על סיכונים בקרב נשים בגיל המעבר

נשים המגיעות לגיל המעבר חשופות למחלות בצורה ניכרת יותר מגברים בני אותו גיל (50 ומעלה). הסיבה העיקרית למחלות ולתמותה בקרב אוכלוסייה זו היא התקף לב הנגרם על-ידי קריש דם שחוסם את אספקת הדם לאזורים שונים בלב. כתוצאה מכך, הלב מתנפח והופך בצקתי, מה שגורם למוות תוך שעה בלמעלה מ-50% מהמקרים.

מחלה נוספת היא טרשת עורקים - המחלה מתפרצת במצב בו נוצר תהליך של שקיעת שומנים בדופן הפנימי של העורק, הגורם לחסימת זרימת הדם באופן הדרגתי. כאשר העורק נחסם לחלוטין, נפגעת אספקת הדם לאזור והתאים מתים מחוסר חמצן. טרשת העורקים מתחילה למעשה כבר בגיל צעיר, אך לרוב היא באה לידי ביטוי בסביבות גיל 50 ושכיחותה של המחלה עולה עם הגיל. התהליך הטרשתי עשוי להיות שקט מאד וללא סימפטומים משך עשרות שנים. אולם ברגע אחד דופן העורק יכול להיקרע, כתוצאה מזרימת דם חזקה מאד; הרובד השומני פורץ לזרם הדם ויוצר קריש הנסחף בו עד להיעצרותו בנקודה מסוימת (בלב, במוח או בכל מקום אחר), שם הוא יוצר חסימה של זרימת הדם ואספקת החמצן לאיבר נפסקת.

גורמי סיכון נוספים למחלה כוללים: השמנה, עישון, סוכרת ויתר לחץ דם הפוגע בדפנות הפנימיות של העורקים. כלי הדם מתכווצים, מאבדים את גמישותם והדם לוחץ על דפנות העורקים בעוצמה גדולה יותר, כאשר במשך הזמן מופיעה פגיעה באברי המטרה (לב, עיניים, כליות וכו').

בשבוע שעבר נערך כנס בנושא "היבטים קרדיווסקולאריים של גיל המעבר" אשר התקיים בחסות "באייר-שרינג פארמה". במהלך הכנס, ציין פרופ' בנאי, מנהל מערך קרדיולוגיה פולשנית בבית חולים סוראסקי כי:"גורם סיכון חשוב הינו יתר שומנים בדם - תסמונת מטבולית המתאפיינת ברמה גבוהה של כולסטרול וגורמת להצטברות שומנים בדופן העורק. 25% מאוכלוסיית העולם הבוגרת סובלת מתסמונת מטבולית ו-60% מכלל הנשים בגיל המעבר סובלות מתסמונת זו. לאנשים אלו סיכון מוגבר פי 2 למות מהתקף לב, פי 5 יותר סיכון לפתח סוכרת ופי-3 יותר סיכון לקבל התקף לב או שבץ".

ניתן למנוע או להקטין את הסיכוי לחלות במחלות הנ"ל, על ידי טיפול הורמונאלי שיכול להביא לירידה משמעותית בערכי לחץ הדם ומכאן גם להפחתת סיכון התמותה ממחלות לב. פרופ' מרקו גמבציאני מאוניברסיטת פיזה, איטליה ציין, כי "טיפול הורמונלי חלופי אופטימאלי מטפל בכל התסמינים של גיל המעבר - גלי חום, הפרעות שינה, מצב רוח ובנוסף בעל ערך בריאותי נוסף בשיפור ומניעת מחלות לב, כלומר משפר את פרופיל השומנים ומפחית יתר לחץ דם".

בספטמבר האחרון הושק ANGELIQ, טיפול הורמונלי לנשים בגיל המעבר. הטיפול החדש מספק הקלה משמעותית ומהירה בכל הקשת הרחבה של הסימפטומים בגיל המעבר בטווח הקצר והארוך. בטווח הקצר הוא מקל בעוצמתם ותכיפותם של גלי החום, הפרעות שינה ומצבי עצבנות ודיכאון. פרופ' גמבציאני מציין, כי "במחקר שנערך על הטיפול החדש, נבדקה בפעם הראשונה השפעת טיפול הורמונאלי משולב על איכות החיים, בניגוד למחקרים קודמים שבדקו השפעת אסטרוגן בלבד. לעומת טיפול באסטרוגן בלבד, לאנג'ליק היה יתרון בשיפור כל הפרמטרים הנוגעים לאיכות החיים (נדודי שינה, מצב רוח, תפקוד מיני ועוד)".

גם פרופ' עמוס פינס, יושב ראש האיגוד הבינלאומי לגיל המעבר, מסכים כי בריאות האישה בגיל המעבר היא מכלול של מספר פרמטרים ואינה מסתכמת רק בגלי החום והסימפטומים. לדבריו, "טיפול הורמונאלי חייב להיות מותאם באופן אינדיבידואלי לכל אישה על פי הסימפטומים שלה, צרכיה, רצונותיה וההיסטוריה הרפואית שלה. הטיפול כולל בתוכו מוצרים שונים ודרכי מתן שונות ולכל דרך יתרונותיה וסיכוניה, לכן לא ניתן לקבוע דין אחד לגבי כל התכשירים".

פרופ' פינס סבור, כי יש לתת טיפול הורמונאלי כל זמן שיש בו צורך ואין לקבוע מראש את משך הטיפול. יש לעבור ביקורת אצל רופא המטפל לפחות אחת לשנה, כדי להעריך את המשך הטיפול ונחיצותו. בנוסף, רצוי שהאישה תהיה חלק מתהליך ההחלטה על סוג הטיפול ומשכו, ולכן על הרופא לספק לה את כל המידע הנחוץ לה". בנוסף, ציין פרופ' פינס, כי "לכל טיפול אסטרוגני בנשים בעלות רחם יש להוסיף פרוגסטרון, על-מנת למנוע סרטן רירית הרחם; ישנם סוגים שונים של פרוגסטרונים".

^^הסיכונים שבטיפול הורמונאלי מתרכזים ב-3 תחומים:^^

סרטן רירית הרחם - מבוטל על-ידי תוספת פרוגסטרון.

סרטן השד - אצל נשים שלוקחות אסטרוגן בלבד אין עלייה בסיכון לסרטן השד כ- 15 שנים מתחילת הטיפול. תוספת של פרוגסטרון לא מעלה שכיחות מקרי סרטן השד כ-7 שנים מתחילת הטיפול. העלייה בשכיחות מקרי סרטן השד זניחה - מקרה אחד לשנה לכל 1,000 נשים.

טרומבופיליה - עליה בסיכון לקרישי דם. זהו סיכון שקיים גם ללא טיפול הורמונאלי. ואחד מהגורמים המשמעותיים ביותר לו הוא התסמונת המטבולית ועלייה בלחץ דם.

"מחלות קרדיווסקולריות מהוות את סיבת המוות הראשונה בנשים בגיל המעבר. על מנת למנוע מחלות אלו יש לדאוג להפחתה במשקל, הורדת ערכי לחץ דם, והפחתת ערכי ליפידים (שומנים בדם)", ציין פרופ' בנאי וסיכם: "לטיפול הורמונאלי השפעה חיובית של הפחתת הסיכון להתפתחות מחלת לב, אם הוא ניתן סביב תחילת המנופאוזה (גיל המעבר) ולפני גיל 60".

בואו לדבר על זה בפורום גיל המעבר וטיפול הורמונלי חילופי.