טיפול בהפרעות תפקוד רצפת האגן

רוב הנשים אינן מודעות לקיומם של שרירי רצפת האגן, ואינן יודעות היכן הם ממוקמים ומה חשיבותם במעגל חיי האישה. פעמים רבות, המודעות לשרירים אלו מתעוררת רק כאשר המדריכה בחדר הכושר משוחחת עם המתאמנת על החשיבות בחיזוק רצפת האגן, או לחילופין כשבבדיקה גינקולוגית מאובחנת צניחת איברי האגן ו/או דליפת שתן במאמץ, מצבים הדורשים טיפול פיזיותראפי ממושך ובמקרים מסוימים אף ניתוח.

מצבים אלו שכיחים מאד, ועד 20% מהנשים תעבורנה במהלך חייהן ניתוח לתיקון צניחת איברי רצפת אגן ו/או דליפת שתן במאמץ. עם זאת, באמצעות מודעות, אבחון וטיפול מונע ניתן למזער ביטויי פגיעה ברצפת אגן ולשפר איכות חיים.

מהי רצפת האגן?

רצפת האגן היא מבנה דמוי ערסל, הנמצא בקרקעית האגן ומורכב משרירים, רקמות חיבור ורצועות, שיוצרים תמיכה לאיברי האגן ועוזרים לסגור את השופכה בזמן עליית הלחץ התוך בטני ובכך למנוע דליפת שתן במאמץ.

תפקוד תקין של רצפת האגן אחראי למספר מצבים חשובים בחיי היומיום: תמיכה לאיברי האגן (שלפוחית, רחם, חלחולת ומעי), שליטה על הסוגרים בזמן אגירה והתרוקנות, תפקוד מיני וייצוב גו ואגן. עם זאת, ליקויים בתפקוד התקין של רצפת האגן עשויים לגרום לדליפת שתן או צואה, לצניחת איברי האגן, לליקויים בתפקוד המיני, לכאבים באזור האגן ולכאבי גב תחתון. כפי שניתן להבין, לרצפת האגן ישנה השפעה רבה על איכות חייה של האישה ולכן חשוב לשמור על חוסנה.

מהם הגורמים לפגיעה ברצפת האגן?

ישנן מספר סיבות אשר עלולות להוביל לפגיעה ברצפת האגן, ביניהן: הריונות ולידות- ובעיקר לידה נרתיקית ראשונה, חבלות וניתוחים באגן, מחלות תורשתיות כמו מחלות רקמת חיבור, ומצבים הקשורים בעליית לחץ תוך בטני כרוני, כמו: השמנת יתר, שיעול כרוני, הרמת משאות, עצירות כרונית וכדומה. פגיעה במערכת העצבים גם כן יכולה לגרום לנזק ברצפת האגן, כתוצאה ממחלות כמו טרשת נפוצה, אירוע מוחי או נפגעי חוט השדרה ופגיעות נרכשות.

חשוב לציין, כי במהלך לידות, בעיקר בלידה הראשונה, נגרמות פגיעות ברצפת האגן, אשר בדרך כלל אינן באות לידי ביטוי מיידי בגלל חוזקן של הרקמות. אולם עם השנים, לידות נוספות, שינויים במשקל והזדקנות הגוף - אותן פגיעות שנגרמו בלידה הראשונה, עלולות להתחיל להתבטא כצניחת איברי רצפת האגן ו/או דליפת שתן במאמץ.

מה עלול לצנוח?

כל איברי האגן (שלפוחית, רחם, מעי וחלחולת) עלולים לצנוח. הצניחה היא דרך הפתח הגדול ביותר ברצפת האגן: הנרתיק. דרגת הצניחה של כל איבר מדורגת כקלה, בינונית וחמורה. תהליך הצניחה בדרך כלל אינו פתאומי ואורך מספר שנים. ביטויי הצניחה תלויים בחומרתה ובאיבר הצונח. צניחה בדרגה קלה, בדרך כלל אינה מורגשת על ידי האישה וניתנת לאבחון בבדיקה גינקולוגית שגרתית. בצניחה בדרגה בינונית יתכנו תלונות של חוסר נוחות נרתיקית, תכיפות במתן שתן, או בלט בפתח הנרתיק בעיקר בעמידה ממושכת או בעקבות העלאת לחץ תוך בטני (שיעול, נשיאת משאות וכדומה). בצניחה בדרגה חמורה קיים בלט תמידי של האיבר הצונח מבעד לפתח הנרתיק, מה שגורם אי נוחות מתמדת, קושי בריקון שלפוחית, זיהומים בדרכי שתן, כאבי גב תחתון, דימומים, ולעיתים עצירת שתן.

מהו הבירור הראשוני שיש לעשות לפני התחלת טיפול?

