שימור פוריות בטיפול אונקולוגי

מאגר הביציות בשחלה אצל כל אישה מוגדר למעשה עוד בחייה העובריים, במהלך היווצרות השחלה ואמור לשמש אותה לאורך כל שנות פריונה. טיפולי קרינה וכימותרפיה, הנדרשים לעתים בטיפול במחלות הסרטן השונות עלולים לפגוע בתכולת הביציות, בשחלות עצמן ובפוריות העתידית של האישה.

כיום הטיפולים האונקולוגיים מוצלחים יותר ותורמים להארכת תוחלת חייהם של החולים, ולכן לא רק שימור החיים, אלא גם נושא איכות החיים שלאחר ההחלמה מקבל משקל יותר גדול בגישה הטיפולית האונקולוגית הכללית. עניין שימור הפוריות הוא נדבך משמעותי באיכות החיים של חולי הסרטן, לתקופה שלאחר ההחלמה.

כיצד הטיפולים במחלות אונקולוגיות פוגעים בביציות?

הפגיעה בביציות מתרחשת בשני שלבים: בשלב הראשון, נגרם נזק ישיר לביציות על ידי הקרינה או החומרים הכימותרפיים הניתנים לה; בשלב השני, ארוך הטווח, נגרם לפוריות נזק מתמשך הנובע מדלדול מהיר במאגר הביציות, שלא נפגעו באופן ישיר, אך עוברות שינוע מהיר ממאגר שאמור להישאר לאורך שנים למאגר פעיל המתכלה מהר מהמתוכנן.

מהם הגורמים המשפיעים על פגיעה בפוריות בעקבות טיפולים אלה?

עוצמת הפגיעה השחלתית תלויה במספר גורמים כגון מקור המחלה, סוגי התרופות האונקולוגיות וההקרנות, משך הטיפול וגיל האישה. בעניין הגיל - מאגר הזקיקים בשחלות אצל ילדות, נערות ואצל נשים צעירות, הוא מאגר גדול, ולכן יש סיכוי טוב כי גם לאחר פגיעה בחלק מהביציות, עדיין תישאר אצלן כמות מספיקה לפוריות ארוכת טווח.

כיצד מתבצעים בפועל הליכי שימור הפוריות לפני טיפול אונקולוגי?

שימור הפוריות מתרחש לפני התחלת טיפולים אונקולוגיים ואפשרי במספר דרכים:

1. הקפאת ביציות

2. הקפאת עוברים

3. הקפאת מקטעי שחלה.

בנוגע לשאיבת ביציות לצורך הקפאתן, יש שתי אפשרויות טיפוליות - והבחירה ביניהן תלויה בחלון הזמן שנקבע על ידי האונקולוגים לביצוע טיפולי פריון לפני התחלת הטיפול האונקולוגי.

במקרים שבהם יש מספיק זמן - שבועיים ומעלה - עדיף לבצע טיפול הפריה חוץ גופית מלא, הכולל גירוי שחלתי על ידי זריקות גונדוטרופינים שגורמים לגדילת זקיקים מרובים, ואז שאיבת ביציות והקפאתן כביציות או הפרייתן והקפאתן כעוברים.

במקרים שבהם חלון הזמן קצר והטיפול האונקולוגי נדרש באופן מידי, קיימת אפשרות לבצע שאיבת ביציות מזקיקים קטנים בטכניקה הנקראת IVM In Vitro Maturation. טכניקה זו מאפשרת הקפאה של ביציות ללא גירוי הורמונלי, וניתן לבצע אותה באופן מידי, או לאחר מספר קצר של ימי טיפול הכנה הורמונלי. היתרון בשיטה זו הוא המידיות; והחיסרון הוא מספר ביציות נמוך יותר לשימור.

איזו מהשיטות להקפאת ביציות עדיפה?

השיטה המועדפת כיום להקפאת ביציות נקראת ויטריפיקציה (זיגוג). בשיטה זו מבצעים הקפאה מהירה של הביצית בחנקן נוזלי, בתמיסה עם ריכוז גבוה של חומרים. בשיטה זו, נמנעת היווצרות גבישי קרח בתוך הביצית, גבישים היכולים לגרום להרס הביצית. שיעור ההישרדות של הביצית בשיטת הוויטריפיקציה הוא 90%-85%. לא כל הביציות שישרדו את ההקפאה תהיינה תקינות, ולכן שיעור ההפריות לאחר תקופת ההקפאה יכול להגיע ל-50%.

מהן האפשרויות להריון וללידה העומדות בפני נשים שעברו טיפולים אונקולוגיים?

לאחר סיום הטיפולים והמעקב האונקולוגי, וכאשר ניתן אישור על ידי המטפלים להרות, מבצעים הערכה של הפוטנציאל השחלתי. הערכה זו מבוססת על סדירות המחזור החודשי, בדיקות דם הכוללות רמת הורמונים של - Follicle Stimulating Hormone (FSH) ו-Anti Mullerian Hormone (AMH). כמן כן יבוצע אולטרה סאונד המדגים את מספר הזקיקים הקטנים בשחלות - Antral Follicle Count.

כאשר הרזרבה השחלתית טובה, יש מקום לנסות להשיג הריון באופן ספונטני. במידה שישנה עדות לפגיעה ברזרבה השחלתית, מבצעים טיפולי פריון כגון הגברת ביוץ על ידי זריקות גונדוטרופינים או הפריה חוץ גופית - הכל בהתאמה לגיל ולנתוני הרקע בכל מקרה ומקרה לגופו.

האם מהלך ההריון עתיד להיות מושפע מהטיפולים האונקולוגיים שבוצעו בעבר?

מהלך ההריון כשלעצמו אינו אמור להיות מושפע מהרקע האונקולוגי, מבחינת הגורם הרחמי ומבחינת יכולת נשיאת ההריון, למעט במקרים בהם המחלה או הטיפול גרמו לפגיעה כרונית בתפקוד מערכות גוף, כמו לב - ריאות או כליות, ואז יש לבצע הערכה לגבי הסיכון לאם ולעובר בחשיפה להריון ולידה.

לסיכום, שימור פוריות הוא נושא חשוב ומרכזי, הן ברמת הטיפול והן ברמת המחקר בתחום הפריון ובטיפולי הפריה החוץ גופית. ההישגים בתחום זה מרשימים ונותנים תקווה ומענה לבעיה שלא היה לה פתרון בעבר.

פרופ' יעקב פרחי הוא מומחה במיילדות, בגניקולוגיה ובפריון, רופא בכיר ביחידה לפוריות והפריה חוץ גופית, בית החולים וולפסון.

בואו לדבר על זה בפורום הקפאת ביציות.