בריאות האישה - מיתוסים ואמיתות

בנוגע לנושאים רבים בתחום בריאות האישה קיימת בורות בציבור. בעיות מסוימות, כמו בריחת שתן, עטופות בקשר שתיקה ולכן נשים רבות לא מודעות לפתרונות האפשריים. לפניכן (ולפניכם) הבהרות של כמה מהמיתוסים השגויים.

הרחם אינו איבר המפריש הורמונים. כריתת רחם ללא כריתת שחלות אינה גורמת לתופעות גיל המעבר. למרות שהווסת לא מופיעה, השחלות ממשיכות לשחרר ביציות ולייצר אסטרוגן ופרוגסטרון. רק במידה שבניתוח מוסרות גם השחלות, הווסת מפסיקה להופיע ובאופן מיידי מופיעים תסמיני גיל המעבר, בהם גלי חום, מצבי רוח משתנים, הפרעות בשינה, יובש נרתיקי, ירידה בחשק המיני ועוד.

כריתת רחם היא הטיפול היחיד בצניחת רחם.

ישנן כמה גישות לטיפול בצניחת רחם. הגישה הדוגלת בכריתת רחם בכל מקרה של צניחה נרתיקית, במיוחד אצל נשים יותר מבוגרות, נובעת מהמחשבה שלרחם אין תפקיד פיזיולוגי מעבר להריון ולידה. בשנים האחרונות התפתחו גישות הדוגלות בניתוחים "משמרי רחם". בניתוח כזה מבצעים תיקון של הצניחה ללא כריתת הרחם. ההיגיון בגישה זו נובע מהתפישה שהרחם אינו הגורם לצניחה, ובמקרים רבים שימור הרחם יכול לשפר את תוצאות הניתוח. בנוסף, בגלל ההשלכות הפסיכולוגיות שיש לכריתת רחם, נשים רבות יעדיפו ניתוח "משמר". פיתוחים טכנולוגיים חדשניים, כמו שימוש ברשת לתמיכה באברי האגן (Prolift), מאפשרים להגיע לתוצאות מצוינות ללא צורך בכריתת רחם.

חשוב מידי פעם לעשות הפסקה בנטילת הגלולות על מנת "לנקות את הגוף".

אין שום צורך לעשות הפסקה בגלולות. יתרה מזו, ילדים רבים נולדו והפלות אינספור בוצעו בתקופות "ההתנקות". נטילה ממושכת של גלולות אינה משפיעה על התפקוד ההורמונלי העתידי ואינה מורידה את הסיכוי להרות בעתיד. מוכח כי גלולות מסייעות בהפחתת תסמיני התסמונת הקדם וסתית וכן בהורדת שיעורי סרטן השחלה.

ירידה בחשק המיני היא עניין של גיל והרגל ואין לה טיפול.

את החשק המיני מרכיבים גורמים סובייקטיביים ואובייקטיביים. ירידה בחשק המיני היא תופעה מוכרת שיכולה להופיע אצל נשים צעירות, אך שכיחה יותר עם הפסקת מחזור הווסת כתוצאה מירידה בהורמוני המין. בדרך כלל ניתן לטפל בבעיה בגישה משולבת. במרפאה לתפקוד מיני מסייעים רופאים גניקולוגים, שעברו הכשרה בנושא, לבני זוג הסובלים מהבעיה. התמיכה כוללת שיחות, הכוונה, הסבר, ולעיתים טיפול הורמונלי חליפי הניתן בכדורים פומיים (הניטלים דרך הפה) או וגניליים, במשחות מקומיות ועוד.

בעת תחושה של צורך להטיל שתן, אסור להתאפק.

