פריון: מהר יותר, פשוט יותר

זוגות הרוצים בהריון אינם מעוניינים, בדרך כלל, לחכות שנה, ולעתים אף חמש שנים. לפיכך מקובל, אחרי שנה של ניסיונות, להתחיל בבירור של אי פריון. מאידך, אם ידועות סיבות ברורות לאי פריון, כגון: אל-וסת, זרע פגום או פגיעות ברחם ובחצוצרות, אין צורך להמתין לבירור. במצבים אלה, יש לפעול מיידית. כללים אלה נכונים לנשים עד גיל 30-32; אצל נשים בגיל 34-35, בכל מקרה אין להמתין שנה - ויש להאיץ את ההליך האבחוני.

מהי עקרות?

השימוש במילה עקרות הוא מיושן. באופן כללי, כדאי שלא להשתמש בביטוי הזה, מכיוון שהקונוטציה העולה ממנו היא של בעיה קשה וקבועה. לעומת המילה "עקרות", כדאי להעדיף את הביטוי "אי פריון", אשר תוחם את תקופת הניסיון להרות באופן טבעי לשנה. זהו פרק זמן אשר במהלכו אפשריים הריונות ספונטניים, אך כבר כדאי לפנות לרופא.

כאמור, פרק הזמן שבו כדאי לנסות ללא טיפול (אם לא ידועה בעיה כלשהי) צריך להיות מותאם לגיל האישה. מכיוון שנשים רבות מנסות להרות בפעם הראשונה או השנייה בגיל מאוחר יחסית (38-40) אין מקום להגדרה של "שנה" מכיוון שזהו נצח בגיל הזה. לכן, אחרי חודשים ספורים יש לערוך במקביל בדיקות, ולברר האם יש בעיה העשויה למנוע הריון. כך יימנע אובדן זמן יקר שהוא למעשה "המשאב" החשוב בגיל הזה.

מה משפיע על פוריות האשה?

פריון האשה מושפע מאירועים כגון ניתוחים, הפלות, דלקות ומחלות כלליות. בקיצור: אירועים רפואיים בעברה, אשר הסיכוי להיארעותם עולה עם הגיל. הרזרבה השחלתית של האשה רק יורדת עם הגיל, במיוחד אחרי גיל 35 - ובוודאי אחרי גיל 40.

ככל שהאשה מבוגרת יותר, חלה הידלדלות מסיבית יותר בכמות הביציות בשחלה והן לא מתחדשות. לכן, החל מגיל 35, הזמן הנותר לתכנון משפחה הוא מצומצם - וצריך לפעול מהר.

מצער שלמרות התובנות, לעיתים קרובות נשים כאלה מעוכבות על ידי קופות החולים ברמה האדמיניסטרטיבית, תוך דרישה לבצע את כל פאנל הבדיקות הקיימות, גם אם אין צורך או הצדקה לחלק גדול מהבדיקות.

במילים אחרות, ההתייחסות היא כללית ולא פרטנית. לעיתים עומד המומחה מול אדמיניסטרטור (רופא או פקיד) ונדרש לבצע בדיקות מיותרות רק כדי להפיס את דעתו או את דעת המערכת. זהו טיבן של מערכות גדולות שקובעות כללים - ומתקשות לחרוג מהקיבעון.

באיזה מקרים זקוקים לטיפולי הפרייה חוץ גופית (הח"ג)?

כל זוג שניסה טיפולים אחרים - ולא הצליח. במקרים מובהקים של פגיעה בחצוצרות ובמקרים של זרע פגום (זרע תקין: 15-20 מיליון זירעונים בסמ"ק). מאידך, שוב: בהתאם לגיל יש לתכנן את אופי הטיפול.

בגיל מאוחר, אחרי גיל 42, קטנים גם סיכויי הפרייה חוץ גופית לגרום להריון - ולכן יש "לתפור" את התכנית הטיפולית בהתאם לגיל. במקרים בהם הזרע פגום מאוד; או קיים חוסר בביציות; או יש בלות מוקדמת; או יש צורך בפונדקאות - מטבע הדברים הח"ג הופכת לחלופה הראשונה.