לצורך האבחון הראשוני, ניתן לפנות לרופא/ת המשפחה או רופא/ת נשים, הברור הראשוני כולל תחקור רפואי לגבי מצב כללי, תדירות וחומרת התסמינים, ברור וטיפולים קודמים אם ניתנו, וחשיפת גורמי סיכון. בנוסף תבוצע בדיקה גופנית כללית, גינקולוגית ורקטלית לשלילת בעיה מבנית.

בדיקת העזר הראשונית העיקרית הינה בדיקת שתן כללית, אשר הכרחית לשלילת נוכחות גלוקוז, ניטרטים, תאי דם אדומים או לבנים וחיידקים בשתן. בתום הברור הראשוני תתקבל אבחנה של שלפוחית רגיזה (קושי בהתאפקות), דליפת שתן במאמץ (צחוק, שיעול, עיטוש וכדומה), דליפת שתן מעורבת (שילוב קושי בהתאפקות ודליפה במאמץ), או צניחה של איברי רצפת אגן. אם בדיקות העזר תקינות יותאם בשלב זה טיפול שמרני כמו שינויים באורח חיים, תרופות, או פיזיותרפיה של רצפת אגן. במצבים מורכבים, כגון כישלון טיפולי, כאב בהטלת שתן, דם בשתן, דלקות חוזרות בדרכי השתן והפרעה בריקון השלפוחית, יתקיים סבב בדיקות נוסף הכולל: הדמיית מערכת שתן עליונה ותחתונה (אולטראסאונד, CT), הדמיית רצפת אגן (אולטראסאונד), הערכה נוירולוגית, בדיקת אורודינמיקה (הערכת תפקוד השלפוחית והסוגרים) וציסטוסקופיה (בדיקה אנדוסקופית של שלפוחית השתן).

כיצד ניתן לטפל בתופעה?

הטיפול המוצע מותאם לכל אשה בהתאם לחומרת התסמינים, גילה ומצבה הרפואי של האישה, סגנון חייה, תכנון הריונות נוספים, טיפולים קודמים, וכמובן- רצונה של המטופלת. במקרי קושי בהתאפקות (שלפוחית רגיזה) יבוצעו שינויים בהרגלי חיים ויותאם טיפול תרופתי. במקרי דליפת שתן במאמץ יותאם תחילה טיפול פיזיותרפיה, ואם לא יעזור- שקילת התערבות ניתוחית. בצניחה של איברי רצפת אגן בדרגות חומרה קלה ובינונית, יומלץ בדרך כלל על טיפול ראשוני הכולל פיזיותרפיה של רצפת האגן למניעת החמרת הצניחה ולשיפור התסמינים. מדובר בטיפול שנמשך בין 8-12 שבועות וכולל המלצות לשינוי בסגנון החיים, מעבר לשתייה מאוזנת ואיכותית, אימון השלפוחית ותרגול שרירי רצפת האגן. במקרים מסוימים, ייתכן גם מתן טיפול תרופתי, שמטרתו למנוע התכווצויות לא רצוניות של שלפוחית השתן ומשפר את יכולת ההתאפקות. בצניחה בדרגה חמורה, או כזאת הגורמת תסמינים משמעותיים, יומלץ בדרך כלל על התערבות ניתוחית. קיימות גישות ניתוחיות שונות- גישה נרתיקית, גישה בטנית, ו/או בשילוב רשת.

מה ניתן לעשות אם הטיפולים המקובלים לא עוזרים?

לנשים הסובלות מדליפת שתן במאמץ, ללא שיפור בסיוע פיזיותרפיה, ניתן להציע ניתוח TVT- ניתוח זעיר פולשני הנחשב בטוח ויעיל מאד. הניתוח מבוצע כ 15 שנים ונחשב כאחד מהטיפולים פורצי הדרך בבריאות נשים. בד"כ מומלץ לבצע את הניתוח רק בסיום תכנית מיילדותית מחשש שמה הריון ולידה עתידיים יפגעו בתוצאות הניתוח. לנשים עם צניחה משמעותית של איברי רצפת אגן יותאם ניתוח בהתאם לסוג וחומרת הצניחה. לנשים שאינן יכולות מסיבות שונות לעבור ניתוח, ניתן להתאים פסרי- התקן סיליקון, שקיים בצורות שונות ובגדלים שונים, ומוחדר לנרתיק כדי לחסום את גלישת האיבר הצונח מבעד לפתח הנרתיק. כמו כן, ניתן לבחון אפשרות של הזרקת בוטוקס לשלפוחית, או השתלת קוצב בקרבת העצבים של השלפוחית, כטיפול בשלפוחית רגיזה או הפרעה בריקון השלפוחית.

פרופ' אסנת גרוץ היא רופאה בכירה ומנתחת ביחידה האורוגינקולוגית בבי"ח ליולדות ע"ש ליס ומרכז "מור לאישה"

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום אורוגניקולוגיה - דליפת שתן וצניחת רצפת האגן

פורום רפואת נשים