הידיעה כי אסור להתאפק במתן שתן מלווה את רובנו עוד מגיל הגן. אין סימוכין לתפיסה זו ואין עדות לכך שהתאפקות במתן שתן גורמת לנזק. פעולת ההתאפקות גוררת הפעלה לא מודעת של שרירים ברצפת האגן, המאפשרת חיזוק של שרירים אלו. אחת מההנחיות לנשים המתלוננות על תכיפות במתן שתן במהלך היום היא ללמוד להתאפק ההתאפקות משמשת תרגול לשלפוחית השתן ומחזקת שרירים מסוימים ברצפת האגן, כך שניתן יהיה להטיל שתן בפרקי זמן גדולים יותר.

חגורת בטן מסייעת למנוע צניחה נרתיקית.

להיפך. חגורת בטן שומרת ואף מעלה את הלחץ התוך בטני, ולעיתים מחמירה את תחושת הצניחה הנרתיקית.

הדימום הווסתי מסייע בניקוי רעלים שונים מהדם.

בכל מחזור חודשי מתפתחת רירית הרחם במטרה לקלוט את העובר. במידה שאין הריון, רירית זו מתקלפת ומופרשת כדימום ווסתי. הדימום במחזור החודשי אינו מפנה "רעלים" מהגוף ולכן אינו חיוני. אחד מהפתרונות הכירורגים המוצעים כיום לנשים עם דימום ווסתי כבד שאינן מעוניינות להרות בעתיד הוא הרס של רירית הרחם. ישנם שיטות רבות ומגוונות לביצוע הפעולה, הכוללות חימום מקומי בעזרת בלון (תרמה צ'ויס), הקפאה או כריתת הרירית בעזרת אלקטרודה חשמלית. הפעולה פשוטה יחסית וקצרה ומטרתה להפחית או להפסיק לחלוטין את הדימום. חשוב לזכור שהרס רירית הרחם והפסקת הדימום לא פוגעים בתפקוד ההורמונלי של השחלות ולא גוררים תסמיני גיל המעבר.

טמפון "אבוד" עלול למצוא דרכו לרחם או לחלל הבטן.

ידע אנטומי בסיסי מסייע להבין, כי הנרתיק הוא "תעלה ללא מוצא" - צוואר הרחם מפריד בין חלל הנרתיק לחלל הרחם. לצוואר הרחם פתח בקוטר מספר מ"מ המאפשר יציאת דם בזמן המחזור. אין אפשרות לטמפון, או לשום חפץ אחר, שהוחדר לנרתיק לעבור מחלל הנרתיק לתוך הרחם או מעבר לכך. אם "אבד" לך הטמפון תוכלי להחדיר אצבע עמוק לנרתיק כדי לוודא אם הטמפון אכן במקומו או שפשוט שכחת שהוצאת אותו. במקרה של ספק יש לפנות לגניקולוג לשם בדיקה גניקולוגית פשוטה שתסייע בפתרון התעלומה.

שטיפות נרתיקיות (שטיפה אינטימית) מסייעות במניעת זיהומים נרתיקיים.

הנרתיק אינו איבר נקי או סטרילי ומכיל באופן טבעי כמות רבה מאוד של חיידקים. לסביבה החיידקית של הנרתיק חשיבות ניכרת בשמירה על האיזון במקום. שטיפה נרתיקית אינה נחוצה ולעיתים אף גוררת שינויים ב"סביבה החיידקית" והתפתחות דלקות או תגובות אלרגיות מקומיות.

דלקת בשתן יכולה להיגרם מישיבה על אסלה בשירותים ציבוריים.

דלקות בשתן נובעות בדרך כלל מחדירת חיידקים מהנרתיק לשלפוחית השתן. התופעה מתרחשת לעיתים לאחר קיום יחסים, שינויי ברירית הנרתיק, שינויים בסביבה החיידקית או מסיבה שאינה ידועה. כאמור, הנרתיק מלא בחיידקים ואין קשר בין ישיבה בשירותים להופעת דלקת בכיס השתן.

דליפת שתן היא חלק מהתהליך הטבעי של ההתבגרות ויש ללמוד לחיות איתה.

