בחירת נעלים: יופי או בריאות?

כל אחת מכפות הרגליים בנויה מ-26 עצמות ו-33 מפרקים (לא כולל את מפרק הקרסול), ותפקידן לשאת משקל בעמידה ולאפשר לנו תנועה. מטרת הנעליים שאנו נועלים היא לספק הגנה ובטיחות לכפות הרגליים ולשמור על צורת הליכה תקינה. מסתבר שבעיות ועיוותים בכפות הרגליים אופייניים בעיקר לנשים, והסבר אפשרי לתופעה נעוץ בסוג הנעליים: נשים נועלות נעליים צרות ובעלות עקבים ואילו גברים נועלים נעליים שטוחות ורחבות ולכן יותר ידידותיות לכף הרגל. במחקר שהשווה בין נשים בחברה המערבית לבין אוכלוסיה כפרית בהודו וסין, נמצא כי במערב כ-70% מהנשים סובלות מבעיות ועיוותים בכף הרגל ואילו בכפרים, שם צועדים יחפים, התגלו בעיות רק בקרב 2% מהאנשים.

יש שני אלמנטים עיקריים בנעליים הגורמים לבעיות ועיוותים בכף הרגל: עקבים ונעל צרה. בטווח הקצר הנזק אינו מורגש והגוף מסתגל לתנאים החדשים, אך בטווח הארוך, מגיל 40 ומעלה, נשים מתחילות לשלם את מחיר ההליכה בגבהים. ההשפעה הרעה של העקבים אינה מתרכזת בכפות הרגליים בלבד. היא יכולה להיות מורגשת במקומות רבים בגוף - בשוקיים, בברכיים ואף בגב. מכיוון שהרגל נמצאת בשיפוע, נוצרת שחיקה של הסחוסים בברכיים והרקמות באחורי הברך ובקדמת הירך מתקצרות. הגדלת השקע המותני בגוף האישה גורמת ללחץ על המפרקים בגב ועל העצבים, עד כדי פריצת דיסק. נגרמים גם שינויים באזור השכמות, בצוואר ואף כאבי ראש. בנוסף, נעלי עקבים הן פחות יציבות והן עלולות לגרום לנפילות, אשר גורמות לפגיעות כגון נקעים, שברים וכדומה.

כתוצאה משימוש בנעליים צרות ו/או בעלות עקבים ובעלות סוליה דקה, נוצרות יבלות בחלק הפלנטרי (החלק התחתון של כף הרגל או בצדדים). היבלות נוצרות כתוצאה מעומס על נקודה או אזור מסוים, כאשר משקל הגוף אינו מתחלק נכון על כף הרגל. הגוף מגדל באזור היבלת תוספת של עור יבש, גס וקרני. יבלות אלה מגיעות לגודל של חצי ס"מ עד 3 ס"מ וגורמות לאי נוחות וכאבים. הטיפול כולל טבילת כף הרגל המיובלת במים חמים וסבון, ולאחר שהעור מתרכך - קילופו מהמקום. כדי למנוע יבלות בכף הרגל מומלץ ללכת בנעליים רחבות מספיק, ללא עקבים, העשויות מחומר רך, כך שמשטח הדריכה יחלק את העומס וימנע לחץ נקודתי.

בעיה נוספת הנגרמת כתוצאה מהליכה על עקבים או בנעליים צרות מדי נקראת מטהטרסלגיה, שפירושה כאבים בכריות כף הרגל, כתוצאה מלחץ על ראשי חמש עצמות המסרק של האצבעות. התופעה גורמת לכאבים 'שורפים', דקירות והפרעה בהליכה. היא נפוצה, בין היתר, בקרב אנשים מבוגרים (ששכבת השומן בכפות רגליהם מתדלדלת) ואנשים כבדי משקל. גם כאן הטיפול בבעיה הוא מעבר לנעליים רחבות, ללא עקבים, הכנסת מדרסים אישיים לנעל ובחירה בנעליים בהן החלק הקדמי מוטה קצת כלפי מעלה.

