סרטן רירית הרחם: בלוטת הזקיף

סרטן רירית הרחם הוא אחד הגידולים הגינקולוגים השכיחים ביותר. בישראל מאובחנות מידי שנה כ-350-400 נשים החולות במחלה. אחד החידושים בתחום הטיפול בסרטן רירית הרחם, הינו שימוש בטכניקת בלוטת הזקיף, טכניקה שהיתה מוכרת עד היום בעיקר בטיפול בסרטן השד - ונכנסה בשנים האחרונות גם לטיפול בסרטן רירית הרחם. טכניקה זו עשויה למנוע כריתות מיותרות.

מהם סוגי סרטן רירית הרחם?

הרחם הוא איבר שרירי דמוי אגס, הנמצא בקצה הנרתיק העליון - ובו מתפתח העובר בתקופת ההריון. חלל הרחם מוקף בשכבת תאים, המשתנה בזמן המחזור החודשי - שכבה זו מכונה רירית הרחם.

כ-95% מסוגי סרטן רירית הרחם מתפתחים מרקמת דופן הרחם, בדופן הפנימית של הרחם (האנדומטריום) ונקראים קרצינומה או אדנוקרצינומה של הרחם. לרוב, גידולים אלה מאובחנים בשלב מוקדם; ובדרך כלל, ניתנים לריפוי מלא. סוגים נדירים יותר הינם קרצינומה פפילרית של הרחם, קרצינו-סרקומה של הרחם וקרצינומה של תאים בהירים (גידול נדיר ביותר).

מהם הגורמים לסרטן רירית הרחם?

עדיין לא ידוע מהו הגורם הספציפי למחלה, אבל ידוע כי ישנם מספר גורמים עיקריים - העלולים להעלות את הסיכון למחלה.

גיל: הסיכון לחלות בסרטן הרחם עולה עם הגיל. ככל הנראה, בשל השינויים ההורמונליים שחלים לאורך השנים. בתקופת הפוריות, השחלות מייצרות את הורמוני המין - אסטרוגן ופרוגסטרון, השולטים במחזור החודשי. בזמן הביוץ, משתחררת ביצית מהשחלות - ובמקביל מתעבה רירית הרחם ומרפדת את דפנותיו, כהכנה לקליטת הריון.

אם לא נוצר הריון, הרירית ניתקת מדפנות הרחם - ומשתחררת מהגוף בצורת וסת. בגיל המעבר, השחלות מפסיקות לייצר הורמונים, אבל גוף האישה עדיין יכול לייצר אסטרוגן בתאי השומן. כשכמות האסטרוגן עולה על כמות הפרוגסטרון ונוצר שיבוש באיזון ביניהם - גובר הסיכון לחלות בסרטן הרחם.

אי פריון והיעדר ילודה: נשים שלא ילדו (מרצונן, או בשל בעיות פריון) - נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן רירית הרחם, מאחר שבזמן ההריון, רמת האסטרוגן נמוכה ורמת הפרוגסטרון גבוהה.

מחזורי הווסת: קבלת וסת בגיל צעיר (לפני גיל 12), גיל מעבר מאוחר (מעל גיל 55), מחזורי וסת לא סדירים, או היעדר וסת - מהווים חשיפה ממושכת לאסטרוגן (ולכן עלולים להעלות את הסיכון למחלה).

משקל ופעילות גופנית: משקל עודף הוא גורם סיכון משמעותי לסרטן הרחם. לאחר גיל המעבר, הופכים תאי השומן בגוף - למקור עיקרי לאסטרוגן. אצל נשים בעלות משקל עודף, רמת האסטרוגן עלולה להיות גבוהה. על פי הנתונים הסטטיסטיים, אחד מכל שלושה מקרים של סרטן הרחם, נגרם כתוצאה מעודף משקל. ישנן גם הוכחות לכך שחוסר פעילות גופנית עלול להעלות את הסיכון למחלה.

