שחלות פוליציסטיות: כיצד לטפל?

תסמונת השחלות הפוליציסטיות היא הבעיה השכיחה ביותר שקשורה להפרעה בביוץ אצל נשים: למעלה מ-90% מהפרעות הביוץ קשורות אליה. התסמונת גורמת לכך שהביוץ אינו סדיר, מופיע לעיתים רחוקות, או שאין ביוץ כלל - מה שעלול להקשות על הכניסה להריון.

מהי תסמונת השחלות הפוליציסטיות?

יש שלושה מאפיינים עיקריים לתסמונת השחלות הפוליציסטיות; האבחנה היא במקרים שבהם לאישה יש לפחות 2 מתוך 3 המאפיינים הבאים:

מבנה אופייני של שחלה, שניתן לזהות באולטרסאונד. רואים מספר רב של זקיקים - בכל מחזור ביוץ תקין, מתפתח בשחלות מספר קטן של זקיקים. כאשר יש תסמונת שחלות פוליציסטיות, נמצאים בשחלה זקיקים רבים, בגודל 3-6 מ"מ בשלב התפתחות מוקדם מאוד, (ומכאן שמה - "פולי" - הרבה).

הפרעת ביוץ שמתאפיינת במחזורי וסת ארוכים, או באי קבלת וסת כלל.

עודף הורמוני מין גבריים, כגון טסטוסטרון, או תופעות הקשורות לזה כגון שיעור יתר או אקנה.

מהם הגורמים לתסמונת השחלות הפוליציסטיות?

נכון להיום, עדיין לא ידועים הגורמים הספציפיים; וההשערה היא שמדובר במכלול של מספר גורמים:

בעיות גנטיות.

הורמוני מין גבריים - בחלק מהמקרים ידוע כי יש קשר בין התסמונת לבין הורמוני מין גבריים בשחלה.

הפרשה לא תקינה של הורמון LH - הורמון ה-FSH והורמון ה-LH מופרשים מההיפופיזה בגלים והם האחראיים על הביוץ. הפרעה בביוץ מתבטאת לעיתים גם בהפרעה באופן הפרשתם (גובה הגל, רמת ההורמונים המופרשת, תדירות הגלים האחד מהשני וכו').

עודף משקל - נמצא כי עודף משקל אצל נשים בעלות פוטנציאל לשחלות פוליציסטיות, עלול לגרום להתפרצות התסמונת (והיעלמותה, לאחר ירידה במשקל).

כיצד מתבצע אבחון של שחלות פוליציסטיות?

ברוב המקרים, נשים בעלות פוטנציאל לשחלות פוליציסטיות, או נשים שסובלות מהתופעה - יודעות על כך כבר מגיל צעיר (בעיקר בגלל מחזור בלתי סדיר).

עם זאת, חשוב לזכור שהעובדה שלאישה יש שחלות פוליציסטיות ובעיית ביוץ - איננה תעודת ביטוח לכך שלא קיימות בעיות נוספות שמקשות עליה להרות; ולכן, לפני שמתחילים לטפל - חשוב לבדוק את מכלול הדברים שיכולים לגרום לבעיה, לרבות בדיקת זרע של בן הזוג (או תורם הזרע).

כיצד ניתן לטפל בבעיה?

הביוץ הכרחי להריון - ולכן, מטרת הטיפול היא "לעקוף את הבעיה" ולגרום לביוץ.

ירידה במשקל: האופציה הראשונה שמומלצת לנשים בעלות עודף משקל, היא לנסות לרדת במשקל. כיום, יודעים שאין צורך בירידה גדולה מאוד במשקל - כדי לשפר את המצב. יש מחקרים שמוכיחים כי מספיקה ירידה במשקל בשיעור 5% בלבד, כדי לשפר את ההפרעה בביוץ ולפתור את הבעיה. עם זאת, למרות האפקטיביות הרבה שיש למאמץ לירידה במשקל ולמרות האפשרות לחסוך בטיפולים תרופתיים - עדיין, בפועל, ירידה במשקל היא תהליך שלוקח זמן; ורוב הנשים מחפשות אחר פתרון מהיר ו"קל" יותר.

