סקס: גלולת הקסם הנשית

הגלולה הראשונה הושקה בארה"ב במאי 1960 והיא יועדה לנשים נשואות במטרה להגביל את מספר ההריונות הלא רצויים. כשבע שנים לאחר מכן אושרה הגלולה לשימוש גם בנשים רווקות, ורק בשנת 1972 הורד גיל תחילת השימוש המותר ל-18. הכנסת הגלולה יצרה מהפך לא רק במיניות הנשים אלא גם באיכות חייהן, בדיוק כמו שהכנסת הויאגרה שיפרה את חיי המין של הגברים.

מאז שהגלולה נכנסה לשימוש חל שינוי משמעותי באיכות החיים של הנשים, הילודה הצטמצמה, אחוז הנשים הקרייריסטיות עלה בצורה דרמטית, גיל החתונה עלה, וחלה פריצת דרך במיניות האישה.

לפני הכנסת הגלולה לשימוש, החרדה מהריון לא רצוי גרמה לכך שהאישה היתה טרודה ומתוחה בזמן יחסי מין, פחות מרוכזת מינית ולכן נפגעו כל הפרמטרים של תפקוד מיני תקין:

ירידה בעוררות המינית פחות לובריקציה (רטיבות)
ירידה ביכולת להגיע לאורגזמה
ירידה בתשוקה המינית

השימוש בגלולה הביא לשחרור מיני. האישה יכלה לקבוע איך ומתי לקיים יחסי מין, מתי היא רוצה להכנס להריון ומתי לא. היא לא היתה צריכה לסמוך על הגבר או להיות בחרדה שמא תכנס להריון לא רצוי עם כל ההשלכות הנלוות לכך. האישה של המאה ה-21 היא אישה אסרטיבית, בטוחה בעצמה, עם הרבה מאפיינים "גבריים" בהתנהגות המינית שלה. הנשים נהנות יותר ממין מאחר שהן פחות צריכות לדאוג מהכניסה להריון, הן פתוחות יותר מינית, יוזמות, ועסוקות בהנאה בלבד בזמן האקט המיני.

הירידה בכמות הדימומים, בעוצמת כאבי המחזור ובמספר ימי הדימום בעקבות לקיחת הגלולה השפיעה לחיוב על מיניות האישה. בנוסף לכך שיפרה הגלולה את מצב עור הפנים (אקנה) ובכך שיפרה את הביטחון העצמי של האישה.

עם זאת היו גם נזקים בתפקוד המיני של האישה בעקבות השימוש בגלולות:

1. ירידה בחשק המיני (10%-15% מהנשים)
2. יובש נרתיקי וכאבים בזמן חדירה (6%-8% מהנשים)
3. דימומים לא סדירים (כ-12% מהנשים)
4. העומס הקוגניטיבי שיוצרת המטלה לזכור ליטול את הגלולה מדי יום (כ-23% מהנשים שוכחות לפחות גלולה אחת בחודש)
5. שינויים גופניים: גודש בשדיים, השמנה
6. מצבי רוח: דיכאון או עצבנות

מסתבר שלמרות היותה אמצעי מניעה מעולה, רק כרבע מהנשים משתמשות בגלולות כאמצעי מניעה. הפחתת השימוש בקונדומים והשחרור המיני תרמו לפריחה של מחלות מין שונות. שכיחות של שלושים אחוזי הדבקה מהמגעים המיניים בווירוס הפפילומה העלתה את החשש מהתפתחות סרטן צוואר הרחם. התפרצות מגפת האיידס בשנות השמונים החזירה את השימוש בקונדומים ואת החרדה מקיום יחסי מין חופשיים

מאות מאמרים נכתבו ב-50 השנה האחרונות על תופעות הלוואי של השימוש בגלולה, אך רק מיעוטם התמקדו בהשפעת הגלולות על המיניות האישה. מאמר חדש ומקיף של ד"ר אנדרו גולדשטיין מהמרכז למחלות העריה והנרתיק בוושינגטון, אשר התפרסם באחרונה, סקר את כל המאמרים בנושא זה שנכתבו מאז המצאת הגלולה ועד היום.

כל הגלולות מעלות את רמתו של חלבון הקושר הורמוני מין בדם (SHBG) ולכן גורמות לירידה בטסטוסטרון חופשי, תופעה שיכולה לגרום לירידה בחשק המיני בנשים. העלייה ברמת ה-SHBG נשארת גם חצי שנה לפחות אחרי שהנשים הפסיקו את הגלולות, ולכן ייתכן כי מדובר בפגיעה קבועה או ממושכת בגלל עלייה ביצור אנזימטי בכבד.

מצד שני, בכמה מחקרים נמצא שאין קשר בין הירידה ברמת הטסטוסטרון החופשי בדם לבין חשק מיני. להפך: גם אם היתה ירידה ברמת הטסטוסטרון החופשי, חלק מהנשים דיווחו על עלייה בחשק המיני כלומר אין קשר בין המצב המעבדתי לבין התחושת הסוביקטיבית של שחרור ביטחון ועלייה בתשוקה ובהנאה.

עם זאת, נמצא קשר בין כמות האסטרוגן בגלולה לבין הירידה בחשק המיני. בגלולות עם מינון הורמונלי של 15 מיקרוגראם אתיניל אסטרדיול נמצאה לאחר שנת שימוש ירידה של 42% בחשק המיני ושל 42% ברמת שביעות הרצון המינית. בגלולות במינון של 20 מיקרוגרם אתיניל אסטרדיול נצפתה ירידה של 32% בחשק המיני, ושל 26% בשביעות הרצון המינית. השימוש בנוברינג, טבעת הורמונלית המוחדרת לנרתיק אחת לחודש, גרם לפי המחקרים לירידה של 8.5% בלבד בחשק המיני ושל 13% בשביעות הרצון המינית.

המחקרים מראים כי בגלולות המכילות פרוגסטרון בלבד יש יותר יובש נרתיקי עקב חוסר באסטרוגן, אבל לא נמצא הבדל משמעותי בהשוואה לגלולות המשולבות מבחינת הירידה בחשק המיני. סיכום המחקרים העלה כי מיעוט מהנשים המשתמשות בגלולות מדווחות על עלייה משמעותית או על ירידה משמעותית בחשק המיני. רוב הנשים אינן מדווחות על שינוי ברמת החשק המיני שלהן. לפיכך, נראה כי מה שקובע יותר מכל את מיניותה של האישה הם הפתיחות, תחושת השחרור, היכולת לתקשר מינית, חוסר עכבות והקשר עם בן הזוג.

הכותבת היא מומחית במיילדות וגניקולוגיה, מנהלת המרפאה לטיפול מיני במרכז הרפואי ת"א

בואו לדבר על זה עם ד"ר ליאורה אברמוב בפורום מיניות האישה, הריון ומניעתו.