דליפת שתן היא בעיה נפוצה. היא אינה אופיינית רק לנשים והיא לא בעיה נשית "טבעית" שמקורה בהתבגרות ושצריך ללמוד לחיות איתה. זוהי בעיה שהרפואה המתקדמת מכירה ויודעת לטפל בה ואף לפתור אותה לגמרי באמצעות שפע טיפולים מצוינים. אחת משלוש נשים סובלת או תסבול בחייה מדליפת שתן לא רצונית. קיים "קשר שתיקה" סביבה ולכן המודעות בציבור ובקרב רופאים נמוכה. נשים שממשיכות להתבייש ולא יודעות לאן לפנות לטיפול וסובלות מפגיעה חמורה באיכות החיים. כשהן מגיעות אל הרופא האורו-גניקולוג (הרופא המומחה לטיפול בדליפות שתן), לרוב הן מופתעות מכך שמצאו גורם רפואי שמכיר את הבעיה ומטפל בה ושיש לו מטופלות רבות נוספות עם בעיה דומה.

הפתרון לדליפת שתן לא רצונית מורכב ומסובך.

קיימים כיום פתרונות פשוטים ומוצלחים והם מצויים בהישג ידה של כל אחת. פיתוחים טכנולוגיים ושינויים מפליגים שחלו בעשור האחרון מאפשרים לרופאים להציע לנשים אפשרויות טיפול רבות: החל מפיזיותרפיה לתרגול רצפת האגן, דרך טיפול תרופתי, פתרונות מתקדמים ולא ניתוחיים (בלקמיד), המושאלים מתחום הרפואה הקוסמטית לעיבוי צינורית השתן והצרתה, וכלה בפתרון ניתוחי זעיר פולשני, כמו TVT האורך דקות ספורות ונעשה בהרדמה מקומית. הפתרון האידיאלי מותאם אישית לכל אישה בהתאם למהות הבעיה, לגילה, לתפקודה היום-יומי ועוד.

אין רופאים שמטפלים בדליפת שתן.

הרופאים המומחים לטיפול בדליפות שתן הם אורו-גניקולוגים: גניקולוגים שעברו הכשרה נוספת בתחום רצפת האגן. אורו-גניקולוגיה הינו תחום התמחות חדש יחסית, העוסק במכלול הבעיות הקשורות בפגיעה ברצפת האגן אצל נשים, בהן דליפת שתן לא רצונית וצניחת אברי האגן. את האורו-גניקולוגים ניתן לפגוש במרפאות בקהילה או בבתי החולים ברחבי הארץ.

חשוב ובריא מאוד לשתות המון.

נכון, חשוב ובריא לשתות, בעיקר מים, ובמיוחד באקלים חם, אולם אין צורך להגזים. לצריכת כמויות גדולות של מים יש מחיר. הרגל זה יוביל בהכרח לתכיפות גדולה במתן שתן. במקרים של דליפות שתן חלק מהטיפול הוא המלצה על שינוי בהרגלים: הפחתה בכמות השתייה והימנעות משתיית משקאות מסוימים הגורמים להשתנה תכופה, כגון משקאות אלכוהוליים וקפאין.

אני נותנת כמויות שתן גדולות, הרבה מעבר לכמות שאני שותה.

אין שום בסיס למחשבה זו. להיפך, גופנו לא מייצר מים ולכן כמות השתן שאנו מייצרים תמיד פחותה מכמות הנוזלים שהכנסנו לגוף. חלק מהנוזלים יאבדו בזיעה, בנשימה ובצואה. תוכלי לוודא זאת על ידי "יומן מעקב יומי" - מעקב מדויק אחר כמות הנוזלים הנצרכים (כולל אכילת פירות וירקות), ומתן השתן יוכיח לך זאת.

ד"ר יובל לביא הוא מנהל השירות האורו-גניקולוגי בבתי החולים של הדסה בירושלים ויו"ר החברה הישראלית לאורו-גניקולוגיה ורצפת אגן בנשים.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום דליפת/בריחת שתן ורצפת אגן.
פורום מיניות האישה, הריון ומניעתו.