תסמונת השלפוחית הרגיזה

תסמונת השלפוחית הרגיזה היא תופעה שכיחה בקרב האוכלוסייה הבוגרת. בעבודות אפידמיולוגיות שונות נמצא, כי 30% מציבור הנשים בגיל 45 ומעלה וסובלות מתופעה זו. שלפוחית השתן הרגיזה מוגדרת כתסמונת מכיוון שהיא מאופיינת במספר תסמינים המתרחשים יחד או לחוד וכוללים תדירות גבוהה של מתן שתן, תחושה של דחיפות עם דליפת שתן או בלעדיה, ונוקטוריה, קימה בלילה לפחות פעם אחת לצורך הטלת שתן. מבין התסמינים השונים נמצא כי תלונת הדחיפות ודליפת השתן המלווה בדחיפות הן התסמינים הטורדניים ביותר.

דחיפות במתן שתן נבדלת מהתחושה הטבעית של אנשים בריאים אשר חווים התמלאות הדרגתית של שלפוחית השתן שמותירה להם מספיק זמן להגיע לשירותים מהרגע שבו החליטו על כך. נשים הסובלות מדליפת שתן בדחיפות מתארות מצב שבו בבת אחת הן חשות דחיפות עזה, ועד שהן מגיעות לשירותים הן דולפות. תחושת חוסר הוודאות מתי זה יקרה ואיפה זה יתפוס אותן גורמת לנשים להסתובב בתחושה של חוסר ביטחון מתמיד. חייהן של נשים שסובלות מתופעה זו מסתובבים סביב השירותים, מיפוי החלל למציאתם, והימנעות מפעילויות שבהן אין שירותים נגישים, מפני שהן יודעות כי הדחיפות הבלתי נשלטת עלולה להופיע בכל רגע נתון. הגורמים לדליפת שתן בדחיפות אינם חד משמעיים וקיימות מספר השערות לגבי הפתופיזיולוגיה של המחלה. דליפת שתן בדחיפות כפי הנראה נובעת מהפרעה עצבית באזור האגן ושלפוחית השתן, או לחילופין בבעיה במערכת העצבים המרכזית.

אבחון דליפת שתן בדחיפות מסתמך בעיקר על ההיסטוריה הרפואית של המטופלת. מאפיינים עיקריים בהיסטוריה הרפואית של האישה קשורים לתדירות הליכה לשירותים במהלך היום, קימה בלילה לצורך הטלת שתן, תחושת דחיפות פתאומית להטיל שתן עם דליפת שתן או בלעדיה. לפני מתן המלצה טיפוליות מכול סוג שהוא, מומלץ לבצע הערכה של מאזן הנוזלים של המטופלת. יומן נוזלים משקף את כמות תצרוכת הנוזלים היומית של האישה, תדירות ההליכה לשירותים ביום ובלילה, כמות מתן השתן ביום ובלילה ומספר האפיזודות של דליפת שתן בדחיפות או במאמץ. חשוב לזכור כי קיימים מצבים נוספים אשר יכולים לדמות את תסמונת השלפוחית הרגיזה, ועל כן חשוב לבצע אבחנה מבדלת בין מצבים נוספים שיכולים לדמות דליפת שתן בדחיפות, כמו דלקות שתן, נטילת תרופות, סוכרת ועוד. לעיתים, כאשר קיים קושי בהשגת האבחנה למקור דליפת השתן, ניתן לבצע בדיקת עזר מסוג מבחן אורודינמי, שמטרתו לאפיין את סוג דליפת השתן: דליפת שתן בדחיפות לעומת דליפת שתן במאמץ או דליפה מעורבת.

הטיפול בדליפת שתן בדחיפות מתחלק למספר סוגים:

טיפולים התנהגותיים - הטיפולים ההתנהגותיים כוללים שני מרכיבים עיקריים: הגבלה של תצרוכת הנוזלים והליכה יזומה לשירותים. כאן המקום להזכיר שההמלצה לשתייה מרובה אינה בהכרח מתאימה לנשים עם שלפוחית רגיזה. לא קיים בספרות מאמר מדעי אחד אשר הוכיח את היעילות והצורך בשתייה מרובה. ההמלצה של שתיית שמונה כוסות מים ביממה היא אגדה אורבנית ללא שום סימוכין בספרות המקצועית. על כן ההמלצה הטיפולית לנשים אשר סובלות מתסמונת זו היא ראשית לצמצם את כמות תצרוכת הנוזלים על מנת להפחית מהעומס הרב שמוטל על השלפוחית. מרכיב נוסף בהמלצה הטיפולית כולל הליכה יזומה ומסודרת לשירותים. על פי רוב אנו ממליצים ללכת כל שעתיים לשירותים וזאת בכדי לא להגיע למצב שבו השלפוחית מלאה. אם חל שיפור בתסמינים, ניתן לנסות לרווח בהדרגה את תדירות ההליכה לשירותים.