טיפולים תרופתיים: מתן הורמונים, או מתן תרופות שמשפיעות על ההתנהגות ההורמונלית של הגוף.

תרופות להגברת הפרשת ההורמון הגורם להתפתחות זקיקים (FSH): התרופה הוותיקה ביותר היא איקקלומין (קלומיפן ציטרט) - תרופה ותיקה שקיימת מעל 60 שנה. הורמון ה- FSH מופרש בהיפופיזה (בלוטת יותרת המוח) ואחראי על ייצור האסטרוגן, שגורם להתפתחות הזקיקים בשחלות. הפרשת ההורמון היא בהתאם לרמת האסטרוגן- כאשר רמת האסטרוגן נמוכה, מופרש יותר הורמון ולהיפך.

התרופה גורמת לכך שההיפופיזה לא תקלוט שרמת האסטרוגן גבוהה ולכן תמשיך להפריש את ההורמון שמייצר אותו (FSH), ובכך תגביר את הסיכוי להתפתחות זקיקים.

התרופה ניתנת בכדורים, למשך חמישה ימים - ובמקרה שאין תגובה (משמע: אין ביוץ; או שלמרות הביוץ - אין הריון), ניתן להעלות את המינון בהדרגה.

תרופה נוספת, לטרוזול, שכיחה פחות - היא תרופה שמגיעה ממשפחה של תרופות, שניתנות בדרך כלל לנשים שהחלימו מסרטן השד, למניעת הישנות המחלה. לטרוזול חוסמת את האנזים האחרון בשרשרת היצירה של האסטרוגן (פקטור לא רצוי בסרטן שד); ובעקבות כך, יורדת רמת האסטרוגן בהיפופיזה, שבתגובה מפרישה עוד FSH - ומעלה את הסיכוי להתפתחות זקיקים.

התרופה ניתנת בכדורים למשך חמישה ימים. לאחרונה התפרסם מחקר שטוען כי לטרוזול טובה מעט מאיקקלומין.
היות שהתרופה רשומה בהתוויה לטיפול בסרטן שד (ולא לטיפולי פוריות) - השימוש בה מצריך קבלת אישור מיוחד (טופס 29 ג). לכן, השימוש בה עדיין אינו שכיח.

הזרקת FSH: במקרים שבהם לא צלחה האפשרות לגרום לגוף להגביר את הפרשת ההורמונים, ניתן לתת אותו חיצונית בזריקה.

הזריקה ניתנת פעם ביום, מהשלב שבו הזקיקים קטנים - ועד שהם מגיעים לגודל ביוץ. משך התהליך משתנה בין המטופלות; והטיפול מחייב מעקב של הרופא ועלייה הדרגתית במינון, על מנת למנוע תגובת יתר (נשים עם שחלות פוליציסטיות רגישות מאוד).

הפרייה חוץ גופית: במקרה שאף אחד מהטיפולים לא צלח (סדרה של 3-6 מחזורי טיפול, בכל אופציה - לפני ש"עולים מדרגה"), ממליצים על הפריה חוץ גופית.

לסיכום: שחלות פוליציסטיות "אחראיות" על 90% מהמקרים בהם יש הפרעה בביוץ (ולכן גם קושי בכניסה להריון). באופן עקרוני, ירידה במשקל צפויה לפתור את הבעיה במרבית המקרים. בנוסף, ניתן לטפל בבעיה באמצעים הורמונליים שונים. כדאי לדעת שלמרות שהפרעה בביוץ מדאיגה נשים רבות, מדובר למעשה בבעיית פוריות פשוטה יחסית לטיפול. לכן מומלץ למי שסובלת מהתופעה ומעוניינת להרות, שלא להמתין זמן רב ולפנות לרופא לצורך קבלת טיפול מתאים.

ד"ר אמיר רבהון הוא רופא בכיר ביחידה להפריה חוץ גופית במרכז הרפואי וולפסון; ורופא נשים מחוזי, בקופת חולים מאוחדת.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת Zap Doctors.