השכיח מבין עיוותי כף הרגל הוא הלוקס ולגוס (הלוקס - בוהן גדולה, ולגוס - סטייה החוצה). למרות שהגורמים לתופעה הם בחלקם עיוות מולד, נעלי עקב ונעליים צרות הן ללא ספק גורם המאיץ את התפתחות העיוות, שבמידה ואינו מטופל רק הולך ומחריף עם השנים. לראיה, בחברות בהן לא נועלים נעליים, זוהי תופעה נדירה. בהלוקס ולגוס, הבוהן סוטה הצידה ויוצרת בלט גרמי בצד הפנימי של כף הרגל, סמוך לבסיס הבוהן. הבוהן גורמת ללחץ מתמיד על האצבע השכנה ודוחקת אותה, עד כדי כך שלעתים לא נדירות היא עולה מעל לבוהן הגדולה, או שהאצבע השנייה נדחפת הצידה וסוטה במקביל לבוהן הגדולה. לעתים העיוות מתקדם כמו באפקט הדומינו גם לאצבעות אחרות בכף הרגל. מעבר לפגם האסתטי, עיקר הבעיה היא שבסיס הבוהן הגדולה המתבלט נלחץ ומשתפשף כנגד הנעל וגורם לכאב ואי נוחות בהליכה. בנוסף, הוא גורם להתקפים של דלקת, המכאיבה גם במנוחה, לאחר שהנעל נחלצה. עצם הבוהן אצל אנשים הסובלים מהלוקס ולגוס היא נפוחה, חמה, אדומה ודלקתית. הטיפול בעיוות בשלבים המוקדמים שלו כולל נעילה של נעל רחבה עם מפשקים עשויים מסיליקון, אותם שמים בין האצבעות. במקרים קשים של כאבים והחמרה בעיוות, מציעים ניתוח.

עיוות נוסף בכף הרגל שבהחלט קשור לנעילת נעלי עקב, נקרא 'אצבע פטיש' - מצב שבו מרכז האצבע בולט כלפי מעלה ואין אפשרות ליישר את המפרק המרכזי שבאצבע זו. כתוצאה מהבליטה, האצבע משתפשפת כנגד הנעל ומתפתחת יבלת קשה ומכאיבה. הליכה על עקבים גורמת לכף הרגל להיות מוטה כלפי מטה ובאופן מתמיד קיימת זווית בין כף הרגל לאצבע. מנח זה גורם להתרופפות והתכווצות הרצועות המייצבות את מפרק בסיס האצבע מצד אחד ולמתיחה של הרצועות הנגדיות בצד הנגדי, כך שנוצר מצב של חוסר איזון בין מייצבי האצבע. הטיפול בבעיה כולל שימוש בנעל בעלת קופסת בהונות גבוהה ורכה (שגם תכיל את האצבע המורמת וגם לא תלחץ חזק על היבלת). כמו כן, ניתן להניח או להדביק רפידה באזור הכואב. מקרים קשים במיוחד של 'אצבע פטיש' מטופלים על ידי ניתוח.

ההשפעה של שימוש בנעלי עקב על כפות הרגליים והגוף כולו גורמת, כאמור, לנזק מצטבר. אולם, אי אפשר להתעלם מכך שהליכה על עקבים מחמיאה למראה החיצוני. גם הרופאים הגיעו למסקנה שאי אפשר לדרוש מנשים להפסיק לנעול נעלי עקב ולהטיל עליהן איסור שלא יוכלו לעמוד בו. המינון הוא הקובע - לאישה שיוצאת להליכה ברגל או עומדת שעות על הרגליים ביום העבודה שלה, חשוב לבחור בנעל טובה, כדי שלא לאמץ ולעייף את הגוף יתר על המידה. אולם, אם מדובר ביציאה לבילוי ערב של שעתיים, הנזק שבהליכה על עקבים הוא קטן יחסית.

