החיים אחרי המנופאוזה - מדריך אישי לנשים

הפוסט-מנופאוזה היא שלב בחיי אישה המופיע לאחר הפסקת מחזור הווסת. אישה מוגדרת כנמצאת בתקופת הפוסט-מנופאוזה אם לא הופיע אצלה מחזור ווסת לפחות שנה. רוב הנשים עוברות את תקופת המעבר בין גילאים 45-55, כשהגיל הממוצע הוא 51.
לאחר המנופאוזה, השחלות מפסיקות לייצר את ההורמון הנשי, האסטרוגן, והעדרו של הורמון זה בגוף יכול להוביל לטווח רחב של תסמינים.
בטווח המיידי, נשים רבות סובלות מגלי חום ומהזעות לילה. בטווח הרחוק, העדר אסטרוגנים יכול לגרום לאסטאופורוזיס. רוב הנשים מודעות לבעיות אלה ואינן מהססות להתייעץ עם רופאים, חברים ובני משפחה לגבי דרכים אפשריות להתמודדות.

בנוסף, נשים רבות סובלות מבעיות אורוגניטליות, כמו, אי-נוחות וגינלית ודליפת שתן בשנים שלאחר המנופאוזה. עם זאת, רובן מהססות לדון בבעיות אלה עם אנשי צוות רפואי.
רוב הנשים מחליטות לסבול בשקט ולא להתמודד עם הבושה הכרוכה בהתייעצות לגבי פתרונות אפשריים. לעתים קרובות נשים אינן מודעת כלל לעד כמה הבעיות הללו שכיחות ו"נורמליות" ומהם הפתרונות האפשרייים העומדים לרשותן.
מטרת חוברת זו להתמקד ולהסביר את הבעיות האורוגניטליות המאפיינות את הפוסט-מנופאוזה.

אטרופיה נרתיקית
אטרופיה נרתיקית כוללת יובש בנרתיק, אי-נוחות וכאבים בזמן קיום יחסי מין.
ללא ייצור אסטרוגנים ע"י השחלות, העור והרקמה התומכת של הנרתיק והשפתיים הופכים דקים יותר ופחות גמישים. זו תופעה בלתי נמנעת של המנופאוזה ואצל רוב הנשים יופיעו תסמינים בדרגת חומרה כלשהי.
התופעה הראשונה עליה מדווחות רוב הנשים היא יובש בנרתיק. היובש נוצר כתוצאה מייצור מופחת של ריר ע"י הבלוטות שבנרתיק.
בשלב הבא יתכן שהעור בנרתיק ובשפתיים יהפוך לדק יותר, מה שמוביל לכך שהעור נפגע ביתר קלות. פגיעה זו יכולה להתרחש בזמן קיום יחסי מין, בייחוד אם גם סיכוך הנרתיק אינו תקין, וגם פגיעה קלה יכולה לגרום לאי-נוחות וכאבים. כאשר השפתיים דקות ויבשות אפילו חיכוך עם בגדים תחתונים יכול לגרום לכאבים. כתוצאה מכך, עבור נשים רבות קיום יחסי מין הופך למסובך יותר, כואב ולא רצוי.
שינויים בהפרשות הנרתיק היא גם תופעה שלעתים מתרחשת לאחר המנופאוזה, ורק לעתים נדירות מזכירים אותה. ללא אסטרוגנים, רמת החומציות של ההפרשות הנרתיקיות משתנה וההפרשה התקינה הופכת לפחות חומצית. שינויים ברמת החומציות משפיעים על מאזן החיידקים המצויים בהפרשות באופן טבעי ומוביל להפחתה בכמות החיידקים "הטובים" (לקטובצילוס). ההפרשות משתנות והופכות למימיות, חסרות צבע ולעתים בעלות ריח לא נעים. הדבר עלול להוביל לצריבה בנרתיק ולגירוי בשפתיים. לעתים נשים מודאגות ששינויים אלה בהפרשה נובעים מהדבקה במחלת מין.
יש נשים הפונות להתייעצות רפואית, אך רובן הגדול אינן פונות לקבלת עזרה ונותרות מודאגות. כתוצאה מכך, מערכות יחסים רבות נפגעות, ללא כל צורך.
לעתים קרובות נשים קונות תכשירים לטיפול בפטרת, אך טיפולים אלה אינם יעילים כיוון שלא מדובר בזיהום פטרייתי. תכשירים אלה עלולים בעצמם לגרום לגירוי של העור ואף להחריף את הבעיה. יש נשים הסובלות מהופעה חוזרת של פטרת בנרתיק, ולכן חשוב מאד להבחין בין שני סוגי המצבים.