איזה טיפולים אחרים קיימים? מתי הפרייה חוץ גופית היא העדיפה ביותר?

כמובן שיש טיפולים נוספים, כגון הזרעות; גירוי שחלות על ידי מתן הורמונים ועוד. מגיעים לטיפולי ההפריה החוץ גופית אחרי ניסיונות כושלים של טיפולים אחרים. תוצאות הטיפולים של הפרייה חוץ גופית הן גבוהות יותר לכל חודש טיפול - ביחס לכל טיפול אחר. לכן זה מותנה בגיל האשה. העקרות נפוצה כיום בגלל שנשים נישאות ומבקשות להרות בגיל מאוחר יחסית. אותן נשים, אם היו מנסות להרות בגיל צעיר יותר - אולי לא הייתה להן כל בעיית פוריות.

מי מממן את הטיפולים האלה? האם המדינה מממנת? באיזה תנאים?

כל הטיפולים ממומנים במסגרת קופות החולים. לנשים שגילן עד 43-44 שנים, הקופות גם מממנות טיפולים במסגרות פרטיות, בעיקר במסגרת הביטוחים המשלימים.

המימון כולל את הפעולות הבאות: בדיקות הורמונליות בסיסיות ומעקב; גירוי שחלתי; מעקב אולטרסאונד של השחלות; שאיבת ביציות; עבודת מעבדה הכוללת זיהוי הביציות ומיונן; הכנת הזירעונים; הכנת ביציות; הזרעה (או הזרקת זרעון בודד - מיקרומניפולציה); אינקובציה; הקפאת עוברים עודפים; החזרת עוברים לרחם.

הבדיקות והטיפולים בעקרות ניתנים לבני זוג הרוצים להביא לעולם ילד ראשון או ילד שני; או לבני זוג שנישאו בשנית ומעוניינים בילד משותף; וכן לנשים ללא ילדים הרוצות להקים משפחה חד-הורית. הביטוחים המשלימים והפרטיים יכולים לממן - במגבלות מסוימות - ניסיונות לקראת ילד שלישי. הקופות גם מממנות חלקית טיפולי תרומת ביציות בארץ או בחו"ל.

מהו התהליך של טיפולי ההפריה?

בשלב הראשון, נעשה אבחון הבעיה לפי ההיסטוריה הרפואית. מבצעים בדיקות שגרה כלליות, בדיקות מכוונות לברור אי פריון, בדיקות פרופיל הורמונלי, בדיקות זרע וחלל הרחם וכן בדיקות לקראת הריון (בדיקות גנטיות וכו') וכן בדיקה השוללת מחלות זיהומיות. לאחר מכן, מגיע שלב הטיפול עצמו.

הטיפול עצמו כרוך, על פי רוב, במתן תרופות לגירוי השחלות, אשר נועדו לקדם זקיקים הצומחים ממילא בכל חודש, אך ללא התרופות, רובם נועדו לניוון; התרופות הניתנות בעצם "מחלצות" את הזקיקים מגורל של ניוון - לצמיחה וסיכוי.

במקביל, ניתנות תרופות למניעת ביוץ מוקדם ("אנלוגים"), תרופות המאפשרות תמרון רב יותר והשגת יותר ביציות. אשה המגיבה לטיפול סטנדרטי של כ-150 יחידות גונדוטרופינים ו"מייצרת" 8-15 ביציות, היא בעלת סיכויים מצוינים להרות.

כאשר הזקיקים המובילים מגיעים לגודל 1.8-2 ס"מ ניתנת תרופה נוספת, ותוך יום וחצי שואבים דרך הנרתיק, בהרדמה מקומית, איזורית או כללית, בעזרת מחט והכוונת אולטרסאונד, את כל התוכן הנוזלי של הזקיקים, המכיל גם את הביצית. במעבדה מזהים את הביצית ומפרים אותה עם הזרע.

לאחר מכן, עוקבים אחרי הביצית משך 2-5 ימים. ההחזרה של 1-2 עוברים מבוצעת עד יום 5, נותנים תמיכה לשלב ההמתנה להשרשת העובר - וכעבור שבועיים מבצעים בדיקת הריון.

איזה סיכונים קיימים לאישה ולעובר?

