נדחתה תביעת "הולדה בעוולה"
הוריי צעירה הסובלת מתסמונת דאון טענו כי רופאי האם התרשלו באבחון התסמונת. השופטת קבעה כי מאחר שב-1987 לא נהגו להפסיק הריון בשליש השלישי, אין קשר סיבתי
שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה יעל וילנר דחתה תביעת הורים בגין טענה ל"הולדה בעוולה" ואת תביעת בתם, ילידת 1987, שסובלת מתסמונת דאון, בגין "החיים בעוולה". זאת מאחר שבשנת לידתה של התובעת לא נהוג היה לבצע הפסקת הריון לעובר ברחם אמו בשלב שלאחר החיות (שבוע 27-28 להריון).
התובעים טענו כי משרד הבריאות (תחנת טיפת חלב שבמסגרתה טופלה האם וצוות המרפאה להריון בסיכון גבוה בבית החולים גליל מערבי בנהריה) התרשל בכך שלא הפנה אותה לביצוע בדיקות לאבחון תסמונת דאון לעובר במהלך הריונה, ואף לא יידע אותה על האפשרות לבצע בדיקות אלה ועל הסיכון המוגבר לתסמונת זו נוכח גילה של האם (40 בעת ההריון). לטענתם, בעקבות התרשלות הנתבעים לא אובחנה התובעת כלוקה בתסמונת דאון בעת ההריון, ועל כן לא ביצעה האם הפסקת ההריון.
נשלל קשר סיבתי
השופטת וילנר קבעה כי אכן חל איחור בהפניית האם לביצוע בדיקת אולטרסאונד, וכי השתהות של כשלושה שבועות בביצוע בדיקת אולטרסאונד לאבחון גיל ההריון חורגת מסטנדרט רפואי מקובל - במיוחד בהתחשב בשלב המאוחר בו הייתה האם בעת הבדיקה בתחנה ובהיותה בסיכון מוגבר נוכח גילה ועברה המיילדותי. יחד עם זאת, לא שוכנעה השופטת כי לאיחור בביצוע בדיקת האולטראסאונד היו השלכות על המשך מעקב ההריון של האם, וקבעה כי לא היה באיחור זה כדי לשנות את התוצאה של הולדת התובעת.
השופטת הבהירה כי לו בוצעה בדיקת האולטרסאונד במועד (מועד ביקור האם בבית החולים בהיותה בשבוע ה-25), או בסמוך לאחריו, ובהתאם היתה מבוצעת בדיקת מי שפיר על מנת לאבחן מומים בעובר ותסמונת דאון בפרט (אף שלא שוכנעה כי זה היה הנוהל בשנת 1987), הרי לא ניתן היה לבצע הפסקת הריון בשליש השלישי שבו הייתה מצויה האם בעת שהיו מתקבלות תוצאות הבדיקות (שבוע 27-28 להריון).
משכך, ניתק הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הולדת התובעת. בנסיבות המיוחדות של המקרה, ונוכח מצבה של התובעת, הורתה השופטת שלא יוצא צו להוצאות, והורתה על פטור מתשלום יתרת אגרה.
בואו לדבר על זה בפורום הריון ולידה - רשלנות רפואית.