סרטן הפות: אבחון וטיפול

הפות של האישה (Vulva) כולל את החלקים החיצוניים של איבר המין הנשי: שפתיים גדולות, שפתיים קטנות, בלוטות ברטולין (הממוקמות ברקמת השומן של השפתיים הגדולות ומפרישות חומר סיכה, לאחר עוררות מינית), דגדגן, פתח הנרתיק וצינור השופכה.

סרטן הפות (וולווה) הינו סוג סרטן נדיר יחסית. בארה"ב סרטן הפות מהווה כ-5% מכלל סוגי הסרטן במערכת הרבייה הנשית. בדרך כלל, יתפתח סרטן הפות בקרב נשים בגילאי 60 ומעלה, לאחר המנופאוזה. עם זאת, אפשרי שיתפתח גם אצל נשים צעירות בעקבות הידבקות בווירוס הפפילומה.

ברוב המקרים בסוג סרטן זה, הגידול מתפתח בשפתיים הגדולות (כ-50% מהמקרים), לאחר מכן בשפתיים הקטנות; ובמקרים נדירים, בדגדגן ובבלוטות ברטולין. גידול סרטני בחלקים אחרים של הפות הינו נדיר מאד.

במקרים רבים, הגידול הסרטני מתפתח משינוי ברקמת העור של תאי האפיתל בפות - נאופלזיה תוך-אפיתליאלית של הפות. אלה תאים טרום סרטניים, אשר אם לא יוסרו - עלול להתפתח גידול סרטני.

מהם סוגי הגידולים הסרטניים העלולים להתפתח בפות?

ישנם מספר סוגים של גידולים סרטניים, שיכולים להתפתח בפות, בהתאם לסוג תאי העור.

קרצינומה של תאי קשקש: שכבת תאי העור החיצוניים. זהו סוג סרטן המתפתח, בדרך כלל, באיטיות במהלך מספר שנים. מבין כל סוגי סרטן הפות, זהו סוג הסרטן הנפוץ, כ-85% מכלל המקרים.

מלנומה: סוג סרטן המתפתח בתאי העור המייצרים את המלנין, המעניק את הצבע לעור. מכלל מקרי סרטן הפות, כ-5%-10% הם סרטן מסוג מלנומה.

אדנוקרצינומה: סוג סרטן המתפתח מתאים בדופן בלוטות הזיעה, או מקרצינומה בבלוטת הברטולין.

סרקומה: גידול סרטני המתפתח מתחת לעור, מתאים ברקמת שריר או רקמת שומן או רקמת תאי עצב או מכלי דם. זהו סוג סרטן מאד נדיר. מדובר במקרים בודדים בלבד.

מהם גורמי הסיכון למחלה?

מכיוון שהמחלה מאוד נדירה, קשה להצביע על גורמי הסיכון באופן ודאי. גם העובדה כי רוב החולות מבוגרות - איננה מאפשרת לקבוע מהם הגורמים הוודאיים, להתפתחות סרטן הפות.

בין הגורמים האפשריים:

מחלות כרוניות, כגון: סוכרת, יתר לחץ דם וכן השמנת יתר.

מחלות מין, כגון: נגיף הפפילומה האנושי (HPV), נגיף ההרפס ומחלת המין סיפיליס (עגבת).

מחלות דלקתיות, בעור הפות, כגון: ליכן סקלרוזיס.

גורמי סיכון הקשורים באורח חיים, כגון: עישון (אשר מעלה את השכיחות גם להתפתחות סרטן הפות), קיום יחסי מין עם פרטנרים רבים, ללא אמצעי הגנה.

היסטוריה של נאופלזיה תוך-אפיתליאלית של הפות, כפי שהוסבר לעיל.

מהם הסימפטומים של סרטן הפות?

גרד ותחושת צריבה.

אדמומיות.

תיתכן הופעת נגע, בעיקר על עור השפתיים העליונות: יבלת או פצעון.

ייתכן גוש או נפיחות.

הנגע עלול להיות מלווה בכאב.

בעקבות הגרד ייתכן דימום.

האם קיימת דרך למנוע הופעת סרטן פות?

מכיוון שרוב המקרים מתפתחים בקרב נשים מבוגרות - ואין מסקנה ברורה, בנוגע לגורמים בגיל זה, אין דרך למנוע את המחלה מלבד להגיע לבדיקה מוקדם עם הופעת התסמינים כדי לנסות לאבחן את המחלה בשלבים הטרום סרטניים שלה.

לגילוי המוקדם יש חשיבות גבוהה במניעת התפשטות המחלה, שתחייב ניתוח כריתה, כפי שיוסבר להלן. על כן, בכל שינוי על עור הפות: הופעת נגע או שינוי צבע (וכמובן, כאשר מופיע גרד או צריבה, חשוב לגשת לבדיקה של רופא גינקולוג או מומחה ברפואת עור ומין).

כיצד ניתן לאבחן סרטן פות?