נשים פוסט-מנופאוזליות רבות חשות בהתבלטות של קירות הנרתיק מעבר לשפתיים, ולעתים אף תחושה של צניחה של צואר הרחם. אחרות חשות תחושה כללית של רפיון באגן. אצל כמחצית מנשים פוסט-מנופאוזליות יש החלשות של הקיר הקדמי של הנרתיק, אצל כרבע מהן מופיעה בעיה דומה בקיר האחורי, ואצל כחמישית מהנשים יש החלשות בחלק הגבוה יותר של הנרתיק.
השרירים והסיבים של רצפת האגן (שבאופן תקין אמורים לתמוך ברחם, בשלפוחית השתן ובאיברים נוספים כמו טרמפולינה) גם הם רגישים לאסטרוגנים, ושינויים בקולגן כתוצאה מחסר אסטרוגנים פוגע במנגנון התמיכה של רצפת האגן.
גם הכיסוי המגן של הדגדגן מושפע לעתים קרובות משינויים בקולגן שבעור השפתיים, והדגדגן עצמו הופך לרגיש יותר לפציעות וכואב. השינויים בעור יכולים להיות כה משמעותיים שלעתים מופיעות בעיות עור הדורשות טיפול מיוחד.
אצל נשים רבות שינויים אלה מובילים לאי-נוחות מתמדת ולבעיות בשלפוחית השתן ובמערכת השתן.

עם הגיל עלולות להופיע בעיות במערכת השתן.
חלק מהנשים סובלות מדליפת שתן במאמץ, כלומר, דליפת שתן בזמן שיעול, התעטשות, קפיצה, וכל פעילות הגורמת לעלייה בלחץ התוך-בטני. קיימת מחלוקת האם תופעה זו נובעת גם היא מהעדר הפרשת אסטרוגנים אחרי המנופאוזה. ככל הנראה, המנגנון המוביל לדליפת שתן במאמץ הוא מורכב, ואיבוד האסטרוגנים מהווה רק חלק מהתהליך. כ- 70% מהנשים הסובלות מדליפת שתן במאמץ מדווחות על כך שתופעה זו הופיעה בסמיכות להתחלת תקופת המעבר.
ישנן נשים פוסט-מנופאזליות החוות דחיפות במתן שתן, ומתקשות "להתאפק" ברגע שהן חשות צורך במתן שתן. במצב זה תתכן דליפת שתן, ללא מאמץ, ולעתים אף מתן שתן לפני שהן מספיקות להגיע לשרותים.
תסמינים קשורים נוספים הם פעילות יתר של שלפוחית השתן, הכוללת תכיפות במתן שתן (צורך חוזר במתן שתן), נוקטוריה (צורך במתן שתן במהלך הלילה המוביל לשינה רצופת התעוררויות), ויש נשים שחשות שהן צריכות לתת שתן, מיד אחרי שעשו זאת. תופעות אלה קשורות לפעילות יתר של השרירים המקיפים את שלפוחית השתן.

דלקות חוזרות בדרכי השתן
זוהי בעיה נוספת במערכת השתן, היכולה להופיע בכל הגילאים, אך עולה עם הגיל ולכן שכיחה בקרב נשים יותר מבוגרות.

אין ספק שהכרה בכך שבעיות אלה הרבה יותר שכיחות ממה שנשים נוטות לחשוב, ושנשים צריכות להרגיש חופשי יותר לשתף חברים, בני משפחה ואנשי צוות רפואי בבעיות אלה הן חלק מהעניין. אך האם זה באמת יכול לעזור?
יש דרכים רבות בהן ניתן לעזור לאישה הסובלת מבעיות אלו. נשים רבות בגילאי ה- 40 וה- 50 לחייהן פשוט לא מספרות לאף אחד שהן חייבות להשתמש במגן תחתון בזמן פעילות גופנית. לעתים נשים חוזרות להשתמש בטמפונים, למרות שאינן מקבלות מחזור ווסת. הן חשות שהשימוש בטמפונים עוזר לתמיכה ברצפת האגן ומונע דליפת שתן בזמן פעילות גופנית.
חלק מהנשים הסובלות מבעיות בדרכי השתן נמנעות מלצאת לטיולים או לבקר במקומות חדשים מהפחד מחוסר בשרותים זמינים.

