טיפולי שימור פוריות: מדריך

הליכים לשימור פוריות מאפשרים לאישה לשמר את סיכוייה להרות, גם במצבים בהם ידוע על אבחנה שצפויה להביא לכשל שחלתי בהמשך החיים - אם כתוצאה מהליכי ההזדקנות הטבעיים ואם כתוצאה מנסיבות רפואיות.

כיצד מושפעת פוריות האישה מהתקדמות הגיל?

בניגוד לגברים, שלהם יש את היכולת להמשיך ולייצר תאי זרע חדשים ללא מגבלת גיל, הרי שנשים נולדות עם מספר ביציות סופי , שאינו מתחדש, אלא פוחת עם השנים. בשבוע ה-20 להריון, נוצרות אצל העוברית כ-7 מיליון ביציות ועוד טרם הלידה, מספרן פוחת בכל חודש.

עד גיל 35 מקובל לומר שיש יכולת טובה להרות - מעבר לגיל זה הסיכוי הולך ופוחת, עד שסביב העשור החמישי לחיים (גיל המעבר), מספר הביציות קטן מהרף שמאפשר השגת הריון. עבודת מחקר שנעשתה במרכז יחידת פוריות בספרד (IVI) ופורסמה לאחרונה, מצאה שהגיל הטוב ביותר לשימור פוריות הוא ב גילאים 18-20, אז מצב הביציות הוא האופטימלי ביותר, הן מבחינת כמותן והן מבחינת איכותן.

כיצד ניתן לאמוד את כמות הביציות?

נכון להיום, אין דרך מדויקת למדוד את כמות הביציות. הערכת הרזרבה השחלתית מתבצעת באמצעות מדידה בדם של רמות ההורמונים FSH ו-AMH וספירת מספר הזקיקים בשחלה שהאישה מגייסת בימים 3-5 לווסת (AFC) , שהינם מדדים עקיפים המשקפים את מספר הביציות שנותרו בשחלה.

מה משפיע על קצב אובדן הביציות?

באופן כללי, קצב הפיחות של הביציות הוא קצב קבוע ומגיע אצל הרוב הגדול של הנשים עד לגיל המעבר. עם זאת, ישנם גורמים גנטיים וסביבתיים, שעלולים להגביר את קצב הפיחות ולגרום לכשל שחלתי בגיל מוקדם יותר.

בין הגורמים הגנטיים נמנות מחלות/ נשאויות גנטיות, כגון X שביר, תסמונת טרנר, מוטציות בגן שעלול לגרום לסרטן השד ו/או השחלה ((BRCA1/2 וכו'. מעבר לסיכון לחלות, גורמת נשאות זו גם לירידה דרסטית בכמות הביציות.

בין הגורמים הסביבתיים נמנים חשיפה לחומרים כימיים כמו במתן טיפולים כימותרפיים לחולות עם ממאירות או בטיפול במחלות המטולוגיות שונות; חשיפה לקרינה ; עישון; מחלות כרוניות כמו הפרעה בתפקוד בלוטת התריס או תופעות לוואי של מחלות כמו חזרת ; מצבי קיצון כמו בהפרעת אכילה מסוג אנורקסיה, לרבות ספורטאיות מקצועיות שמתעמלות באופן אינטנסיבי ולא מחזירות את כל האנרגיה הדרושה לגוף; ואפילו טראומות שונות, כמו אונס (שגורם למוח להיכנס ל"מצב חירום" ולשבש את תפקוד השחלה).

תוצאות של ניתוחים ניתוחים באגן ,בעיקר ניתוחים גניקולוגים לטיפול בציסטות שחלתיות כמו אנדומטריוזיס, או ניתוחים אחרים עלולים לפגוע באספקת הדם לשחלות.

כיצד ניתן לשמר את הפוריות?

על מנת לאפשר לנשים את הסיכוי להרות לאחר החלמתן, או בגיל מאוחר יחסית, ניתן לבצע הקפאת ביציות ו/או עוברים -ו"להשתמש" בהם בבוא העת.

הקפאת ביציות: הליך ניתוחי ,בדומה לזה שנעשה בהפריה חוץ גופית (IVF) ,שבו שואבים את הביציות ומקפיאים את הביציות הבשלות.

הקפאת עוברים: בדומה להליך הקודם, שואבים את הביציות, לאחר מכן מפרים אותן עם הזרע של בן הזוג, ממתינים מספר ימים על מנת לבדוק את החלוקה התאית (התפתחות העובר) ומקפיאים את העוברים.

לכל אחת מהאפשרויות יש חסרונות ויתרונות; והבחירה היא אינדיבידואלית: הקפאת ביציות שומרת על האופציה העתידית לבחירת האב, אך לא מבטיחה הצלחת הפריה, בעוד הקפאת עוברים מבטיחה את קיום העוברים, אך מחייבת בחירת אב כבר בשלב ההליך.

