לידה: שקט מחריש אוזניים

המונח לידה שקטה מתאר לידה בה לא נשמע קול מלבד בכי ההורים, כי התינוק נולד ללא רוח חיים". כך מתארת גילי אבישי, מדריכת הכנה ללידה ודולה, שחוותה במהלך עבודתה שני מקרים של לידות שקטות שהתרחשו בשבוע הארבעים להריונות. גילי, אם לארבעה ילדים, מעבירה סדנאות רפלקסולוגיה להריון ולידה לדולות ומדריכות הכנה ללידה, הרצאות על אובדן הילוד וטיפולים פרטניים לליווי הריונות בסיכון והורים אחרי אובדן. למילה אובדן משמעות רבה בעיניה. "היולדת שאיבדה את ולדה אבלה וכואבת, אבל החברה נוטה לראות באובדן של תינוק ברחם אימו אבל קל , ולכן מצפים מההורים האבלים להניח את אבלם בצד, להקל על אי הנוחות של כולם ולחזור לשגרה במהירות. גם הדת אינה מאפשרת מסגרת התמודדות הלכתית עם מקרה של מות עובר מאחר שאין מנהגי אבלות הנוגעים למוות מסוג זה. אבל אף אחד לא חש את התינוק חי מלבד אימו. אף אחד לא נקשר אליו ומי שנותרו להתאבל הם הורי התינוק. עבורם החלום, הציפייה והתקווה להביא ילד לעולם נגוזו ונעלמו. כל שנותר הם חלל וכאב עצום. חברים וקרובים מציעים להורים להתנחם בילדיהם האחרים, אם ישנם, ובילדם העתידי. נחמה שלא ניתן להציע להורים שכולים בנסיבות אחרות. אבל זה לא נכון שתינוק חדש ירפא את הפצע, זה גם לא הוגן כלפיו לשאת באחריות כזו. כאב האובדן, האבל והצער ילוו את ההורים כל ימי חייהם".

כמו לידה רגילה

למזלנו הרב, בעולם המערבי כיום שיעור הלידות השקטות הוא נמוך", אומר פרופ' אריאל מני, מומחה במיילדות וגינקולוגיה, מנהל חדרי לידה ומיון בבית החולים "ליס" ליולדות. "מדובר בלידה אחת עד שתיים לכל 1,000 לידות". לידה שקטה מתקיימת באחד מהמקרים הבאים: כאשר העובר מת ברחם מסיבה כלשהי באחד משלבי ההריון; כאשר נמצא מום בעובר והאם קיבלה אישור לבצע הפסקת הריון; או כאשר ההריון מסכן את חיי האם. אופן ביצוע הלידה במקרים אלה תלוי במספר השבועות שחלפו מאז תחילת ההריון. אבישי מפרטת: בשבועות המוקדמים של ההריון הפלה יזומה מתבצעת בגרידה או באמצעות שימוש בציטוטק- תרופה הגורמת לרחם להתכווץ ולהתרוקן. בשבועות מתקדמים יותר ולפני השבוע ה-23, ניתן לבצע הפסקת הריון באמצעות גרידה, הנעשית תחת הרדמה כללי. במהלכה 'מגרדים' את שק ההריון מתוך הרחם. מהשבוע ה-24 ואילך לשם הפסקת ההריון חייבים לבצע לידה של ממש. הלידה מתנהלת כמו לידת חי, מלווה בצירים שהם תוצאה של השראת לידה, מתן חומרים ונקיטת פעילות שיובילו לצירים וללידה.

אבישי מפרטת את מהלך הלידה: "מבחינה פיזיולוגית מהלך לידה שקטה דומה למהלך לידה רגילה, וכמוה לא ניתן להעריך כמה זמן היא תימשך. לעיתים הגוף מגיב מהר להשראת הלידה ולעיתים התהליך יכול להימשך ימים. השוני המהותי לעומת לידה רגילה מתרחש לאחר שהצירים עשו את פעולתם. השלב השני של הלידה עשוי להתארך לעומת לידה רגילה, בפרט כשמדובר בתינוקות גדולים ובשבוע הריון מתקדם, מאחר שבלידה רגילה התינוק מגיב ברפלקס הזוקף את ראשו ומסייע ליציאתו מהרחם.