טיפול באטרופיה נרתיקית
---------------------------------------
כמה הצעות שיכולות לעזור:
1) הימנעות משימוש בסבון (ושימוש באל-סבון המצוי במרבית בתי המרקחת).
2) שימוש במשחות מקומיות לשימור לחלוחית הנרתיק, בעיקר לצורך קיום יחסי מין.
3) טיפול בבעיות עור, בהתייעצות עם מומחה.
4) טיפול בשינויים החלים במאזן החיידקים המצויים בנרתיק. לעתים קרובות מדובר בטיפול קצר מועד הניתן באמצעות אנטיביוטיקה דרך הפה או ישירות לנרתיק. לעתים יש לחזור על הטיפול.
5) טיפול אסטרוגני מקומי. היום ברור שמתן טיפול אסטרוגני במינון נמוך, ישירות לנרתיק, הוא יעיל. יובש בנרתיק, כאבים, צריבה, גירוי בשפתיים ופגיעות בעור מגיבים בצורה טובה לטיפול אסטרוגני מקומי. הטיפול האסטרוגני המקומי יכול גם להקל על אי-נוחות, כאבים בזמן קיום יחסי מין, שיפור רמת החומציות בנרתיק ומניעת גדילת יתר של חיידקים לא רצויים בנרתיק. טיפול אסטרוגני מקומי יכול להופיע בצורת טבליות או משחות. טיפולים אלה יעילים ומקובלים, השפעתם מקומית וספיגתם לדם מינמלית (אם בכלל) ולכן הסיכונים הכרוכים בשימוש קטנים ביותר.

טיפול בבעיות במערכת השתן
---------------------------------------------
תפקיד הטיפול האסטרוגני המקומי לצורך טיפול בבעיות במערכת השתן הוא מורכב. נמצא שטיפול הורמונלי חלופי דווקא מעלה דחיפות ותכיפות במתן שתן.
דליפת שתן במאמץ אינה צפויה להפתר כתוצאה מטיפול אסטרוגני בלבד, אך ככל הנראה הטיפול האסטרוגני מוסיף לפעילותם של טיפולים אחרים.
אסטרטגיות טיפוליות נוספות הן התעמלות לרצפת האגן. נשים רבות למדו שיטות אלה לצורך לידה, ורצוי לחזור ולתרגל אותן.
פיזיותרפיסטים של רצפת האגן מתמחים בתחום זה. הם יכולים לבצע הערכה מלאה של תפקוד רצפת האגן של האישה וללמד אותה שיטות מתאימות לחיזוק רצפת האגן ואימון שלפוחית השתן.
לעתים יש צורך בהערכה אורודינמית (בדיקה רפואית של תפקוד שלפוחית השתן ורצפת האגן) במרפאה מיוחדת. במקרים נדירים נדרשת התערבות ניתוחית. גישות ניתוחיות מתקדמות משתדלות להיות כמה שפחות פולשניות.
לסיכום
נשים רבות צפויות לסבול מבעיות פוסט-מנופאוזליות, המשפיעות על הנרתיק, השפתיים ומערכת השתן. צוות רפואי העוסק בתקופה זו בחיי האישה מודע היטב למצבים אלה ולחומרתם, ולהשפעה שיכולה להיות להם על איכות חיי הנשים ועל מערכות היחסים שלהן.

אין סיבה שנשים יחושו שבעיות אלה הן שלהן בלבד, ושיחששו מפני הבושה לדון בהן ולבקש עזרה.

* החומר לקוח מתוך חוברת בחסות חברת נובו נורדיסק, חוברת המיועדת לנשים בתקופת המעבר ואחריה. החוברת מתייחסת לבעיות אורו-גניטליות, השכיחות ביותר בתקופת זו של החיים ופורסמה באנגליה.

בואו לדבר על כך בפורום גיל המעבר וטיפול הורמונלי חלופי