בדרך כלל, האבחון הראשוני מתבצע קודם על ידי מומחה ברפואת נשים (גינקולוג), אשר מפנה לגינקו-אונקולוג. האבחון כולל הסתכלות בחלקים הפנימיים - צוואר הרחם והנרתיק -והסתכלות בעור המכסה את החלקים החיצוניים של הפות, באמצעות מכשיר הכולל מכשיר הגדלה ונורה (קולפוסקופ). אם הרופא יראה ממצא מחשיד, תילקח דגימת עור קטנה (ביופסיה) - והיא תישלח לבדיקה פתולוגית, על מנת לשלול או לאשר גידול סרטני.

כיצד ניתן לטפל בסרטן פות?

הטיפול בסרטן הפות תלוי בסוג הגידול, היקפו, מידת התפשטותו - ובשאלה האם קיימת מעורבות של בלוטות הלימפה הסמוכות.

בעבר, היה נהוג לבצע ניתוחים נרחבים, שכללו כריתת הפות עם בלוטות הלימפה. כיום בניגוד לעבר, בדרך כלל מבצעים כריתה רחבה של הגידול וביופסיה של בלוטות הלימפה המפשעתיות. אם הגידול בהיקף קטן, נבצע כריתה מקומית קטנה - ואם הוא נרחב, נבצע כריתה נרחבת. בכל מקרה, מבוצעת גם ביופסיה מבלוטות הלימפה המפשעתיות.

במקרים בהם הגידולים יחסית קטנים, הכריתה המקומית זהה אך את כריתת בלוטות הלימפה במפשעה ניתן למזער ע"י ביופסיה של בלוטת הזקיף המפשעתית. ההליך כולל הזרקת חומרים רדיואקטיביים וצבע, לאזור הגידול - ובמקום לכרות את כל בלוטות הלימפה, כורתים רק את בלוטת הזקיף שנצבעה ושולחים אותה לבדיקה פתולוגית. אם לא נמצאו בביופסיה תאים סרטניים, "נחסכת" כריתת בלוטות הלימפה.

מתי יש צורך בכריתה מלאה?

כריתת פות מלאה מבוצעת רק במקרים מפושטים יותר וגם היא מותאמת למיקום הגידול. הכריתה כוללת הסרת השפתיים החיצוניות, הפנימיות ולעתים גם את הדגדגן. אם יש צורך להסיר גם את בלוטות הלימפה, הממוקמות בשני צדי המפשעה, הסרתן תבוצע באמצעות חתך בכל צד של המפשעה.

במקרים בהם הגידול התפשט גם לצינור השופכה ולאיברים פנימיים סמוכים, כגון: שלפוחית השתן, צוואר הרחם, הרחם והנרתיק ניתן בנשים מסוימות לבצע ניתוח נרחב, לאחר פתיחת בטן (אקזנטרציה של האגן), במסגרתו יוסרו כל האיברים המעורבים ונמצא כי הם מכילים רקמת תאים סרטניים. מדובר במקרים נדירים, בהם הגידול מאד מפושט בעת האבחנה.

האם נדרש טיפול אונקולוגי משלים, בנוסף לניתוח? קרינה? כימותרפיה?

בחלק מהמקרים, ניתן טיפול קרינתי לפני ניתוח הסרת הרקמה הסרטנית, על מנת לצמצם את היקפו של הגידול ולמנוע צורך בניתוח נרחב יותר. לעיתים יינתן טיפול בקרינה גם לאחר הניתוח, כדי לוודא שאם נותרו תאים סרטניים, הם יושמדו.

בחלק מהמקרים, כדי למקסם את תוצאות הניתוח, יינתן גם טיפול אונקולוגי משלים, באמצעות תרופות כימותרפיות, הניתנות דרך עירוי לווריד.

מהם הסיבוכים האפשריים בניתוח?

הסיבוכים במהלך ההחלמה מהניתוח כוללים בעיקר סיכון לזיהומים, בצלקות הניתוחיות.

בנוסף, במקרים של כריתה מלאה, יהיו שינויים במבנה הנרתיק - שיכולים להיות משמעותיים, בעיקר לנשים צעירות. בפן האסתטי, הטכנולוגיה הרפואית המתקדמת מאפשרת במקרים אלה לבצע תיקון, באמצעות ניתוח פלסטי, הכולל חיבור של שתל עור או רקמה.

מבחינת קיום יחסי מין, במקרים של כריתה נרחבת, עלולה להיות פגיעה במיניות של המטופלת.

לסיכום: אבחון מוקדם של כל שינוי ברקמה על עור הפות - והסרת התאים בהקדם, חשוב ביותר למניעת התפתחות גידול סרטני. במקרים בהם נמצאו תאים סרטניים, אבחון מוקדם ימנע התפשטות הגידול וצורך בניתוח, הכולל כריתה נרחבת.

ד"ר רם איתן הוא מומחה במיילדות וגינקולוגיה, תת-התמחות בגינקולוגיה אונקולוגית. מנהל היחידה לגינקו-אונקולוגיה במרכז הרפואי "רבין" (בילינסון-השרון) ומנהל התחום במרכז "איה מדיקל".

סייעה בהכנת הכתבה: שירלי שני, כתבת zap doctors.

בואו לדבר על זה בפורום האישה והרחם.