למי מומלץ להקפיא ביציות או עוברים?

כאשר מדברים על שימור פוריות, יש להבדיל בין שימור מסיבות רפואיות, לבין שימור מסיבות חברתיות.
שימור מטעמים רפואיים מומלץ לאותן נשים עם מחלות גנטיות, הגורמות לכשל שחלתי מוקדם, כמו גם לנשים הסובלות מבעיות רפואיות שונות (בעיקר מחלות ממאירות)- שנאלצות לעבור טיפול כימותרפי, העלול לפגוע בשחלה.

שימור מטעמים חברתיים מומלץ לנשים שהגיעו לגיל 35 ומעוניינות, מסיבות שונות, לדחות את ההריון והלידה לגיל מאוחר יותר.

חשוב לדעת: החוק בישראל מאפשר להקפיא ביציות או עוברים (ללא הבחנה בין השניים), רק לנשים בגיל 30-40 עם מגבלה של עד ארבעה טיפולים או שאיבה של 20 ביציות בסך הכל. השימוש בביציות או בעוברים שהוקפאו מוגבל בישראל - רק עד גיל 53!

מהם השיקולים המרכזיים העומדים מאחורי החלטה על שימור פוריות מטעמים סוציאליים?

כאמור, שימור מטעמים סוציאליים נוגע לנשים שהגיעו לגיל 35 - ומעוניינות, מסיבות שונות, ללדת בגיל מאוחר יותר. על פי עבודות מחקר שפורסמו, גיל הילודה עלה בשלושה-ארבעה עשורים האחרונים; וממשיך לעלות בכל שנה. הסיבות לכך שונות ומגוונות: חוסר מציאת בן זוג, רצון להשקיע בקריירה ו/או בחסכון כספי, חוסר בשלות, רצון להביא ילד נוסף לאחר גירושים ועוד.

חשיבות הגיל: למרות שהגיל האופטימלי ביותר לשימור פוריות הוא 18-20 וההמלצה היא לשמר את הפוריות בגיל צעיר ככל האפשר, באופן מעשי מתעורר הנושא אצל נשים בסביבות גיל 35 (שמהווה לכאורה את הגבול שלאחריו עלולים להיות קשיים בכניסה להריון).

ההליך הרפואי: ההליך עצמו זהה להליך של טיפולי פוריות בהפריה חוץ גופית - ומתבצע במהלך חודש וסתי.

בשלב הראשון, מבצעים תהליך הכנה שכולל בדיקות דם לגילוי מחלות זיהומיות, כגון צהבת (מסוג B ו-C) ואיידס, בדיקות דם כלליות (אלקטרוליטיים בדם ותפקודי קרישה), בדיקת שד ומשטח צוואר הרחם (פאפ). בנוסף, מומלץ לבצע בדיקת מידע גנטי, על מנת לבדוק נשאות של מחלות גנטיות.

בשלב השני, שמתחיל בין היום הראשון לבין היום השלישי של הווסת, יוצרים גירוי הורמונלי לשחלה - ולאחר שהשחלה מגורה, שואבים את הביציות בחדר ניתוח (לרוב בהרדמה מלאה) ואת הביציות הבשלות שמקבלים -מקפיאים.

מהם השיקולים המרכזיים העומדים מאחורי החלטה על שימור פוריות מטעמים רפואיים?

שימור פוריות ממניעים רפואיים שונה משימור פוריות מטעמים סוציאליים, בעיקר בדחיפותו. ברוב המקרים, בחורה בגיל ילודה עם מחלה ממאירה (כמו לוקמיה או לימפומה) נדרשת להתחיל את ההקרנות הכימותרפיות באופן מיידי, מה שלא מאפשר הכנה של השחלה והמתנה ליום הנכון במחזור הווסת.

במקרים כאלה, ניתן לשמר את הפוריות על ידי הקפאת רקמת שחלה (ניתוח אנדוסקופי, שבו מוציאים קטעים מהשחלה ומקפיאים אותם), או על ידי פעולת הבשלה חוץ גופית - IVM (שואבים את הביציות שניתן, מבשילים אותן בתנאי מעבדה - ומקפיאים את אלה שהבשילו).

האם טיפולי שימור פוריות כלולים בסל הבריאות?

נכון להיום שימור פוריות רפואי כלול בסל הבריאות רק לנשים שאמורות לקבל טיפול כימותרפי. נשים עם מחלה גנטית ונשים המעוניינות לשמר פוריות ממניעים סוציאליים - צריכות לבצע את הטיפול באופן פרטי.

ד"ר יריב גדעוני הוא מנהל שירות שימור פוריות בבית החולים "אסף הרופא" ומרכז תחום פוריות, מחוז מרכז של שירותי בריאות כללית.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת Zap Doctors.