היסטוריה משפחתית: חלק קטן ביותר ממקרי סרטן הרחם נגרם בשל שינויים בגן מסוים, העלולים להגביר את הסיכון לפתח את המחלה. היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס, סרטן השד או סרטן רירית הרחם, עלולים להעיד על קשר גנטי תורשתי.

תסמונת סרטן המעי הגס תורשתי, ללא פוליפוזיס HNPCC) - Hereditary Nonpolyposis Colorectal Cancer):
נשים הסובלות מהתסמונת מצויות בסיכון 60%-30% לפתח סרטן רחם בחייהן, היות שהתסמונת נגרמת בשל הימצאות גן פגום, המעלה את הסיכון לסרטן המעי הגס ולסרטן הרחם.

סוכרת: בעיקר סוכרת סוג 2, הקשורה למשקל עודף. ייתכן שיש קשר נפרד בין סרטן הרחם לאינסולין.

תסמונת השחלה הפוליציסטית (Polycystic Ovary Syndrome - PCOS): תסמונת הקשורה לאי סדירות הורמונלית; ולכן, עלולה להעלות את הסיכון.

מהן דרכי הטיפול במחלה?

הטיפול העיקרי המקובל היום הוא כריתת הרחם; ולעיתים גם כריתה של השחלות.

בחלק מהמקרים, על מנת לבדוק האם יש ביטוי לסרטן גם בבלוטות הלימפה באגן, מבצעים כריתה של בלוטות הלימפה באגן (בדומה לכריתה של בלוטות הלימפה בבית השחי בסרטן השד). כריתת בלוטות הלימפה באגן - מלווה בתופעות לוואי, כמו בצקות ונפיחות ברגליים, בייחוד כאשר מדובר בנשים בגיל המעבר, עם עודף משקל ו/ או עם בעיות מטבוליות.

מהי טכניקת הזקיף?

שימוש בטכניקת הזקיף - מקובל כבר שנים רבות בטיפול בסרטן השד (שם עלול הסרטן להתפשט אל בלוטות הלימפה, בבית השחי) ובמלנומה. בשנתיים האחרונות, נעשה שימוש בטכניקת הזקיף גם בסרטן רירית הרחם.

"בלוטת הזקיף" היא מונח כללי לכל מחלות הסרטן, המתייחס לבלוטה אחת - שמהווה אינדיקציה להתפשטות המחלה ("שער") - אם הגידול מתפשט, הוא עובר קודם כל דרכה. אם בלוטת הזקיף נקייה, ניתן להסיק שהגידול "לא הגיע לשער" - ולא התפשט לאזורים נוספים.

כיצד מתבצע הטיפול?

בטכניקת הזקיף, מזריקים חומר לצוואר הרחם - שנכנס ללימפה וצובע את הבלוטות.

כך, במקום לכרות את כל בלוטות האגן (כמו שהיה נהוג בעבר) - מוציאים בניתוח רק את בלוטת הזקיף ושולחים לבדיקה מיידית במעבדה (תוך כדי הניתוח). אם הבלוטה יוצאת נקייה, זהו סימן שהסרטן לא עבר אליה - ולכן גם לא עבר ליתר הבלוטות; ולכן - אין צורך לכרות אותן!

לסיכום: טכניקת הזקיף עברה מחקרים קליניים רבים. כיום כבר יודעים בבירור כי זו שיטה אמינה, גם בניתוחים פתוחים (של פתיחת בטן); ועוד יותר בלפרוסקופיה, או בעזרת רובוט. בכל המקרים, ניתן לסמן (למרקר) את בלוטת הזקיף, להוציא רק אותה, לבדוק אותה - ואם היא נקייה, לחסוך לחולה סבל מיותר.

נכון להיום, על פי הנתונים, בדיקת בלוטת הזקיף נמצאת נקייה בלמעלה מ-50% מהמקרים, שבהם נמנעה כריתה של בלוטות האגן.

פרופ' עוזי בלר הוא מומחה בתחום גינקולוגיה -אונקולוגית במרכז הרפואי "שערי צדק" ובמרכז הרפואי "אסיא מדיקל".

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת Zap Doctors.