גורמים למות עובר ברחם

"לידה שקטה", אומר פרופ' מני, מתחילה בתלונה אופיינית של האישה, לפיה היא אינה חשה בתנועות העובר או שתנועותיו נחלשות. אם בבדיקה מתגלה שהעובר מת, מקובל בפרקטיקה לבצע השראת לידה על מנת לסיים את ההריון".

פרופ' מני מפרט את הגורמים האפשריים: מומים קשים של העובר: זיהום תוך רחמי כתוצאה מווירוס כלשהו; דימום העובר למחזור הדם האימהי; בעיה בחבל הטבור, כמו לחץ ממושך וחזק על הטבור, המונע אספקת דם לעובר; קשר הדוק של חבל הטבור; אי ספיקה קשה של השליה ולעיתים הסיבה כלל אינה מתבררת. הסיכון למוות תוך רחמי עולה לקראת שבוע 42 ולאחריו, ולכן מקובל בארץ ובעולם לבצע השראת לידה במהלך השבוע ה-42 ולעיתים אף קודם לכן.

נדרש ליווי

חוויית הלידה השקטה היא חוויה נוראה וקשה ליולדת ולבעלה הזקוקים, לדעת פרופ' מני וגילי אבישי, לתמיכה וליווי. מוות של העובר ברחם, בעיקר במחצית השנייה של ההריון, לאחר שהאישה פיתחה ציפיות ובוודאי עשתה את כל ההכנות לקבל את הרך הנולד, מהווה ללא ספק משבר קשה, אומר פרופ' מני, ומציע לזוגות להיעזר בשירותי בתי החולים. בתי החולים בדרך כלל מקיימים מערך תמיכה, הכולל עובדות סוציאליות ופסיכולוגים, המלווים את האישה ומשפחתה בימים הראשונים שלאחר הלידה. אבל התמיכה נחוצה גם מעבר לימי האשפוז בבית החולים. מאחר שזהו אחד מתחומי עיסוקי העיקריים, אני יכול להעיד כי נשים שעברו חוויה מתלבטות באשר לכניסה להריון נוסף וחוששות מפניו. וכאשר הן הרות שוב, ההריון מלווה בחששות ופחדים עד כדי חרדה. מה שיכול להקל על האישה הוא העובדה שהשכיחות של שני אירועי לידה שקטה אצל אותה יולדת הוא נמוך ביותר. אבל יולדת שחוותה בעבר מוות של עובר תוך רחמי נמצאת בהגדרה בהריונות הבאים תחת מעקב, ונחשבת כמי שנמצאת בסיכון גבוה. בסופו של יום, הסביבה והמשפחה תדחיק את האובדן, אבל תחושת האובדן והעצב תלווה את האישה עד אחרית ימיה".

גם אבישי, המבססת את עמדתה על ניסיונה האישי ועל ליווי של לא מעט זוגות שחוו משבר דומה, מדגישה את חשיבות הליווי המקצועי: בפועל אין מערך תמיכה מספיק למשפחות כאלה. לדעתי הליווי צריך להתחיל מרגע היוודע הצורך בלידה שקטה. רצוי שהליווי יימשך גם כשהיולדת תחזור לביתה. שיהיה לה מישהו מקצועי שידאג לכך שתוכל להביע רגשותיה, שתאכל, תנוח, תצבור כוחות ותתאושש. מישהו שידריך וילווה את היולדת ויסייע לה לחזור לשגרה".