^^המלצות לבחירה וקניית נעליים:^^

1. עדיף למדוד ולקנות נעליים בשעות אחר הצהריים והערב. בחלק השני של היום הרגליים מתרחבות עקב הצטברות נוזלים ובצקת.

2. בעת המדידה, יש לבדוק שניתן להזיז את האצבעות בתוך הנעל. אם לא, סימן שהנעליים צרות מדי.

3. מדדו את זוג הנעליים ולא רק נעל אחת. כפות הרגליים שלנו שונות זו מזו.

4. הנעל שתבחרו צריכה להיות רחבה ולתת מקום לכל האצבעות, אך לא רחבה מדי.

5. עדיף לבחור בנעל עם ריפוד, עשויה מחומר נושם, המאפשר אוורור והפחתת ההזעה ברגל.

6. מומלץ לבחור בנעל בעלת סוליה העשויה מגומי (רך) ולא מעץ (נוקשה).

7. רצוי לבחור בנעל סגורה ולא בכפכפים. הנעל צריכה להחזיק את כף הרגל ולא להפך.

8. החלק האחורי של הנעל צריך להיות קשיח אך החלק האמצעי צריך להיות גמיש וניתן לכיפוף, באזור הכיפוף הטבעי של כף הרגל.

9. הנעל צריכה להיות נוחה כבר מהרגע הראשון בחנות.

^^המלצות לבחירה וקניית נעלי עקב:^^

רצוי שגובה העקבים בנעליים לשימוש יומיומי לא יעלה על 4-5 ס"מ.

הפרש השיפוע בין העקב לקדמת הרגל לא יעלה על 3 ס"מ.

חשוב שהעקב יהיה רחב ועשוי מגומי, לבלימת זעזועים, ולא מעץ.

אם בחרת בנעלי שפיץ, בדקי שאצבעות כף הרגל אינן חודרות לאזור השפיץ והוא נשאר ריק.

נעלי עקב יכולות לגרום לנפילות ונקעים בשל גובהן. לכן, עקב פלטפורמה עדיף על סטילטו, מכיוון שהמשטח המוגבה הוא לפחות ישר. אולם חשוב לדעת כי עקב הפלטפורמה נוקשה יותר ובדרך כלל כבד יותר.

לנשים שנועלות נעלי עקב באופן קבוע, חשוב להקפיד על תרגילי התעמלות לחיזוק שרירי הבטן וזוקפי הגב, וכמובן לצמצם את זמן העמידה וההליכה על עקבים למינימום ההכרחי.

מחקר חדש מצא כי לנעלי עקב, שהוכרזו כגורמות שברים וכאבים, יש גם יתרונות בריאותיים: הליכה בנעלי עקב מחזקת את שרירי הירכיים ושרירי רצפת האגן. המחקר פורסם בכתב העת של איגוד האורולוגים האירופי ובדק 66 מתנדבות בגילאי 50 ומטה שנעלו עקבים בגבהים שונים. נמצא כי הליכה בנעלי עקב באופן קבוע מחזקת את שרירי רצפת האגן וכך מסייעת לנשים לשלוט על הסוגרים, עוזרת במניעת צניחת הרחם ושלפוחית השתן ומסייעת לתפקוד מיני תקין. מריה קריוטו, אורולוגית באוניברסיטת ורונה שהובילה את המחקר, אמרה כי ביצעה אותו במטרה להפריך את הטענות כלפי עקבים. "כאישה שאוהבת עקבים, ניסיתי למצוא בהם דברים בריאים, ובסוף השגתי את מטרתי".

גבי שדה היא פיזיותרפיסטית מחוזית (מחוז מרכז) בלאומית וגל בן-אור הוא מורה בכיר לשיטת אלכסנדר בלאומית.

בואו לדבר על זה בפורום פיזיותרפיה.