בכל הריון ספונטני יש סיכון בשיעור 2%-3% למומים מהותיים גנטיים, מבניים או כרומוזומליים. שיעור זה עולה עם הגיל. אישה שהרתה בעקבות הפרייה חוץ גופית נמצאת בסיכון מעט יותר גבוה (פחות מאחוז נוסף), בהשוואה לאישה שהרתה בהריון רגיל.

הריון הח"ג נמצא בסיכון גבוה מעט יותר להפלות, ומהווה פעמים רבות הריון בר סיכון בכל מהלכו, אם בשל ריבוי עוברים, או גיל האישה, או תחלואה קודמת או ניתוחים קודמים שעברה האישה, כולל תחלואה כללית. לעתים מדובר בסיכון גבוה בלידה, בשל שיעור גבוה יותר של ניתוח קיסרי, נוכח כל הסיבות האמורות. עם זאת, ההריונות הללו מסתיימים בד"כ בצורה תקינה וטובה.

מהם סיכויי ההצלחה ובמה הם תלויים?

סיכויי ההצלחה הם טובים. עד גיל 35, סיכויי ההצלחה עומדים על כ-40% לכל טיפול, כולל מהטיפול הראשון. מאידך, החל מגיל 40, חלה ירידה חדה בסיכויי ההצלחה, סיכויים המגיעים בגיל 43 לשיעור של 1%-3% לטיפול.

משך חייה הפוריים של אישה עומד על פחות מ-3 עשורים. הבעיה היא שבחיים המודרניים, כאשר נישאים בגיל קרוב לשלושים, משך החיים הפוריים שנותרו איננו מאפשר "לתמרן" ולעשות הפסקות ארוכות בין לידה ללידה. המחצית "הטובה יותר" של חייה הפוריים חלפה - ולכן יש להאיץ בנשים אלה להשלים את התוכניות שלהן מהר יותר, וככל הניתן בדרך הטבעית, ולא ליפול להזייה: "אני בריאה, מתעמלת, אוכלת נכון, מרגישה צעירה - ולכן אני אוכל לשמר את פוריותי".

השחלות, יודעות את הגיל הביולוגי של האישה טוב יותר מהרגשתה הסובייקטיבית. לכן אין טעם שכל אישה תאתגר את גבולות הידע המדעי ואת גבולות תוחלת הפריון של המין האנושי - על גופה.

התחושה הניזונה מסיפורי הצלחה אין סופיים (ונכונים) של נשים שהצליחו להערים על הטבע והצליחו כנגד כל הסיכויים להרות בגיל מתקדם, צריכה דווקא להעיד על הגבולות של הפריון ולא להוביל לתחושת ביטחון כוזבת אודות אפשרות הצלחה בגיל מאוחר. גם כיום, עם כל הטכנולוגיות, אין טוב מהתייעצות נאותה ותיכנון של הלידות עם מומחה.

סיכויי ההצלחה תלויים, בראש ובראשונה, בגיל האישה. איכות הביצית נקבעת לפי גיל האישה. ככל שהביצית מזדקנת יותר, כך נוצרות הפרעות בחלוקת הכרומוזומים ובמספרם. גם לגיל הגבר וטיב זרעו יש השפעה על סיכויי ההצלחה.

גם כשנוצרים עוברים "טובים" ורבים בגיל מתקדם, אין הדבר מבטיח הצלחה. בעיות בריאות, מהן סובלת האישה, עלולות אף הן להשפיע על סיכויי ההצלחה; וכן מצב של איכות זרע ירודה, דלקות בזרע, חום יתר באשך בשל ורידים מורחבים (וריקוצלה), בעיות שונות ברחם או בחצוצרות (דלקות) ועוד. כל אלה ישפיעו על סיכויי הצלחת ההפריה החוץ גופית.

פרופ' ציון בן רפאל, מנהל לשעבר של המרכז לרפואת נשים והפרייה חוץ גופית בבתי החולים בילינסון והשרון; מחבר הספר "המדריך המלא לפריון", בהוצאת שוקן

סייעה בהכנת הכתבה: רון שגב פינקלמן, כתבת zap doctors

בואו לדבר על זה בפורום פוריות והפריה חוץ גופית.