לפי אבישי, "רצוי שהמלווה יהיה מישהו מקצועי שמכיר את הפרוצדורות הכרוכות בלידה שקטה, או, לפחות באבל; ואשר יוכל לתת מענה למגוון הצרכים הרחב שעשוי להופיע אצל ההורים. בני הזוג צריכים להכיר את תהליכי האבל הצפויים להם, להבין שאכן יש כאן אבל והוא לגיטימי, ושכל אחד מתאבל בדרכו שלו. עיבוד של אובדן הוא תהליך ממושך ואישי. יש בו שלבים קבועים שמתבטאים בהתנהגויות שונות. בני אדם שונים מתנהלים באופן שונה זה מזה. התחושות הנפוצות הן שוק, כעס, הפנמה וקבלה. השלבים אינם דיכוטומיים ויש להם מופעים חוזרים בתגובה לכל מיני טריגרים (זרזים). אבל בסופו של דבר החיים נמשכים וכל אחד מוצא לעצמו את הדרך להתמודד עם הצפות העצב שמגיעות מעת לעת. אין ספק שלזמן יש השפעה. אנחנו לומדים לחיות עם מי ומה שיש ושאין לנו ועם בני האדם שנהיינו עקב האירועים השונים. לרוב, כאשר בני הזוג מאפשרים לעצמם לעבור דרך שלבי האובדן ואינם מנסים להדחיק את האסון שקרה להם, קל יותר בסופו של דבר לחזור למסלול החיים ולחיות עם החוויה הזו כחלק ממי שהם, אבל לא כהוויה עיקרית.

"ההמלצה להורים שחוו לידה שקטה היא לא להדחיק, לחפש מקורות תמיכה ואמפטיה ולעמוד על זכותם להתאבל. הדבר החשוב ביותר הוא שירשו לעצמם לחוש ולפעול בהתאם לרגשותיהם, לזכור ולהזכיר, כי אישה אחרי לידה שקטה היא יולדת לכל דבר ועניין.

"היו סלחנים עם עצמכם. קבלו עזרה ממי שמוכן לתתה מבלי להכביד עליכם. אל תצפו לחזור לשגרת החיים כאילו דבר לא קרה. מצאו לעצמכם דרך ביטוי מתאימה (כתיבה, יצירה, השתתפות בקבוצת תמיכה וכדומה). קראו על הנושא (יש חוברת מצוינת של יעל בשור, בשם "להיפרד לפני שמכירים). אם אתם מרגישים חסרי אונים פנו לעזרה מקצועית. זה בסדר ולגמרי לגיטימי".

מידע מעשי

אבישי גם מזכירה את הצורך במידע מעשי: בראש ובראשונה טיפול בייבוש החלב וטיפול בגודש אם יופיע; בהמשך גם התייחסות למידע באשר לזכויות ההורים על פי חוק וכן ליווי ההורים בתהליכים השונים הנלווים להולדת ולד מת: קבורה, אבל והנצחת האובדן.

לעניין ההנצחה אבישי ממליצה שהתינוק יצולם לאחר הלידה: חשוב לומר כי פרידה מהתינוק הינה אינדיבידואלית. במחקרים שנערכו לא נמצא באופן מובהק שתמונה מקילה על האבל. הדעות המקצועיות בנושא חלוקות, אולם יש נתונים המצביעים חד משמעית על הצורך המשותף של רוב ההורים השכולים לראות את התינוק בשלב כלשהו לאחר האובדן. כך, למשל, בבית חולים אמריקאי נבדקה ההתייחסות של הורים שכולים לתמונות התינוק. מצלמים שם את כל התינוקות כחלק מהפרוטוקול, והנה הסתבר שכעבור שנתיים כל התמונות של התינוקות שנפטרו נלקחו על ידי ההורים. ההמלצה שלי עקב כך היא לתעד את התינוק במצלמה לאחר לידתו. אם ההורים חוששים או נרתעים עליהם לבקש זאת מצוות חדר הלידה. ברגע שתהיה תמונה אין הכרח להסתכל עליה, אך אם יתעורר רצון שכזה בעתיד, התמונה תוכל אולי להקל על הכאב.

בואו לדבר זה בפורומים הבאים:

פורום אובדן הריון - תמיכה וליווי
פורום הריון ולידה - תמיכה