, סוראנוס ו-גאלן תצפיות על הנקה. הפילוסוף הרומאי פלוטינוס, אשר חי במאה השלישית לספירה, תואר כילד בן שמונה אשר רץ בתום שיעוריו למינקת שלו, לחפש את שדה. באותה תקופה בחברות פרימיטיביות, על פי המתעדים, נמשכה ההנקה בממוצע 3-4 שנים, כך שהנקה ארוכת טווח נחשבה כסימן לחברות מפותחות. דוגמא לכך הוא אורכה של ההנקה בממלכתו של המלך ויליאם (אנגליה)- 15 שנה.

קיים תיעוד של אנשי רפואה ברהמינים בהודו מהמאה השניה לפני הספירה, של מנהג זריקת הקולוסטרום והאכלת התינוק בדבש וחמאה מזוקקת, על מנת לעזור לתינוק לפלוט את שאריות המקוניום (מי שפיר שנבלעו במהלך הלידה).

הקולוסטרום הוא החלב הראשוני, הוא עשיר מאוד בחלבונים ונוגדנים, הוא צהוב ודביק למגע ומיוצר בשד עד כ-48-72 שעות לאחר הלידה. בתרבויות רבות הוא נחשב עד היום כטמא ובלתי ראוי למאכל אדם. מנהג עממי זה מתבסס, בין השאר, על הפסוק "ח?מ?א?ה ו?ד?ב?ש?, י?אכ?ל--ל?ד?ע?ת?ו? מ?או?ס ב??ר?ע, ו?ב?חו?ר ב??ט?ו?ב." מישעיהו, פרק ז', ט"ו, לפיו תינוקה של עלמה ניזון מחמאה ודבש, ויודע להבחין ולירוק את הנוזל הרע. מתוך כ-120 תרבויות נחקרות בעלות מסורת הנקה, כ-100 דוחות את תחילת ההנקה בלפחות יום אחד ואפילו עד שלושה שבועות מהלידה, על מנת להמנע מיניקת קולוסטרום. התינוק ניזון בדרך כלל מדבש, שמנים מתוקים, מים או יין ממותקים במהלך תקופה זו.

מושג המינקת קיים לפחות מאז תקופת הפרעונים ועד היום. בתרבות המערבית, המינקת שימשה בעיקר את בני המעמדות הבינוני-גבוה והגבוה. בימי הביניים, הכנסיה אסרה על נשים לקיים יחסי מין כל עוד הניקו, ובכך הגדירה את חלב האם כאחד מנוזלי הגוף אשר אין לבוא עימם במגע. מאחר ותמותת התינוקות היתה כה גבוהה, נדרשו הנשים ללדת ילדים רבים ולא יכלו להרשות לעצמן להניק. עם זאת, בחקר עצמות שנמצאו בכפר אנגלי מהמאות ה-11 עד ה-18, נמצא שתינוקות שינקו היו בריאים באותה מידה כמו תינוקות בעידן המודרני, עד אשר החלו לאכול ונחשפו לתנאי ההגיינה הלקויה והמזון המועט. בתקופת הרנסאנס, נשים מהמעמד הגבוה נדרשו לנהל חיי חברה תוססים ולהכנס להריון לעתים קרובות.

סיבות נפוצות לאי-הנקה היו שמירה על הגזרה, שמירה על נקיון בגדיהן מפני כתמים ורצון להרות. לשם כך תינוקותיהן נשלחו למניקות, אשר פעמים רבות נתנו עדיפות בהנקה לתינוק הזר על פני ילדיהן היונקים. ב-1762 חוקק חוק בצרפת לפיו אישה אינה יכולה להיות מינקת עד שתינוקה מגיע לגיל תשעה חודשים. צרפת היתה אחת המדינות היחידות שמיסדו את מקצוע המינקת והקימה איגודים מקצועיים בעלי חוקים מוסדרים להגנת בעלות המקצוע. במאות ה-17-18, גם בני המעמד הבינוני באירופה המערבית החלו לשלוח את תינוקותיהם למיניקות. חלקן התגוררו במרחק רב מהמשפחה, דבר אשר הוביל לכך שהתינוקות בילו את תקופת ינקותם אצל המינקת, ללא כל פיקוח מצד הוריהם, והוחזרו למשפחתם לאחר גמילה, במידה ושרדו. בסוף המאה ה-18, מנהג מסירת התינוקות למינקת החל להעלם בארה"ב ובאנגליה, בשל אחוזי התמותה הגבוהים של התינוקות שעוררו שאלות לגבי יכולתן של המיניקות לטפל בהם כראוי. כמו כן, הוטל ספק במוסריות מנהג מסירת התינוקות לכמה שנים עד לגמילתם.

במאה ה-16 הועבר כובד האמונה מהכנסיה למדע. קביעות הרופאים התקבלו ללא עוררין והם החלו בפיתוח תאוריות שונות, גם בתחום ההנקה. כתבי הרופאים הופצו בעזרת המצאת הדפוס באותה תקופה. הדאגה העיקרית של הרופאים היתה אחוזי התמותה הגבוהים ובעיות העיכול הרבות אצל תינוקות. משום מה, הדעה הרווחת היתה ששורש הרע נעוץ בהאכלת יתר של התינוקות. רובם המכריע של הרופאים המליץ על הגבלת מספר ההנקות, אפילו עד ארבע ביום, ועל הגבלת זמן ההנקה. המלצות אלו ניתנו עד שנות ה-60 של המאה ה-20, אז החלו להכיר בכך שקצב ההנקה צריך להיות מוכתב על ידי האם והתינוק יחדיו, ללא מגבלות חיצוניות. בתחילת המאה ה-20, עם המהפכה התעשייתית, הגבלת מספר ומשך ההנקות נתפסה גם כגישה חינוכית אשר תמנע מהתינוק לאמץ לו מנהגים פסולים ותלמד אותו שליטה עצמית.

בתחילת המאה ה-20, נשים בעולם המערבי החלו ללדת בבתי חולים, דבר אשר הוציא מידיהן את השליטה בתהליך הלידה ובהנקה. רובן טושטשו או הורדמו באמצעות חומרים חזקים, דבר אשר מנע מהן מפגש עם תינוקן והנקתו זמן רב לאחר הלידה. במהלך שהות התינוקות בבתי החולים, הם הוזנו באמצעות בקבוקים, דבר אשר הוכח במחקרים רבים כפוגע בהנקה ומקצר את משכה באופן משמעותי. בשנות ה-30-40, משך השהיה לאחר לידה בבית חולים ארך כשבועיים, פרק זמן ארוך דיו כדי לפגוע ביצור החלב אצל האם וליצור העדפה לבקבוק אצל התינוק.

בפרקים הבאים:
תחליפי חלב משחר ההיסטוריה ועד ימינו
הקמת גופים מרכזיים ואירועים אשר קידמו את ההנקה
נתונים דמוגרפיים ומצב ההנקה בארץ ובעולם.

הכותבת הינה מדריכת הנקה באזור ירושלים, ליצירת קשר ומידע נוסף: 054.7597554

בואו לדבר על כך בפורום הנקה