טיפול תרופתי - התרופות המקובלות לטיפול כיום הן תרופות אנטי-כולינרגיות. מדובר בתרופות אשר משפיעות על שלפוחית השתן והשופכה, כפי הנראה בשני אופנים: הרפיה של שרירי השלפוחית ודיכוי ההתכווצות הבלתי רצונית, ודיכוי הגירוי המוגבר של המערכת העצבית אשר שולטת על שלפוחית השתן. קיים בשוק מספר רב של תרופות אנטיכולינרגיות המיוצרות על ידי חברות תרופות שונות. עיקר ההבדלים בין התרופות השונות מיוחס לתופעות הלוואי. תופעות הלוואי העיקריות של התרופות האנטיכולינרגיות הן יובש בריריות, עצירות, כאבי בטן ולעיתים נדירות טשטוש ראייה. תופעות הלוואי הן עיקר הסיבה להיעדר היענות טיפולית בקרב נשים עם תסמונת שלפוחית רגיזה. הצלחה טיפולית של התרופות נעה סביב 70%. כלל האצבע במקרה של חוסר תגובה לטיפול תרופתי הוא לנסות תרופה מסוג אחר לפני שעוברים לטיפול אחר בשל כישלון הטיפול התרופתי. חשוב לציין כי הטיפול התרופתי מקל על הסימפטומים אך אינו פותר את מקור הבעיה.

גירוי נרתיקי - גירוי נרתיקי בעזרת אנרגיה אלקטרומגנטית או חשמלית משפיע כפי הנראה על המערכת העצבית של השלפוחית ומווסת את פעילות היתר של השלפוחית. קיימות מספר שיטות שבהן ניתן לגרות את הנרתיק: החדרת מתמר דק לנרתיק באופן עצמאי - המתמר גורם לגירוי עצבי בעזרת ויברציות שמשפיעות על עצבוב הנרתיק ומשפרות את התסמינים לטווח הארוך. הטיפול הוא יומיומי, אורך 20 דקות ונמשך שמונה שבועות. שיטה נוספת היא כסא אלקטרומגנטי, שתוך כדי הישיבה עליו נפלט גירוי אלקטרומגנטי שגורם לוויסות השלפוחית.

טיפול זעיר פולשני - הזרקה של בוטוליניום טוקסין למספר מוקדים בשלפוחית גורמת להרפיה של השרירים ומונעת התכווצות בלתי רצונית. הטיפול נמצא כיעיל ביותר, אולם מדובר בטיפול קצר מועד אשר יש לחזור עליו אחת ל-12-9 חודשים. הטיפול נעשה בהרדמה מקומית ואינו מכוסה על ידי סל הבריאות. עלות החומר יקרה - בקבוקון אחד עלותו היא סביב 1,200 ש"ח, לעיתים נדרש גם יותר מבקבוקון אחד, מה שמייקר באופן משמעותי את הטיפול.

אפשרות מיקרו-כירורגית נוספת היא השתלה של קוצב המכונה neurostimulation, שמווסת את פעולת השלפוחית. הקוצב מושתל בהרדמה מקומית, מתחת לשומן העכוז, כך שהוא אינו בולט, והוא שולט על השלפוחית ומפחית את מספר הפעמים של תחושת הדחיפות. הטיפול אינו נכלל בסל הבריאות, ובימים אלו הוגשה בקשה להכניס את הקוצב לסל הבריאות.

ד"ר ליאור לבנשטיין הוא מומחה ברצפת אגן, מנהל מרכז בריאות האישה, קופ"ח לאומית, קריית ים.

בואו לדבר על זה בפורום דליפת/בריחת שתן ורצפת אגן.